שאלות ותשובות - עמוד 977

הטיפול בשפיכה מוקדמת הוא בדרך כלל לא טיפול תרופתי אלא טיפול מיני אצל סקסולוג או סקסולוגית. מה שדרוש הוא הרבה תמיכה מבן או בת הזוג. לעיתים נובעת התופעה מחרדה ואז יש מקום לטיפול בנוגדי חרדה מסוג SSRIs, אשר מפחיתים את החרדה. אחת מתופעות הלוואי של תרופות אלו הוא דחיית האורגזמה, וגם במנגנון זה עשויות חלק מהתרופות לפעול באנשים עם שפיכה מוקדמת, אבל יש לזכור כי תרופות אלו לא נרשמו עדיין בישראל בהתוויה זו. קרא עוד

אחוז התאים התקינים אכן נמוך, זו אינה בדיקה תקינה. קרא עוד

כפי שעולה משאלתך, הדלקות בדרכי השתן החלו מאז שהתחלת לקיים יחסי מין עם חברך. לא ציינת באילו אמצעי מניעה אתם משתמשים או האם את נוטלת גלולות למניעת הריון. קיימים כמה גורמי סיכון לדלקות חוזרות בדרכי השתן: תכונה ביולוגית או גנטית שמגבירה את הנטיה לאכלוס מערכת השתן ע"י חיידקים שימוש בקוטל זרע בן זוג חדש בשנה האחרונה אירוע ראשון של דלקת בדרכי השתן לפני גיל 15 אמא עם הסטוריה של דלקות חוזרות בדרכי השתן מחקר גדול ומבוקר שכלל נשים עם ובלי רקע של זיהומים חוזרים בדרכי השתן, מצא כי גורם הסיכון המשמעותי ביותר לדלקות חוזרות בדרכי השתן היה תדירות יחסי המין. מהפרטים שמסרת נראה כי גם אצלך הסיבה היא דלקות על רקע קיום יחסי מין. קיימים כמה אמצעים לא תרופתיים היעילים במניעת דלקת חוזרת בדרכי השתן: 1. אמצעי מניעה - לא להשתמש באמצעי מניעה המכילים קוטל זרע (דיאפרגמה, קונדום המצופה בקוטל זרע). 2. השתנה לאחר קיום יחסי מין ושתיה מרובה, על מנת להגדיל את תכיפות ההשתנה 3. מיץ חמוציות Cranberry juice נמצא יעיל במניעת דלקות חוזרות בדרכי השתן ע"י עיכוב הידבקות החיידקים לתאי אפיתל של דרכי השתן. במידה ואף אחד מהנ"ל לא עזר או שאינך מעוניינת להחליף אמצעי מניעה, קיימת האופציה של טיפול אנטיביוטי מניעתי. אני יודעת שאינך רוצה להעמיס על גופך מינונים גדולים של אנטיביוטיקה אך קיימות כמה שיטות: טיפול מניעתי רצוף נטילת אנטיביוטיקה לאחר קיום יחסי מין - שיטה זו נמצאה מתאימה ויעילה יותר בנשים שאצלן הדלקות קשורות לקיום יחסי מין, לעומת הטיפול הרצוף . טיפול עצמי - זו אינה שיטה מניעתית כ"כ אך, היא מבוססת על אבחנה עצמית של האישה שכבר מכירה את הסימפטומים של דלקת בדרכי השתן וטיפול עצמי ע"י אנטיביוטיקה בחירת השיטה המתאימה צריכה להיות על בסיס תדירות הדלקות, תבנית ההדבקה והחזרה של הדלקת, וכמובן בחירה של האישה. חשוב להתאים את האנטיביוטיקה גם לפי הרגישות של החיידק שבודד בדלקת האחרונה. דבר חשוב נוסף הוא לא להתחיל את הטיפול המניעתי לפני שהיתה ארדיקציה (השמדה) מוחלטת של החיידק בדלקת האחרונה. מומלץ שתתייעצי שוב עם הרופא שלך לגבי האופציות הקיימות וההעדפה האישית שלך ולבצע תרבית שתן (אם לא עשית), על מנת לוודא שאין לך דלקת, לפני התחלת הטיפול המניעתי. קרא עוד

על מנת לאבחן את הבעיה, יש צורך לבדוק אותך ולקחת בדיקות מעבדה מתאימות. כמו כן, חסרים מספר פרטים אנמנסטים (תיאור הסימפטומים המסייעים לאבחנה) למשל האם היה חום, צמרמורת או כאבים במותניים. האם היציאות המרובות לוו בבחילות ובהקאות. האם היציאות חריגות מבחינת המראה או הריח שלהן. אם הבעיה נמשכת גשי להיבדק, בינתיים אם תחושתך היא שמדובר במשהו אחר מדלקת בדרכי השתן, הפסיקי את האנטיביוטיקה כך שיוכלו לקחת ממך תרבית. קרא עוד

מה שאתה מתאר יכול להתאים לדלקת בדרכי הזרע. מומלץ לבצע בירור שכולל בדיקות מעבדה - תרבית שתן ותרבית וספירת זרע - ולהתייעץ עם אורולוג. יתכן כי לא יהיה כל ממצא פתולוגי, אך נראה כי זה מטריד אותך, ולכן עדיף לעבור את הבירור. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

הריון ידוע כגורם סיכון לדימום מהאף. רוב המקרים עוברים מעצמם ואינם דורשים מעבר לעזרה ראשונה בעצירת הדימום. האם הדימום הוא רב או שמא מדובר במספר טיפות ? האם יש לך רקע משפחתי - קרובי משפחה נוספים שסובלים מדימום מהאף או מקומות אחרים ? אני ממליצה גם על ביצוע ספירת דם פשוטה על מנת להעריך את כמות הטסיות - תאים שאחראים על קרישת הדם. אחת האפשרויות היא מספר נמוך של טסיות שמוחמר ע"י ההריון. לכן, רצוי שתתייעצי עם רופא המשפחה או רופא הנשים שלך לביצוע בדיקות דם למנגנון קרישה ותפקוד טסיות. קרא עוד

אשך טמיר שהורד בגיל שנתיים הינו בסיכון מוגבר לתת- פוריות, אולם האשך השני לא נפגע. קרא עוד

טיקים, או התכווצות מהירה של העפעף, היא בעיה נפוצה. בדרך כלל הטיקים נגרמים כתוצאה מלחץ, ושכיחותם עולה בתקופות של לחץ, אך הם יכולים גם להיגרם גם בשל בעיה מבנית במוח הגורמת לכך, במיוחד אם הם קורים במשך תקופה ארוכה, ולכן אני ממליץ לך ללכת ולהיבדק על ידי רופא נוירולוג או רופא עיניים כדי לשלול אפשרות זו. במידת הצורך, תוכל לקבל טיפול תרופתי לבעיה. תוכל למצוא מידע נוסף באתר באמצעות מנוע החיפוש ובעזרת הקטגוריות שלפיהן ממוינות התשובות באתר. בברכה, ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד קרא עוד

אין מחקרים שבדקו את הנושא בצורה מבוקרת, לכן אי אפשר להעריך היטב את היעילות של הטיפול. יש דיווחים על יעילות טובה דווקא בבעלי חיים (כלבים, סוסים וכו'), ותיאורי מקרים בודדים של בני אדם שדיווחו על שיפור במצבם בעת קבצת הטיפול, אך לא יותר מזה. תופעות הלוואי של הטיפול ככל הנראה אינן משמעותיות, לכן אין מניעה לנסות, אך לא בטוח שזה יעזור, ולכן לא הייתי מסתפקת רק בזה. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד קרא עוד

ראשית כמה מילים על "לשון קשורה". לשון קשורה, או Ankyloglossia, היא בעיה מולדת שבה הרקמה המחברת בין הלשון ורצפת הפה קצרה מהרגיל. הבעיה מאובחנת בערך בכ-3 עד 5 מבין כל מאה תינוקות לאחר הלידה. היא שכיחה יותר אצל בנים ואצל תינוקות לאימהות מכורות לסמים ולמחלות מולדות אחרות בהן התינוק נולד עם חיך שסוע. כתוצאה מן הלשון הקשורה, מתקצר טווח התנועה של הלשון, ומיומנויות חשובות כמו יניקה נפגעות. בשל העלייה הגדולה בשיעורי האימהות המיניקות בשנים האחרונות, הועלתה המודעות לבעיה זו. בעת ההנקה, התינוק מזיז קדימה את הלסת התחתונה, הלשון מתקפלת מעט כלפי מעלה ונעה מהאזור המרוחק של הפטמה לכיוון הגרון. לשון שאינה קשורה נשלפת אל מעבר לגבול החניכיים, מגינה על פטמת האם ו"מרפדת" את האחיזה בשד. מאחר שתינוקות עם "לשון קשורה" אינם יכולים לעשות זאת, ההנקה של תינוקות כאלה הופכת לחוויה לא נעימה ומכאיבה. התינוק לא מצליח ליצור מספיק ואקום בחלל הפה אשר עוזר לו למצוץ כהלכה מהפטמה, וכתוצאה מכך יכולות להיווצר בעיות כמו בעיות בהתפתחות וצמיחה; בעיות בהתפתחות שפה וביטוי הברות מסוימות; חוסר היגיינה בחלל הפה, מפני שללשון תפקיד חשוב בניקוי חלל הפה, ולכן עששת מוקדמת נפוצה יותר בתינוקות אלה; בעיות בתפקוד המיני בשלבים מאוחרים יותר של החיים, ובשל כך הערכה עצמית נמוכה יותר של הילד. כאשר מתגלות בעיות בהנקה, יש לוודא כי אומנם הלשון הקשורה היא המקור לכך. ולעיתים הדרכת הנקה נכונה יכולה לפתור את כל הבעיות. הטיפול בבעיה פשוט ונעשה על ידי חיתוך של הרקמה המחברת. ניתן לבצע אותו כבר זמן קצר לאחר הלידה ועד גיל חצי שנה ללא כל הרדמה. לאחר גיל זה החיתוך נעשה בעזרת אלחוש מקומי. ההחלמה מהירה מאוד וברובם הגדול של המקרים אינה כרוכה בסיבוכים. בחלק מן המקרים, בגילאים מבוגרים יותר, תכונות הגמישות של הלשון יחד עם הפעילות האינטנסיבית שלה מאפשרות מתיחה והתארכות של הרקמה במהלך השנים, כך שהלשון הופכת לחופשית יותר ואין צורך בחיתוך. במקרה של בנך, ייתכן בהחלט כי הריור קשור ללשון הקשורה בשל חוסר היגיינה של חלל הפה. אני ממליץ לך לפנות לרופא אף-אוזן-גרון מומחה לילדים או לרופא שיניים מומחה לילדים לבדיקה ולהערכה נוספת. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד