שאלות ותשובות - עמוד 977

צדקת. במספר רב של מחקרים, טיפול קבוע בטופיראמאט נמצא כגורם לירידה במספר התקפי מיגרנה קשים והפחתה בעוצמתם. התרופה היא אנטי אפילפטית. מינונה האנטי מיגרנוטי נמוך מזה המשמש לאפילפסיה. תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן נימול, עייפות וסחרחורת, שלשולים וירידה בתיאבון ובמשקל. בסך הכל התרופה נמצאה יעילה יותר באנשים שלא הגיבו לטיפול מונע אחר, כגון אמיטריפטילין וחוסמי בטא. קרא עוד

הריון יכול להשפיע על רעב לשני הכיוונים, לא הייתי מגדירה רעב כסימן להריון. קרא עוד

ניתוח לפרוסקופי הוא יחסית בטוח בזמן הריון. הוא כרוך במעט סיבוכים, וההתאוששות והחזרה לשגרה מהירים יותר. מחקרים הראו כי הוא אינו פוגע בהתפתחות העובר ובהמשך ההריון. איני יכולה לענות לגבי חומרי ההרדמה מכיוון שאין לי מידע לגבי החומרים שבהם השתמשו בניתוח. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

הסיכויים שתצליחי לדחות את הווסת לעומת התחלה ביום הראשון נמוכים יותר, וודאי שאינך יכולה להסתמך על הגלולות כאמצעי הגנה בחודש כזה. קרא עוד

גובה של 143 ס"מ בגיל 15.5 הוא אכן נמוך, ורק 5% מן הבנות בגילך נמוכות ממך. עם זאת, העובדה שלא קיבלת עדיין מחזור מעידה על כך שטרם סיימת את תהליך הגדילה שלך, ולכן סביר מאוד שתמשיכי לגבוה. לא סיפקת נתונים באשר לגובהם של הוריך, אך בעזרת גובהם ניתן לחזות בערך את הגובה הסופי שלך. גם עיכוב גדילה אצל אחד ההורים עשוי לעבור בתורשה לילדים, ולהביא להתפתחות מאוחרת. למרות שאת מהססת, אני חושבת שכדאי מאוד שתפני לרופא - אנדוקרינולוג ילדים המתמחה בבעיות גדילה והתפתחות, כדי שיעריך את מצבך, ויתרשם אם יש מקום להמשך בירור או טיפול. אנורקסיה נרבוזה לא מתבטאת רק במשקל גוף נמוך. להגדרה של אנורקסיה יש 4 מרכיבים: סירוב לשמור על משקל תקין לגובה ולגיל - המתבטא במשקל הנמוך ב-15% לפחות ממשקל הגוף האידאלי. פחד מעליה במשקל. הפרעה קשה בדימוי הגוף - בנות אנורקטיות חושבות תמיד שהן שמנות, דימוי הגוף הופך להיות המדד העיקרי לערך עצמי, וקיימת הכחשה של חומרת המחלה. בנשים שקבלו כבר את המחזור החודשי - הפסקת הווסת. לפי הפרמטרים האלה תוכלי לדעת אם את סובלת מאנורקסיה. אם אינך חושבת שאת שמנה, ואינך חוששת מעליה במשקל - כנראה שאת סתם רזה, ואינך סובלת מאנורקסיה. אני שוב ממליצה לך לפנות אל אנדוקרינולוג ילדים - כדי שיעריך את התפתחותך. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

המצב שתיארת מאד בעייתי. נשמע מן התיאור שלבנך יש בעיה ושהוא זקוק לטיפול, אולם הוא מסרב לפנות לטיפול. לאחר גיל 18, כל אדם במדינתנו נחשב לבוגר ואחראי לעצמו, אלא אם כן הוחלט אחרת על ידי בית משפט (למשל, במקרים שאדם הוכר כמפגר או כלוקה במחלת נפש קשה). רק עד גיל 18 ההורים נחשבים לאפוטרופוס של ילדם, ובמקרים מסוימים, ניתן לחייב ילד להיבדק או לקבל טיפול לבקשת ההורים. במקרה של בנך, שהוא בן 21 ולאחר שירות צבאי, אין כל דרך לחייבו לפנות לעזרה או לקבל עזרה. במקרה כזה, הפתרון הוא בדרך כלל בדרך "יצירתית", ולעיתים אף "ערמומית" (כמובן לטובת הצעיר!). לדוגמה: לשכנע את הבן לשוחח עם רופא המשפחה באמתלה של בעיה רפואית גופנית או לקבלת אישור כלשהו (לרישיון נהיגה?). להזמין את רופא המשפחה או פסיכיאטר לביקור בית, כך שהשיחה תתקיים בבית. לשכנע את הבן להגיע מסיבה כלשהי למיון של בית חולים כללי, שם יוכל להיבדק על ידי פסיכיאטר תורן. לבקש ממישהו שהבן סומך עליו לשכנע אותו לפנות לעזרה (חבר או קרוב משפחה) ואולי גם ללוות אותו לכך. את מציינת כי הבן "עושה טרור סמוי בבית". חשוב להדגיש כי במצבים של בן-בית שמאיים, או שממש מגלה תוקפנות, הדרך היחידה לטפל במצב היא להגיש נגדו תלונה במשטרה, עם כל הכאב שכרוך בדבר כאשר זהו בנך. הדבר נכון גם למקרים בהם האדם עושה דברים שלא בכוונה להזיק, אך שעלולים לסכן אחרים שגרים בבית, או לפגוע בהם, כגון השחתת רכוש (פגיעה במערכות החשמל או המים, שבירת חלון וכדומה). חלק מן ההתמודדות הוא להחליט מהו "הקו-האדום" שלך, או של האנשים האחרים שגרים בבית, ומעבר לקו זה, להפסיק להיענות לדרישותיו של הבן באופן החלטי ועקבי. למשל, אם הוא דורש שמירה על ניקיון מסוים, סגירת החלונות, אוכל רק מזון מסוים, או רק מכלים מסוימים, דורש שאנשים מסוימים לא ייכנסו לבית וכדומה - במקרה כזה יש לבחור את הדברים המפריעים ביותר, ולהתעקש לא לשתף איתו פעולה לגביהם. כמו כן, אני ממליצה לא לתת לו כסף ללא הגבלה, אלא להקציב סכום מינימלי, ואם יהיו לו רצונות נוספים, הוא ייאלץ לצאת מן הבית ולנסות לעזור לעצמו. זה כולל גם המנעות מקנייה עבורו של דברים שהוא דורש, ושאינם נחוצים לפי שיקול דעתך, והתעקשות שילך לקנותם בעצמו. יכול להיות שתחת הגבלה מסוימת של הנוחות האישית שלו, זאת אומרת תחת לחץ עליו מצידך, הוא יסכים לשתף פעולה עם טיפול, או שיחליט לנסות לצאת מהבית. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מומחה במחלות זיהומיות קרא עוד

מומחה במחלות זיהומיות קרא עוד

דלקת מבוא העריה מאופיינת ע"י 3 דברים: 1. כאב במגע באזור העריה או בניסיון חדירה לנרתיק 2. רגישות למגע של לחץ באזור הפות 3. הסימנים בבדיקה הם בד"כ אודם באזור הפות, ללא ממצאים נוספים. מאפיינים אלה הם כרוניים, קיימים לפחות 3-6 חודשים ונמשכים לעיתים שנים. מניחים שהסיבה לדלקת מבוא העריה נובעת מדלקת נוירוגנית - גירוי דלקתי מתמיד של סיבי העצב המעצבבים את אזור הפות בנוסף למנגנון שגורם לכך שהמוח, דרך העצבים שמגיעים לפות, מפרש גירוי של מגע קל כגירוי של כאב. גורמים נוספים שיכולים לגרום לדלקת: זיהום - בעיקר פטרייתי, אלרגיה, בעיה גנטית, הורמונלית, חולשת שרירי רצפת האגן, דלקת בשלפוחית השתן. עיקר הסימפטומים של דלקת מבוא העריה הם: כאבים בעת קיום יחסי מין, בעת החדרת טמפון או בבדיקה גינקולוגית ע"י ספקולום. סימפטומים נוספים יכולים להיות קשורים לדלקת בדרכי השתן: צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן, סיפור של דלקות חוזרות בדרכי השתן. מצבים שיכולים להיות קשורים לדלקת מבוא העריה: תסמונת המעי הרגיז, כאבי שרירים, מיגרנות, דיכאון, תסמונת עייפות כרונית, אנדומטריוזיס. האבחנה נעשית בד"כ על פי הסיפור הקליני של החולה. הטיפול הינו נסיוני ברובו ולא מבטיח ריפוי מלא או שיפור בסימפטומים אצל כל הנשים הסובלות מוסטיבוליטיס: חינוך לתופעה ותמיכה בחולות הפסקת שימוש בחומרים שיכולים לגרום לגירוי דלקתי ומכאיב באזור הפות שמירה על היגיינה של האזור ושימוש בלבוש נוח ולא לוחץ: תחתונים ותחתוניות מכותנה ולא מבדים סינתטיים, אמבטיות בבוקר ובערב ללא תוספת חומרים ובטמפרטורה נוחה, לא להשתמש באבקות, דושים או ספריי באזור הפות, ייבוש האזור בעדינות - לא לשפשף. מריחת משחת אסטרוגן כל יום לפני השינה התעמלות לחיזוק שרירי רצפת האגן ושימוש בשיטת הביופידבק. טיפול בתרופות מקבוצת נוגדי דיכאון טריציקליים - Tricyclic Anti depressants, אפשר לעלות בהדרגה 10 מ"ג כל 5 ימים עד למינון של 50 מ"ג לפני השינה. המינון המקסימלי המותר הוא 100-150 מ"ג לפני שמחליטים ששיטת טיפול זו אינה יעילה שימוש במשחה שמכילה Xylocaine, סוג של חומר מאלחש שניתן למרוח 5 פעמים ביום או לפני קיום יחסי מין על מנת להקל על הכאב. לגבי רפואה אלטרנטיבית, אינני מתמצאת כ"כ בנושא ולכן קשה לי לייעץ לך. בכל מקרה אני ממליצה לך לראות רופא נשים, לקבל עלון מידע על התופעה עם מידע על קבוצות תמיכה או אתרי מידע, על מנת לעזור לך להכיר עוד נשים במצבך ואולי רעיונות נוספים לטיפול והתמודדות. קרא עוד