שאלות ותשובות - עמוד 982

קודם כל, מזל טוב להולדת הבת! אחרי לידה השדיים גדושים בחלב, דבר שגורם לכאבים עזים באם לא מיניקים. אם אשתך אינה מעוניינת להיניק, חשוב שהיא תימנע משאיבת החלב או הוצאתו בכל דרך אחרת, שכן, פעולות אלה יגרמו לגירוי שיעודד ייצור חלב. ישנן מספר דרכים בהן ניתן להקל על הכאב כתוצאה מהגודש. קודם כל, חשוב ללבוש חזיות עם תמיכה מירבית. ניתן גם להניח עלי כרוב (שטופים כמובן) על החזה, זה אומנם נשמע כמו "תרופת סבתא", אך נמצא יעיל ביותר. במידה והגודש אינו פוחת, והכאבים בלתי נסבלים, יש לפנות לרופא המטפל שיוכל לרשום הורמונים שידכאו את ייצור החלב, ובכך יפחיתו את הגודש והכאב. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

מציאת נוגדנים נגד הגרעין (ANA) בבדיקת דם עשויה להעיד על מצבים רבים. נמצא כי ב- 15-20% מן הנשים באוכלוסיה ימצאו בדם נוגדנים מסוג ANA. ברבים מן המקרים מדובר בממצא מקרי, אם הוא מופיע ללא כל תלונות נוספות. במקרים כאלה העליה ברמת הנוגנים בדם חסרת חשיבות. השאלה היא מדוע נשלחת לבצע את הבדיקה - כלומר, מה הם הסימפטומים הנוספים מהם את סובלת, ובגללם התרשם הרופא שלך כי כדאי לבדוק את רמות ה- ANA בדמך. נוגדנים אלה הם סמנים סרולוגיים בחולים עם מחלות אוטואימוניות סיסטמיות, ביניהן לופוס, סקלרודרמה, פולימיוזיטיס ודרמטומיוזיטיס, ראומטואיד ארתריטיס ועוד. מחלות נוספות שעשויות להביא לעליה ברמות ANA הן מחלות אוטואימוניות של איבר מסויים: מחלות של התירואיד, הפטיטיס אוטואימונית, נזק אוטואימוני לדרכי המרה ועוד. סיבות נוספות לעליית טיטר נוגדני ה- ANA הן זיהום כרוני - כמו מחלת הנשיקה, הפטיטיס C, שחפת ו- HIV . קיימות תרופות מסוימות הגורמות לעליה בערכי ANA ברבים מן החולים הנוטלים אותן. יש סיבות רבות גם לעליה ב- Rheumatic factor. גם במקרה זה רבות מהן הן מחלות אוטואימוניות. עליך לגשת לראומטולוג כדי שישלח אותך לבדיקות נוספות, ויחד עם הסימפטומים שלך והבדיקה הגופנית - יוכל להגיע לאבחנה. קרא עוד

התשובה שאתן מבוססת על מה שידוע ממחקרים, בהם עקבו לאורך שנים אחר קבוצות גדולות של מטופלים. יש נתונים אפידמיולוגים, סטטיסטיים, שאפרט מייד, אבל עדיין, מבחינת הפרט, האינדיבידואל, אין בידינו יכולת לניבוי מדויק. ככל שחולף זמן רב יותר מהתקף פסיכוטי ראשון, בודד בחיים, הסיכוי שהאדם ילקה בהתקף נוסף הולך ופוחת. ככל שההתקף הפסיכוטי שממנו סבל האדם התפתח באופן יותר חד ומהיר (תוך ימים עד שבועות ולא תוך חודשים ושנים), הסיכוי שתהיה ירידה קוגניטיבית וירידה בשאר המדדים שציינת, הוא יותר נמוך. אם ההתקף הפסיכוטי התפתח לאחר אירוע חיים סטרסוגני, כגון פרידה, אובדן, שינוי מקום מגורים וכדומה (בניגוד להתקף שפרץ מתוך שגרה רגילה, ולא ניתן לקשר אותו לסיבה מיוחדת), הסיכוי ללקות בהתקף נוסף בעתיד קטן יותר. אם ההתקף הפסיכוטי לווה במאפיינים של מצב רוח (דכאוני או מאני), יש פחות סיכוי לירידה קוגניטיבית, ולירידה במוטיבציה וביוזמה. באופן מאד גס וכללי – ככל שיש במחלה יותר מאפיינים של מצב רוח, ופחות מאפיינים שדומים לסכיזופרניה – סיכוי להידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית שלעיתים מלווה את מחלת הסכיזופרניה קטן יותר. כמובן – ככל שהאדם יותר שומר על עצמו ממצב שיוכל להוביל להתקף נוסף, הוא מגדיל את סיכוייו להמשך חיים בריאים יותר. לכן חשוב מאד להתמיד בטיפול ובמעקב פסיכיאטריים, ולהשתדל לשמור על אורח חיים מאוזן (מבחינת פעילות, שעות שינה, מזון, פעילות גופנית) ועל קשרים חברתיים או קשרים משפחתיים. כל אלה נמצאו במחקרים כמקטינים את הסבירות להידרדרות קוגניטיבית ותפקודית. תמשיך לשמור על עצמך ולהרגיש טוב, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

קיימים שלושה סוגי תרופות המומלצים לטיפול בריפלוקס: מעכבי משאבת מימן - למשל לוסק (OMEPRAZOLE). התרופה יכולה להיות בעייתית בהריון כיוון שהיא שייכת לקבוצה C מבחינת סיכון לעובר בעת שימוש בהריון. התרופה חוצה את השליה, והיו מספר דיווחים בודדים בספרות על מומים בתינוקות שנולדו לאימהות שטופלו בלוסק במהלך ההריון. הטיםול בלוסק מומלץ רק אם התועלת לאם עולה על הסיכון לעובר. נוגדי קולטן להיסטמין - זנטק (RANITIDINE), משתייכת לקבוצה B. כלומר, בבני אדם אין עדות לסיכון לעובר בשימוש בזמן הריון. תרופה זו גם עוברת לשליה. בספרות לא דווח על מומים בעובר עקב שימוש בזנטק, אך יש להתייעץ לפני שימוש בזמן הריון. תכשירים פרוקינטיים - פרמין (METOCLOPRAMIDE), שייך גם הוא לקבוצה B, חוצה את השליה, בטוח לשימוש בזמן הריון. בכל מקרה מומלץ שתתייעצו עם רופא/ת נשים לפני התחלת טיפול בריפלוקס לגבי התרופות ואופציות נוספות לטיפול בזמן הריון. קרא עוד

המדבקה משחררת הורמונים דומים לאלה שמרכיבים את הגלולה, ופועלת לכן באופן דומה - ע"י דיכוי הציר ההורמונלי האנדוגני ומניעת ביוץ. גם יעילות המדבקה, בשימוש נכון, דומה. היוועצי ברופא הנשים שלך אם הינך מעוניינת לנסות. קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

ראשית עלייך לנסות, אם לא תנסי לא תדעי, אבל בשל ההיסטוריה הרפואית שציינת, סיכוייך להריון טבעי אינם גבוהים. לכן, לאחר כמה חודשים של קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה, אם לא יושג הריון הייתי ממליצה לפנות לרופא המומחה בפריון לקבלת עזרה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

התרחיץ שאת מתארת מכיל סטרואידים וחומר אנטיביוטי בשם נאומיצין. שני החומרים לא מומלצים ואף אסורים לשימוש בהריון, בעיקר כשמדובר בשימוש פומי (כלומר בנטילה דרך הפה) או ורידי. לגבי מריחה מקומית אין התווייה חד-משמעית שלא להשתמש בהריון, ובמינון ובתדירות בהם השתמשת בתרופה לא נראה שיש סיבה לדאגה, אבל אם אין הכרח, רצוי לא להמשיך להשתמש. בכל אופן, ככלל בהריון, השתדלי ליידע את הרופא המטפל לגבי כל תכשיר בו את משתמשת, למען הסר ספק. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

אלטרוקסין הוא תחליף סינתטי להורמונים המיוצרים באופן טבעי על ידי בלוטת התריס, במקרים של תת-פעילות הבלוטה. לגבי הגבלות מזון - אין כל הגבלות חד-משמעיות, אך ישנן המלצות רבות: אכן לא מומלץ לצרוך ירקות ממשפחת המצליבים, כרוב, כרובית, קולורבי, לפת, ברוקולי, צנוברים, חרדל (עדיף לצרוך אותם מבושלים). מזונות אלה ידועיים כ"גויטרוג'ניים"- כלומר, עשויים לגרום לגויטר - הגדלה של בלוטת התריס. מומלץ לצרוך פחמימות מלאות,אורז מלא וכו'. אם צורכים מוצרי סויה, מומלץ להמתין מספר שעות לאחר נטילת התרופה. אצות מכילות יוד, ועשויות לעזור בשיפור תפקוד הבלוטה. יוד חשוב ליצירת ההורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס. לגבי קפה - לא ידוע על הגבלות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

קודם כל חשוב וטוב להכיר את כל אברי הגוף כולל המוצנעים ביותר, ועל כן שאלותייך טבעיות ו"בריאות" ביותר. רוב אברי המין הנשיים אכן פנימיים: החצוצרות הן מעין צינורות משפכיים המקשרים בין הרחם והשחלות. השחלות שנמצאות באגן, תפקידן לייצר הורמונים נשיים ולהפרישם. בתוך השחלות נמצאות הביציות, וכל חודש משתחררת ביצית אחת מהשחלה. הרחם הוא "האינקובטור האנושי", זהו איבר שרירי שבו מתפתח העובר. הנרתיק מחבר בין הרחם לבין אברי המין החיצוניים, הפות. אל הנרתיק נכנס איבר המין הגברי בעת קיום יחסי מין. הקצה הפנימי של הנרתיק עוטף את צוואר הרחם. פות זהו החלק החיצוני של איברי המין הנשיים, והוא מורכב משפתיים חיצוניות ופנימיות. אם תעזרי במראה קטנה בזמן פישוק הרגליים, תוכלי לראות חלקים אלה בבירור. הנרתיק נפתח בין השפתיים. הדגדגן מצוי מעל הפות והוא איבר הגירוי, שאחראי על הריגוש המיני. איבר זה עמוס בקצות עצבים ועל כן הגירוי מקום זה רגיש במיוחד לגירוי, ויכול להביא לפורקן מיני, אורגזמה. האוננות, הן הגברית והן הנשית, מתחילה בדרך כלל בראש, במחשבה על פנטזיה מינית כלשהי, ובהמשך מצטרף החיכוך הגופני. האוננות הנשית יכולה להיות חיצונית בלבד, על ידי חיכוך וגירוי באזור הפות, וכמובן בדגדגן. ניתן להוסיף לכך גירוי פנימי על יד החדרת אצבעות או אביזרי מין שונים אל הנרתיק. פעולות אלה לרוב אינן קורעות את קרום הבתולין, מפני שהאצבע אינה עבה כמו איבר המין הגברי. כפי שהסברתי, את איברי המין החיצוניים תוכלי לראות בעזרת מראה, ובאצבעותייך תוכלי לחוש את האיברים החיצוניים ואף מעט מהפנימיים. חשוב מאוד לשטוף ידיים ולהקפיד על היגיינה בזמן אוננות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד