מחלת גבהים

בגובה רב לחץ החמצן נמוך, והדבר מביא לשורה של שינויים פיסיולוגיים העלולים, ללא טיפול, להסתיים אפילו במוות. הכנה מתאימה לפני הטיפוס על ההר עשויה למנוע את ההפרעות הנגרמות בשל מחלה זו. השינויים הפיסיולוגיים מתחילים בגבהים של 2000-3000 מטרים, אך נהיים חמורים מעל גובה של 3000-3500 מטרים.

כמובן שאנשים החולים במחלת ריאות או מחלת לב נמצאים בסיכון יתר לפתח "מחלת גבהים".
הביטויים המוקדמים כוללים כאב ראש, חולשה וחוסר תיאבון. במקרים חמורים מופיעים קוצר נשימה והפרעה במערכת העצבים, ובמקרים קיצוניים, כאמור, אף מוות. הסתגלות איטית, מנוחה במהלך הטיפוס ושתייה מרובה עשויים למנוע מחלה זו.

כאשר מתפתחת מחלת גבהים ניתן להשתמש באצטאוזולאמיד, אך כמובן, יש להיוועץ ברופא או במדריך הנמצאים במקום. בכל מקרה לאלה מביניכם המתכננים טיפוס הרים מומלץ להיוועץ במומחה לפני הנסיעה.