פעילות גופנית כחיסון נגד התקף לב

התקפי לב הם עדיין גורם התחלואה והתמותה השכיח ביותר בעולם המערבי. למרות שבעשור האחרון נכנסו לשימוש תרופות רבות המאפשרות מניעת גורמי סיכון לבביים, עדיין הרפואה לא מצליחה  למגר את התופעה. נראה שאחד מגורמי הסיכון שהשפעתו רק גדלה בשנים האחרונות הוא העדר פעילות גופנית.

התקף לב גורם לנזק לרקמת הלב אשר לא מקבלת אספקת דם וכתוצאה מכך נוצר נמק. אנשים שהיו פעילים גופנית טרם התקף הלב, ניזוקו פחות לאחר התקף הלב היות ששטח הצלקת שנוצר היה קטן יותר ואחוז התמותה כתוצאה מההתקף היה קטן מאוד.

לאימון גופני יש את היכולת להקטין את הנזק מהתקף לב שנגרם כתוצאה מחסימה של העורקים הכלליים של הלב. איגוד הלב האמריקאי, ממליץ לבצע לפחות 30 דק' של פעילות גופנית אירובית בעוצמה בינונית באופן יומיומי ומחקרים מלמדים שכל המרבה הרי זה משובח וככל שנרבה בפעילות גופנית כך רמת החיסון של הלב תהיה גבוהה יותר ואחוז התמותה במקרה של התקף לב יהיה נמוך יותר.

הסיבה לחיסון של הלב במקרה זה היה שהלב המאומן, עשיר יותר בכלי דם ועדיין יכול לספק לאזור האוטם כמות של דם שתמנע את תמותת הרקמה. אנו משערים שסיבה נוספת לכך עשויה להיות בעקבות ביטוי של חלבונים אותם מפיק הגוף ברמת ה- DNA, של תאי הלב ולהם יכולת לחסן את הלב מנזק הנגרם כתוצאה ממחסור בחמצן. פעילות גופנית אירובית מעודדת את ביטוי החלבונים הללו ובכך משמשת ממש כתרפיה גנטית ללב.

ממצא נוסף שהתגלה הן במחקר על בני אדם והן במודלים של חיות מעבדה הוא כי לפעילות אירובית יש יכולת להוריד את ההשפעה של המערכת הסימפתטית בגוף. זו המערכת שפועלת כאשר הגוף נכנס למצוקה והיא אחראית על עליית לחץ הדם, עליית הדופק ויצור של הורמוני סטרס בגוף. למערכת הסימפתטית יש השפעות מזיקות ללב ולכלי הדם ופעילות יתר שלה מהווה גורם סיכון משמעותי להתקפי לב. אימון גופני אירובי מעלה את הפרשת האדרנלין (הורמון של המערכת הסימפתטית) בטווח הזמן הקצר, אבל מוריד אותה בטווח הארוך.
כך האימון הגופני, מוריד לחץ דם, את קצב הלב, את רמת הדלקת בגוף ואת הנטייה לחסימה של כלי דם ובכך מונע התקפי לב והפרעות קצב קטלניות.

האימון הגופני יעיל גם בחיסון של הלב אף במקרים שכבר היה התקף לב קודם ויש סכנה להתקף לב חוזר. בסקירה מקיפה שנערכה על כ- 9,000 חולי לב שעברו התקף לב, מתוך American Journal of Medicine, נמצא שאימון גופני במסגרת של תוכניות לשיקום לב, הצליח למנוע במרבית המקרים מוות כתוצאה מהתקף לב חוזר וכמובן ששיפרה את איכות החיים של החולי הלב ואת התפקוד היומיומי של המטופלים.

האימון הגופני ידוע כמיטיב גם עם:

1. רמת ההשמנה הגופנית בכלל והשמנה בטנית בפרט.
2. שיפור במאזן הסוכר והתפתחות מחלת הסוכרת.
3. הורדת הכולסטרול הרע LDL, ועלייה של הכולסטרול הטוב HDL 
4. מניעה של התפתחות טרשת עורקים.
5. חיזוק של עוצמת כיווץ הלב.
6. הורדת לחץ דם דרך שיפור בזרימת הדם הפריפרית של שרירי השלד.
7. הורדת מתח נפשי ורווחה נפשית.

לאחרונה, נערך במכון המחקר של מערך הלב במרכז הרפואי הדסה עין כרם מחקר על חולדות, אשר מאשש את הסברה שפעילות גופנית אירובית, משמשת ממש כחיסון כנגד התקפי לב. במסגרת המחקר עקבו אחר 3 קבוצות של חולדות: בראשונה התאמנו באופן אינטנסיבי, בשנייה באופן מתון ובשלישית לא התאמנו.
בשלוש הקבוצות נבדקה חסינות להתקף לב שניתן באופן מלאכותי על ידי זרם חשמלי. תוצאות המחקר הראו שככל שהחולדות היו בכושר טוב יותר, כך היה קשה יותר לגרום להתקף לב ולגרום ללב לחדול מלפעום.

במחקר נוסף שנערך מצביע נמצא שגם אם החולדות קיבלו התקף לב קודם לכן, ואפילו אם סבלו ממוות של חלק מהרקמה הלבבית, הצליחה הפעילות האירובית לחשל את הלב ולמנוע הפרעות קצב ודום לב. המסקנה הייתה שאימון אירובי מהווה חיסון כנגד הפרעות קצב קטלניות אשר משבשות את הפעילות החשמלית העצמונית של הלב וגורמות לפרפור חדרים ודום לב.

לבסוף יש לציין, כי למרות שהמודעות לחשיבות הפעילות הגופנית הולכת ועולה, הן בקרב חברי הקהילה הרפואית והמדעית והן בקרב הציבור הרחב, נראה שעדיין חסר מידע על הנוסחה המתאימה ביותר לפעילות גופנית שתגן על הלב. עדיין קיימות שאלות רבות לגבי פרוטוקול האימון היעיל ביותר, האם הוא צריך לכלול גם רכיב של אימון התנגדות? באיזה דופק רצוי להתאמן כדי לקבל את החיסון האולטימטיבי? כמה זמן וכמה פעמים בשבוע? האם לבצע אימון רצוף או אימון הפוגות? ועוד.