במוקד הבעיה- הפרעות ראיה נפוצות בילדים בגילאי בית הספר

הפרעות הראיה השכיחות ביותר בעולם הן הפרעות המיקוד. בעוד שההפרעות הללו כמעט ולא מסתמנות בילדים קטנים, עם הגיל (והעלייה ב"דרישות הראיה"), ובמיוחד בגילאי בית הספר, מתגלים אחוזים הולכים וגדלים של הפרעות ביכולת המיקוד.

למעשה, בעוד שבילדים לפני גיל בית הספר מדובר בעשיריות האחוז, לקראת סוף גיל ההתבגרות הפרעות במיקוד מאובחנות בלמעלה מ-20% (ובאוכלוסיות מסויימות, עד כדי 90%!!!) מן האוכלוסיה.
הדרך הפשוטה ביותר להבין מהן הפרעות במיקוד (Refractive Errors) היא "על דרך התיקון"- הפרעות במיקוד הן הפרעות שניתן לתקן על ידי אמצעי אופטי, או עדשה. למעשה מדובר על הפרעות בעין כמכשיר אופטי, או הפרעות ביכולת המיקוד של העין.

אם ניכנס קצת יותר לפיזיקה ולמבנה העין, נראה שלפני שהעין יכולה "לחוש" את האור (או לתפקד כחיישן- להמיר את האות האופטי לסיגנל חשמלי) תחילה עליה למקד את קרני האור לאזור הרגיש ברשתית. בשביל זה המיקוד (הפוקוס), או הנקודה בה קרני האור נפגשות אחרי מעבר בעדשה מרכזת (כמו זו המצויה באופן טבעי בעין), צריכה להיות על הרשתית. אם המוקד, או הפוקוס, יהיה לפני הרשתית (בין אם משום שהעדשה לא מצליחה לרכז את הקרניים או משום שהעין "ארוכה" מידי) יתקבל מצב הקרוי קוצר ראיה. המצב ההפוך, כאשר המוקד נמצא מאחורי הרשתית, קרוי רוחק ראיה.

מיופיה, או קוצר ראיה

הפרעת המיקוד (והפרעת הראיה) הנפוצה ביותר בעולם. בעולם המערבי, "גל האבחון" מתחיל עם הכניסה לבית הספר, כאשר הילד נדרש ליכולת הפרדה גבוהה יותר (קריאה) ובמרחקים גבוהים יותר (מן הלוח). בגלל הפיזיקה שמאחורי מיופיה, אליה לא נכנס מקוצר היריאה, במצבי קוצר ראיה (כפי שמרמז השם) יכולת ההפרדה גבוהה יותר כאשר החפץ קרוב, ואילו חפצים רחוקים נראים מטושטשים.

הסיבה השכיחה ביותר למיופיה היא מבנה עין לא תקין: העין "ארוכה" מידי בשביל העדשה, וזו לא מצליחה למקד את הקרניים על הרשתית. העובדה הזו מסבירה מדוע מקרים רבים של מיופיה מופיעים בגיל ההתבגרות: פרץ הגדילה משפיע גם על העין ויכול להחמיר קוצר ראיה קל לצורה הדורשת תיקון. מסיבות דומות (אף כי לא לגמרי ברורות) החומרה של קוצר ראיה גדלה באיטיות עם השנים.

מדובר כאמור במצב שכיח בכל האוכלוסיות, אבל לא בצורה שווה: בישראל לדוגמא בחלק מן האוכלוסיות (כמו באוכלוסיית החרדים לדוגמא) מאובחנים אחוזים מן הגבוהים בעולם (מעל ל-85% אחרי גיל 16), והממוצע הכלל ארצי (מעל ל-20% בזמן הגיוס) גבוהה יותר מהממוצע בארצות הברית לדוגמא (פחות מ-10%).

האבחנה מתבצעת בצורה פשוטה ביותר, באמצעות בדיקת ראיה (שצריכה לכלול, בנוסף לבדיקת כושר ראיה (VA), בדיקות נוספות כמו בדיקת קרקעית העין ועוד). יש לבצע את הבדיקה בכל מצב בו הילד מראה סימנים להעדפה של קריאה וישיבה קרוב ללוח, מתלונן על טשטוש, או מתקשה במיוחד ברכישת הרגלי קריאה. הטיפול הוא באמצעות עדשה קמורה (מינוס).

הפרעות מיקוד אחרות

הפרעות המיקוד האחרות הן היפראופיה, או רוחק ראיה (כפי שהסברנו לעיל), ואמבליופיה. אמבליופיה, או "צילינדר" בשפת העם, היא מצב בו העדשה הטבעי בעין לא לגמרי כדורית, ולכן התפקוד שלה משתנה במישורים השונים. כיוון שכך גם התיקון (המשקפיים) צריכים להתאים, ולהיות בצורת קונוס (ולא בצורה כדורית). ברוב המצבים של מיופיה או היפראופיה קשות (מעל כ-5 דיופטריות) קיימת גם מידה מסויימת של אמבליופיה.

על עדשות ותיקונן

כאמור הפרעות מוקד מתוקנות על ידי עדשות, שיכולות להגיע בכמה אופנים:

משקפיים- הדרך המועדפת בגילאי בית הספר היסודי, בגלל היותם הפיתרון הפשוט ביותר. חשוב להקפיד בגילאים אלה על עדשות פלסטיק, שאמנם עבות יותר אבל חפות מסכנת שבירה.

עדשות מגע- נפוצות עם בוא גיל ההתבגרות (והמודעות האסטטית...). קיים מגוון אדיר בשוק, שמשתנה משנה לשנה עם ההתקדמות הטכנולוגית, ולכן יש להתייעץ עם אופטומטריסט כדי להתאימן לאופן החבישה, הפרעת הראיה ומגבלות התקציב. באופן כללי עדשות "קשות" חדירות לחמצן ולכן הסיכוי לדלקות עין קטן יותר, אולם קביעה מסורתית זו משתנה היום עם התקדמות הטכנולוגיה.

ניתוחי תיקון- מאוד לא מומלצים לפני גילאי 16-18, בעיקר משום שעדיין יתכנו שינויים במבנה העין לאחריהם והניסיון המוגבל בניתוחים כאלה בילדים.