הסיכון הגנטי של מחלת אלצהיימר

 
האם תחלה אי פעם במחלת אלצהיימר ? יתכן שהגנטיקאים יודעים את התשובה. הגנים שאנו מקבלים בירושה, הם האחראים העיקריים לסיכון, כך עולה ממחקר שבוצע בתאומים זהים.

אלה הן חדשות מפתיעות. אין ספק מחלת אלצהיימר היא מחלה תורשתית, אך בכל זאת החוקרים טענו ש- 50% מהסיכון טמונים ב"גורמים סביבתיים". גורמים אלו כוללים דברים שונים שאנו פוגשים במהלך החיים, דברים שאנחנו עושים, או לא עושים, או מחלות שמתפתחות בגופנו.

אולם במחקר בינלאומי שהתבצע ב- 12,000 זוגות תאומים שבדיים, רבע מהם תאומים זהים,  נמצא של- 80% בקבוצת סיכון של מחלת אלצהיימר, אחראים גורמים גנטיים.

כאשר מדובר בסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, נראה כי השפעתם של הגורמים הגנטיים עולה בחשיבותה על השפעת הגורמים הסביבתיים.

משמעות הדבר היא שבני משפחה מדרגה קרובה של חולי אלצהיימר, נמצאים בסיכון גבוה הרבה יותר לחלות במחלה, מאשר אנשים שאין להם קרובי משפחה שחולים במחלה. אך אין להסיק מכך, שכל אדם שיש לו קרובי משפחה שכאלו, נידון לחלות במחלה.

העובדה שיש לאדם מסוים קרוב משפחה שלוקה במחלת אלצהיימר,  אפילו אם הוא תאומו הזהה, אינה ערובה לכך שגם הוא יחלה במחלה.

כאשר לתאום אחד יש מחלת אלצהיימר

החוקרים חיפשו, תאומים מעל גיל 65 שלוקים בשיטיון. ואז הם בדקו את כל התאומים הלוקים בשיטיון, על מנת לגלות אם מקור השיטיון הוא אכן עקב מחלת אלצהיימר. לרשות החוקרים עמד מידע רב לגבי ההיסטוריה הרפואית ואורח החיים של כל אחד מהמשתתפים במחקר.

החוקרים מצאו שגורמים תורשתיים אחראים לכ- 80% מהסיכון לחלות במחלת אלצהיימר. גורמים סביבתיים, שלא היו זהים אצל שני התאומים, אחראים ל- 20% הנותרים, כפי שניתן לצפות.

אולם אפילו בקרב תאומים זהים,  שחולקים מטען גנטי זהה,  העובדה שלאחד התאומים יש מחלת אלצהיימר, אינה מהווה ערובה מוחלטת לכך שגם התאום השני יחלה במחלה.

בקרב תאומים זהים גברים, ב-45% מהמקרים, כאשר אחד האחים לקה במחלה, היא התפתחה גם אצל האח השני.

בקרב תאומות זהות נשים, ב- 60% מהמקרים, כאשר אחת האחיות לקתה במחלה, היא התפתחה גם אצל האחות השנייה.

ההבדל בין נשים לגברים נובע מהעובדה הפשוטה שנשים חיות זמן ארוך יותר, לכן סיכוייהן ללקות במחלת אלצהיימר גבוהים יותר.

אם מחלת אלצהיימר הייתה מחלה הנובעת מגורמים תורשתיים בלבד, שני התאומים הזהים היו צריכים לחלות בה בערך באותו הזמן. אולם במקרים ששני האחים לקו במחלת האלצהיימר, היא התפתחה אצלם בהפרשים של עד 16 שנים.

עובדה זו מוכיחה בברור שאכן מחלת אלצהיימר נגרמת כתוצאה משילוב בין גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים.
לדוגמא, כאשר תאומים חולקים גן שמגביר את הסיכון להתפתחות בעיות בעיבוד שומנים, אזי אכילה מופרזת של שומנים תהיה מסוכנת יותר עבורם. 

אם תאומה אחת ניזונה מכמות קטנה מאד של שומנים, אזי הסיכון שלה יהיה נמוך בהרבה. אנחנו בטוחים שהטענה הזאת נכונה לגבי בעיות רבות. לכן קשה כל כך להפריד באופן מוחלט, בין גורמים גנטיים לגורמים סביבתיים.

כיצד אפשר למנוע מחלת אלצהיימר?

לחוקרים יש הנחות מבוססות למדי לגבי זהותם של חלק מהגורמים הסביבתיים שמגבירים, את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר.

כבר מזמן ידוע, שלהשכלה יש השפעה גבוהה על הפחתת הסבירות לחלות במחלת אלצהיימר. הרעיונות החדשים יותר קשורים בעיקר בגורמי הסיכון לחלות במחלות לב. הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר קשור ללחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, לרמה גבוהה של סוכר בדם, לתזונה עתירת שומן, לאורח חיים שאינו כולל פעילות פיזית ולהיעדר קשרים חברתיים.

איננו יכולים לבחור את ההורים שלנו, לפיכך אין לנו אפשרות להשפיע על גורמי הסיכון הגנטיים. 
אולם המחקר מצביע על מספר צעדים שניתן לנקוט, על מנת להקטין את הסיכון לחלות במחלה,  במיוחד אם מחלת אלצהיימר כבר קיימת במשפחה:

להקפיד על פעילות מנטאלית (שכלית).

להקפיד על פעילות חברתית.

להתעמל.

לאכול תזונה בריאה למוח.

הגנים אינם גורל. כאשר אדם סבור שהוא, או מישהו אהוב עליו עלול לחלות במחלת אלצהיימר, זה הזמן לפעול.

המסר החשוב הוא שאם יש חשש כלשהו לשיטיון, חשוב מאד לפנות לקבלת הערכה מקצועית. כשמדובר בשינוי קוגניטיבי יש גורמים הניתנים לשינוי. או שהרופאים יכולים במקרים מסוימים, להציע התערבות פסיכולוגית או רפואית, שעשויות להאט את תהליך השינוי הקוגניטיבי.