סרטני ואני - חלק ד' סרטן השד הוא מחלה כרונית.

אני חזקה, עוברת את הטיפולים כמו שצריך. זה סימן שאפשר גם אחרת. לא חייבים לשקוע. לא חייבים להגיע למסקנה שזה סוף העולם.

היום, באמצע הדרך, כשיש לי עוד 8 טיפולי טקסול והרצפטין ואחר כך עוד שנה של הרצפטין ואחר כך עוד 5 שנים של כדורים הורמונאליים ועוד לא עברתי את הבדיקה הגנטית, אני מרגישה שאני בדרך הנכונה.

אני חזקה, אני עוברת את הטיפולים כמו שצריך. מתייחסת חיובית לעובדה שלפעמים אני זקוקה למנות דם כי ההמוגלובין שלי יורד מתחת לסף, שאני צריכה להגן על עצמי ולא להיות בסביבה של חולים כי הכדוריות הלבנות לא משהו, אבל הרוח חיובית. אני בסדר. אני מרגישה טוב ונראית טוב ואני אעבור את זה כמו גדולה.

אל תשכחו שעם השינוי התזונתי באות תופעות נהדרות כמו ירידה במשקל. עם לקיחת התוספים נמתח עור הפנים ומבריק כאילו עברתי עכשיו טיפול קוסמטי. בקיצור, אני לא נראית כמו שהייתי אמורה להיראות אילו לא עשיתי את השינוי הזה. מחמיאים לי מכל צד איך אני נראית טוב. כמה חתיכה נהייתי. זה מחזק את הרוח ואת הרצון להמשיך.

סרטן השד היום היא לא מחלה קטלנית. היא מחלה כרונית. מצריכה מעקב יותר צמוד ממחלות אחרות אבל אפשר לחיות איתה שנים רבות אחרי ההתפרצות ולמות בשיבה טובה ולא ממנה.

אבל הכי חשוב והמסקנה הכי הגיונית בכל הסיפור הזה, היא החשיבות האין סופית בגילוי המוקדם. במודעות שאפשר גם אחרת. שזה לא סוף העולם. שאפשר להציל ולהתרפא. תבחרו לכן כירורג שד טוב. כזה שמלבד יכולת מישוש טובה יודע לקרוא את הדיסקים של הממוגרפיה והאולטרסאונד ולא סומך רק על המכתבים ששולחים הרדיולוגים. הם במקרה הטוב לא טועים. במקרה הרע, ויש המון כאלה, לא קוראים היטב, או לא ממש שמים לב וכותבים דיאגנוזות שמביאות אותנו אחר כך למצב חמור יותר. אם הייתי עושה כך בעצמי לא הייתי מגיעה למצב הזה והייתי יכולה לפתור את הבעיה שנים קודם במהלכים קלים ופשוטים יותר.

עוד יותר פשוט - תקפידו בבית לבדוק את עצמכן ושבני הזוג שמכירים את השדיים שלכן היטב יבדקו אתכן וישימו לב לכל שינוי.

תראו אותי היום. עובדת, מתפקדת בבית ובחברה, מוציאה את הנכד הג'ינג'י המקסים שלי בן השנתיים מהגן פעמיים בשבוע, שרה במקהלה, מארחת וכל זה באמצע טיפולים כימותרפיים. זה סימן שאפשר גם אחרת. לא חייבים לשקוע. לא חייבים להגיע למסקנה שזה סוף העולם.

מכיון שאני טיפוס פתוח ומספרת לכולם על מצבי, גיליתי שמסביבי יש עשרות נשים שהיו במצבי, התמודדו מי יותר טוב ומי פחות, אך משום מה אף אחת לא דיברה או סיפרה על זה בגלוי. אני לא יודעת למה נשים מתביישות בזה. זו לא בושה. זו מחלה כמו כל מחלה אחרת וככל שנתמודד איתה בגלוי יותר ייטב לנו.

למידע ופרטים נוספים ניתן לפנות לעמותת "אחת מתשע":

טלפון: 03-6021717

הקו החם: 1-800-363-400

מייל: callus@onein9.org.il

או בעמוד הפייסבוק של העמותה.