טיפול בקשישים, מגישה חד ממדית לטיפול כוללני רב מקצועי

הטיפול בקשישים על ידי קופות החולים היום הינו טיפול בגישה חד מימדית, כך שרוב הפעמים, הקשיש יטופל על ידי רופא המשפחה אליו הוא פנה. רק במידת הצורך, כאשר רופא המשפחה אינו יכול לתת את הטיפול ההולם, הוא יפנה את הקשיש לרופא מומחה הרלוונטי לתלונותיו. לעיתים הקשיש יישלח למספר יועצים וימצא עצמו מתרוצץ בין רופאים שונים, מבצע בדיקות שונות ומקבל תרופות שונות אשר ייתכן ולא יהיה תיאום ביניהן.

גם פנייה לרופא גריאטר, לא בטוח כי תביא את הישועה עבור הקשיש, שכן לרוב, בשל עומס במרפאות וריבוי פציינטיים, ההתייחסות שיקבל הקשיש תהיה קצרת מועד ובלתי מספקת מכדי לבדוק את מורכבות הבעיות הרפואיות מהן סובל הקשיש ואת דרכי הטיפול בהן.

על פי הגישה הכוללנית הרב מקצועית, כלל הטיפול מרוכז בידיו של הרופא הגריאטר, המשמש כגורם המרכז בטיפול בקשיש ונעזר בצוות מוליטי דיסציפלינארי כגוון פיזיותרפיסט, תזונאי, פסיכיאטר, עובד סוציאלי ומרפה בעיסוק. הצוות עורך מפגש עם הקשיש, אשר בסופו מתקבל אבחון מפורט בדבר מצבו של הקשיש ועל פיו מוצע הטיפול האופטימאלי לקשיש.

אבחון מלא וכולל נחלק למספר רמות:
1. הרמה הרפואית – מתייחסת להיסטוריה הרפואית של הקשיש, באילו מחלות חלה במהלך השנים, כיצד טופל, בדיקה האם מחלות אלו עדיין פעילות והאם הן מטופלות כראוי. על מנת להגיע למסקנות, הקשיש עובר בדיקה פיזיקאלית מלאה,בדיקה  ניורולוגית וכן בדיקה גריאטרית מקיפה הכוללת אבחון מאילו תסמונות הקשיש סובל, כגון: תת תזונה, ירידה בתפקודים מנטאליים, חוסר שליטה על הסוגרים, פצעי לחץ ועוד. בנוסף, יותחל במעקב אחר התרופות אותן הקשיש נוטל הכולל בדיקת האינטראקציה בין התרופות השונות.
2. הרמה התפקודית – בדיקת רמת התפקודיות של הקשיש ביום יום. בדיקה זו מהווה מדד האם תפקודו של הקשיש הינו סביר או שהוא סובל ממוגבלות. הבדיקה נעשית בשלוש רמות – בסיסית (ניידות, רחצה, שליטה על סוגרים, לבוש ואכילה עצמאית), מכשירנית (היכולת של הקשיש לבצע פעולות יומיומיות כגון קניות, נהיגה, הכנת ארוחות, שימוש בטלפון, נקיון הבית וכו') ומתקדמת (קשרים סוציאליים, עבודה, תחביבים וכו').
3. הרמה המוטורית – בודקת את היציבות, שיווי המשקל, הכוח בשרירים, יכולת התנועה, הנבדקות ע"י פיזיותרפיסט וכן בדיקה ניורולוגית.
4. הרמה הקוגניטיבית – בודקת את תהליכי החשיבה אצל הקשיש הכוללים התמצאות במקום, בזמן ובסיטואציה, כושר שיפוט, פתרון בעיות, קבלת החלטות, סוגי זיכרון, תפקודי שפה וכד' הנבדקים על ידי מרפאה בעיסוק.
5. הרמה המנטאלית – נקבעת על ידי פסיכיאטר הבודק את עירנותו של הקשיש, הופעתו החיצונית, יכולת הפגנת רגשות. כמו כן נבדקות תנועותיו, האם הן איטיות, גמישות, קפואות וכן טון הדיבור שלו. תשומת לב יתרה מוקדשת למצבו הנפשי, האם הוא בדיכאון, חרדה, האם יש לו מחשבות אובדניות וכו'.

לאחר כלל האבחונים הנ"ל, הקשיש מקבל המלצות שונות בנוגע לבדיקות שעליו לעבור, כיצד לשמור על תזונה נכונה, טיפול בתסמינים נפשיים, במידה וישנם כאלו וכן במידה ונדרש טיפול פיזיקאלי. כמו כן, מתקבלות המלצות סוציאליות הכוללות הפנייה למועדון יום, התאמה בדיור, במידה ונדרש, המלצות התנהגויות ותרופתיות ועוד.

לסיכום, עם העלייה בגיל, אנו צוברים מחלות, תרופות וסובלים מפגיעה במוטוריקה ובקוגניציה. ישנה חשיבות עליונה לשים לב לתלונותיו של הקשיש, לסיפור המחלה המתואר על ידו המהווה אבן נדבך לאבחון יעיל של הקשיש וזאת על מנת לאפשר להשיג שיפור מהיר באיכות חייו של הקשיש ולהקל עליו ועל סביבתו.