מאחרים מלידה? ייתכן שזו בדיוק הסיבה

כשעדי נכנסה היא הייתה מבוישת. נמנעה מקשר עין, חמקה פנימה ומלמלה כמה מילות התנצלות. בזוית העין חיפשה לדעת מהי תגובתי לאיחור שלה. היה זה איחורה השלישי ברצף, אולם הפעם הוא היה משמעותי.

מאת: מערכת אינפומד

תאריך פרסום: 18/07/2011 תאריך עדכון: 06/03/2014

2 דקות קריאה

כשהתיישבנו היא אמרה בכאב: " אני באמת מתנצלת שאיחרתי, לא משנה כמה אני מנסה לצאת מוקדם, זה לא מצליח לי, אין לי מושג למה אבל בסוף אני מאחרת. אני ממש מתביישת". כחלק מהאינטייק עדי שיתפה אותי בסיפור הלידה שלה, כך, היא סיפרה את הסיפור שסיפרה לה אימא: "לידה רגילה, ארוכה, שעות רבות של צירים, טוב, אני הבת הבכורה, ככה זה, נכון? הלידות הראשונות הן ארוכות וקשות. אבא שלי רצה בן ואני הגעתי. הוא היה נורא מאוכזב והלך הביתה ולא סיפר לאף אחד שנולדתי- שנולדה לו בת. אימא נשארה לבד ובכתה שעות".

שתינו רצינו להבין, מה היא מבקשת לומר באמצעות האיחורים? מה עדי מחפשת? פנינו אל הגוף. "כשאת חושבת על האיחור היום, למה את שמה לב בגוף שלך עכשיו?" שאלתי. גופה של עדי היה מכווץ, אוויר מועט הצליח להשתחל פנימה, מועקה בחזה. המועקה התפתחה לכעס ועצב ולאחר מכן לבלבול. "אני לא מבינה, מה קורה פה... אני לא מבינה למה אף אחד לא שמח לקראתי, לא שמח בי!?". זו תחושה שאני מכירה, אני יוצאת מהבית בידיעה ברורה שמישהו יכעס או יתאכזב ממני, אין לי מושג למה... או מה עשיתי?"

בהמשך התגבשה תובנה משמעותית שהשקיטה כקסם את עדי ואת החדר כולו: "אני מאחרת משום שאני מחפשת, מבקשת שיקבלו אותי בשמחה. אותי. את הבת. הגעתי אחרי מסע מפותל. שמישהו כבר ישמח בי ויוריד ממני את הקללה הזו, את הצורך באישור", אמרה ודמעות גדולות זלגו מעיניה. "זו הקלה אדירה להבין את הצורך הזה שבי. שנים שאני מאחרת וכל כך מתביישת ומרגישה כל כך אשמה בכל פעם מחדש. והנה התובנה הזו שהאיחורים שלי שייכים ללידה שלי, משהו שאני סוחבת ארבעים ושתיים שנים וסוף סוף אני מבינה. אני בסדר, הם אלה שלא קיבלו אותי, הם היו עסוקים בציפיות ובאכזבות של עצמם וזה צבע את חיי".

עדי, כמו אנשים רבים, מרגישה שנטייתה לאחר אינה מקרית אלא מביאה לידי ביטוי היבט משמעותי בנפשה ובחייה. ואכן, נושא הזמנים, האיחורים או הנטייה להקדים ו"לעשות הכל בדיוק בזמן" קשורים לא פעם לחווית הלידה.

מאת: מערכת אינפומד