דלג לתוכן

לא רק משחק ילדים - על תפקיד המשחק

משחקיהם של ילדים בגילאי הגן ותחילת בית הספר היסודי מבוססים ברובם על משחקי תפקידים אשר ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית. על משחקי תפקידים ותפקידם החשוב ומשמעותי לגמרי בחיי הילד.

מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 04/03/2012 תאריך עדכון: 05/03/2014
3 דקות קריאה
לקראת פורים, הזאטוט הביתי כבר לא יכול לחכות להפוך לדוב/ספיידרמן/הארי פוטר. אולם מי שמתבונן מקרוב במשחק שלו לאורך כל השנה, יזהה בקלות שאצלו פורים מתרחש כמעט בכל יום. משחקיהם של ילדים בגילאי הגן ותחילת בית הספר היסודי מבוססים ברובם על משחקי תפקידים אשר ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחותם הרגשית, החברתית והקוגניטיבית. על משחקי תפקידים ותפקידם החשוב ומשמעותי לגמרי בחיי הילד.


עובדים בלשחק


אולי נדמה לכם שחייו של הקטנצ'יק הינם שעשוע מתמשך אשר האתגר הגדול ביותר בו הוא בחירה בין משחק בבובות למשחק ברופא וחולה, אבל רצוי שתחשבו שוב. ילדים משחקים כבר מגיל שנה וכבר מגיל זה המשחק מסייע להם במטלות התפתחותיות חשובות. אפילו משחק של "קוקו", אשר מופיע בגיל הינקות, מסייע לתינוק בהשגת היכולת החיונית של קביעות אובייקט שמשמעה ההבנה הרגשית והשכלית שגם אם אינו רואה דבר מה- הוא עדיין קיים.

החל מגיל שנה מתחילה להתפתח באופן הדרגתי יכולת סימלית. כך, הפעוט מתחיל להעמיד פנים שהוא מאכיל את אמא בכפית, או משכיב את הבובה לישון. היכולת הסמלית תלך ותתפתח עד שהפעוט יוכל להעמיד פנים שחפץ מסוים מייצג חפץ אחר לדוגמא, קובייה תייצג טלפון) ולגלם בעצמו תפקידים שונים כגון רופא, כבאי, אמא, נסיכה, צב נינג'ה ועוד. 


אף על פי שיכולת משחקית זו נדמית לנו כמובנת מאליה, הגישה הפסיכואנליטית היתה הראשונה שהסבה את תשומת הלב לחשיבותו הרבה של המשחק להתפתחותו התקינה של הילד. מלאני קליין, אנליטיקאית אשר היתה מחלוצות הטיפול הפסיכולוגי בילדים, זיהתה כי המשחק מבטא את עולמם הפנימי של ילדים.

בגיל הרך יכולתו המנטלית והרגשית של הפעוט עדיין אינה מאפשרת לו לנסח בבבהירות את רגשותיו ולעבד את חוויותיו באופן ישיר, כך, המשחק מהווה דרך ביטוי לפנטזיות, רגשות, מחשבות, פחדים ומשאלות. החל מגילאי שנתיים-שלוש, היכולת הסימלית המפותחת יחסית מאפשרת לפעוט להשתמש במשחק באופן חדש. הפעוט יכול לדמיין, לגלם תפקידים שונים ולבנות סיטאציות דמיוניות. באופן זה הופך המשחק לאמצעי המרכזי באמצעותו הפעוט לומד להתמודד עם העולם על הדרישות, האיומים ומערכות היחסים הקיימים בו. 





לא רק משחק ילדים - תפקידי המשחק


אחד התפקידים המרכזיים של המשחק בגיל הרך הינו אימון בתפקידים חברתיים. הפעוט חשוף מדי יום למגוון תפקידים חברתיים (כגון: הורים, מורים, תינוקות ושוטרים) ולפונקציות רבות שבעלי התפקידים ממלאים: הגננת שחוגגת יום הולדת ומשבחת ציור יפה היא אותה הגננת שנוזפת ומעמידה בפינה, וההורה שמאכיל ומלביש הוא גם ההורה שצריך לנסוע לחו"ל לנסיעת עבודה. המשחק מאפשר לפעוט לתרגל התמודדות עם מצבים חברתיים אלו אשר דורשים ממנו להתנהג באופנים שונים.

במקביל, הפעוט מתנסה באימוץ מודלים שונים לחיקוי אשר מאפשרים לו להפנים יכולות והתנהגויות מגוונות. לא מדובר ב"תרגול יבש" אלא בשחזור או המצאת סיטואציות באופן שמאפשר עיבוד רגשי שלהן: הפעוט שמגלם גננת נוזפת יכול להזכיר לעצמו דרך המשחק שהגננת גם מאוד אוהבת את הבובה הנזופה- אבל היא לא מרשה לה להרביץ, והילדה אשר הוריה מתגרשים מגלמת במשחק את הסיטואציה המאיימת בה אחד ההורים עוזב את הבית, אולם דואגת לכך שלכל אחד מההורים יהיה בית חדש ויפה עם כלב, חתול ו"המון משחקים".

באופן זה, המשחק מאפשר גם הכנה לסיטואציות מאיימות בחיי הילד: ילדים מתמודדים עם אירועים רבים בהם אין להם שליטה כגון מעברי דירה, זריקות, נסיעה של הורה ולידת אחים צעירים, המשחק מאפשר להם להתכונן ולהרגיע את עצמם מראש. דוגמא קלאסית ושכיחה היא המשחק ברופא וחולה אשר מאפשר לפעוט לההזכיר לעצמו איך מתמודדים עם כאב פיסי, כך נשמע את הילד אומר בעת המשחק "אל תבכי, רק רגע וזה עובר. אחר כך תקבלי סוכריה". 


בנוסף, המשחק מאפשר לילד ביטוי של פנטזיות, משאלות ודחפים אשר ברור לו שלא יוכל לממש במציאות. כך, האח המסור והאוהב במציאות יכול לבטא רגשות של קנאה וכעס לתינוק חדש דרך המשחק ("...ואז האמא אמרה, אולי אנחנו לא צריכים תינוק חדש, כבר יש לנו ילד, והם נתנו אותו לאישה אחרת וחזרו לבית שלהם") והילד הדחוי חברתית עשוי להשתמש במשחק כאמצעי לנקמה או לפיוס עם הילדים האחרים בגן ("אני סופר-מן! אני בא מהשמיים וזורק לזבל את כל הילדים הרעים הם מבקשים סליחה ונעשים טובים יותר ומשחקים עם כל הילדים").

באופן זה, הילד אף נהנה מהאפשרות לחזק את בטחונו העצמי ולחוות עצמו כחזק, כל יכול ובעל שליטה מלאה על חייו. חשוב להדגיש כי למרות שילדים רבים "נכנסים למשחק" באופן שנדמה טוטאלי ומציאותי, הם מבינים היטב את ההבדל בין המשחק למציאות וברוב המקרים אינם מתקשים לפשוט את מדי הסופר-מן ולרדת מהשמיים לארץ, או לקבל את סמכות המורה יום אחרי ששלטו ביד רמה בכיתת בובות מרדנית.

על כן, תפקידנו כהורים הינו לאפשר לילד להמשיך ולהינות ממשחקי תפקידים ולהמנע מלהרוס אותם על ידי עימות מהיר מדי עם המציאות (כגון במשפטים כמו "אין קסמים במציאות", "אסור לדבר ככה למורה")- יהיו להם מספיק שנים לחיות את המציאות גם ללא התיווך המופלא של המשחק.
מאת: מערכת אינפומד

האם המאמר עניין אותך?

רופאים בתחום
 אורית פיינשטיין
אורית פיינשטיין פסיכולוגיה התפתחותית
 דנית צור שליו
דנית צור שליו פסיכולוגיה התפתחותית
 דנה מנדלסון
דנה מנדלסון פסיכולוגיה התפתחותית
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

שאלות מתוך פורום פסיכיאטריה

X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו