כיצד משפיע לחץ נפשי על מחלות אוטואימוניות?

עדויות רבות שמצטברות בעולם המחקר הרפואי מחזקות את ההנחה כי להיבט הנפשי יש תפקיד גדול מהמשוער בהשפעה על מחלות כרוניות והרופאים המטפלים מתחילים להבין שלטיפול בפן הרגשי ישנה חשיבות לא מבוטלת בניהול המחלה

למחלות אוטואימוניות יש צורות ביטוי שונות, אך המשותף לכולן הוא המנגנון שעומד בבסיסן, שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הגוף עצמו. בעוד שבאדם בריא מערכת החיסון יודעת לזהות בין תאים עצמיים לבין תאים זרים (כמו חיידקים, פטריות, פרזיטים ועוד) ונלחמת סלקטיבית בתאים הזרים ואינה פוגעת בתאים הרבים והשונים שקיימים בגופנו. 

מחלות אוטואימוניות שונות זו מזו בסוג התאים העצמיים בגוף שמותקפים על ידי מערכת החיסון המופרעת של החולה. כך למשל, בסוכרת נעורים, אילו הם התאים שמייצרים אינסולין בלבלב שמותקפים על ידי מערכת החיסון של החולה והביטוי של המחלה בהתאם לכך - מחסור באינסולין, הורמון חיוני שמווסת את משק הסוכר בגוף. 

מחלות אוטואימוניות רבות מאופיינות בהתנהגות אפיזודית. כלומר, אדם החולה במחלה אוטואימונית סובל מהתקפים של המחלה בזמנים שונים, כאשר בין ההתקפים עצמם ישנה רגיעה. ההתקפים יכולים לגרום לפגיעה שמחלימה בתקופת הרגיעה או לנזק שאריתי. למשל, במחלה האוטואימונית טרשת נפוצה התאים המותקפים על ידי מערכת החיסון הינם תאי מערכת העצבים ולכן סימפטומים של המחלה יכולים לכלול פגיעה בתחושה, בהנעת השרירים, בראייה ועוד. הפגיעה מופיעה בפתאומיות ולאחר חלוף ההתקף תיתכן החלמה מלאה, החלמה חלקית או נזק שאריתי משמעותי.

מדוע מחלות אוטואימוניות מתרחשות?

הסיבה להתרחשותן של מחלות אילו הינה מולטיפקטוריאלית, כלומר אינה נובעת מגורם אחד בודד אלא משילוב של גורמים שונים. שילוב מסויים של גנטיקה וסביבה יכול לגרום למחלה אוטואימונית כזו או אחרת. מה שמעניין הוא שברגע שאדם חולה במחלה אוטואימונית אחת הסיכון שלו לחלות במחלות אוטואימוניות אחרות גדול מהסיכון של האוכלוסייה הכללית.

אירועים טראומטיים הגדילו את הסיכון לחלות

המחשבה שלחץ נפשי יכול בכלל להשפיע על מחלה אוטואימונית הועלתה לאחר שמחקרים תחילה בעלי  חיים ואז גם בבני אדם הראו שגורמי לחץ בסביבה משפיעים על תיפקודה של מערכת החיסון. בנוסף, במחקרי שאלונים נמצא שעד 80% מהחולים במחלות אוטואימוניות דיווחו שלפריצת מחלתם קדם אירוע של לחץ רגשי יוצא דופן. 

כמו כן, מחקר שבדק קשר בין אירועי טראומה בילדות לפיתוח מחלה אוטואימונית בבגרות מצאו שאירועים של לחץ נפשי בילדות הגדילו את הסיכון לאבחנה של מחלה אוטואימונית עשרות שנים לאחר מכן.

חוקרים שחשדו שלחץ נפשי משפיע על המחלות האוטואימוניות ניסו לשער באיזה מנגנון הדבר מתרחש. במהלך מצבי לחץ מופעלות שתי תגובות פיזיולוגיות עיקריות. האחת היא תגובה של הציר ההיפותלמי המפריש גלוקוקרטיקואידים והשנייה היא תגובה של המערכת הסימפטטית המפרישה קטכולאמינים. לאחרונה התגלו ראיות לכך שההורמונים האילו המופרשים במצבי לחץ, בין יתר השפעותיהם על גוף האדם, משפיעים גם על תאים במערכת החיסון. 

השפעה זו מזכירה תופעות שידועות כמתרחשות במספר מחלות אוטואימוניות כמו במחלה ע״ש גרייבס, מחלה שבה מערכת החיסון בגוף מייצרת נוגדנים שמעודדים גדילה של בלוטת התריס וייצור עודף של הורמון בלוטת התריס. השפעות העודף בהורמון זה כוללות אינסומניה, היפראקטיביות, חולשת שרירים, עלייה בחום הגוף, הזעה והפרעות קצב בלב.

גם לגבי טרשת נפוצה נמצא שישנה אסוציאציה בין אירועי חיים מלחיצים לסיכון לפתח התקף של המחלה. במחקר שניסה להתייחס לאלמנטים הביולוגים והפסיכולוגים של המחלה נמצא שמשך, תדירות וחומרת הלחץ כמו גם האופטימיות של המטופל, התמיכה החברתית שלה הוא זוכה ויכולת ההתמודדות שלו עם מצבי לחץ קשורים בהופעת התקפים של מחלה אוטואימונית זו.

בעולם המחקר הרפואי מחלחלת יותר ויותר ההבנה כי ישנו קשר הדוק בין חומרת מחלות אוטואימוניות כרוניות ללחץ נפשי. בניגוד לגורמים גנטיים תורשתיים שאינם ניתנים לשינוי, הרי שגורמים סביבתיים ואורחות החיים של החולים במחלה אוטואימונית יכולים לעבור שינוי על מנת להקל על חומרת המחלה. ראוי שהטיפול במחלות אוטואימוניות יכלול כלים להתנהלות במצבי לחץ נפשי ואף התערבויות התנהגותיות למניעה של תחושות לחץ היכולות להשפיע על מערכת החיסון. התערבויות כאלו כוללות שמירה על משקל גוף תקין, דיאטה בריאה, הקפדה על פעילות גופנית, יצירה של סביבה ביתית נוחה ותומכת ורכישת כלים התנהגותיים להתמודדות בריאה עם מצבי לחץ.