מחלה אוטואימונית

תשובה:

המונח "דלקת מפרקים" מתייחסת למספר מחלות הנגרמות בתוך המפרקים שבין עצמות. התסמין העיקרי של כל סוגי דלקות המפרקים הוא הכאב במפרקים, במיוחד בעת תנועה. כאב זה לעול להגביל את התנועה ולהקשות על החיים. חשוב לדעת את ההבדל בין סוגים שונים של דלקת המפרקים, מפני שכל אחת מטופלת בדרך משלה ולכל אחת השפעות ארוכות טווח משלה.

דלקת מפרקים שגרונית גורמת לנפיחות של רקמות מסוימות (סינוביום) הנמצאים במפרקים. הרקמות הסינוביות אחראיות לייצור הנוזל הסינוביאלי הנחוץ לפעילותו התקינה של המפרק. בדלקת מפרקים שגרונית, הרקמות הסינוביאליות שבתוך המפרק ניזוקות כאשר הן מותקפות על ידי המערכת החיסוניתו של הגוף עצמו.

המערכת החיסונית בנויה מתאים ייחודיים הפועלים כמערכת מעקב והגנה כנגד חומרים זרים כמו בקטריות ונגיפים. באופן רגיל קיימת במערכת החיסונית סדרה של איזונים ובלמים המאפשרים לה לזהות חומרים זרים ולמנוע מהם לתקוף את רקמות הגוף. מסיבות שאינן ידועות, לעתים תחל המערכת החיסונית לתקוף את רקמות הגוף עצמו. כל מחלה שבה המערכת חיסונית תוקפת את הגוף נקראת מחלה אוטואימונית. כאשר הרקמות המותקפות הן המפרקים, התוצאה היא דלקת מפרקים שגרונית.

כאשר תאי המערכת החיסונית תוקפים את רקמות המפרקים שלכם, אתם חשים כאב, נפיחות ונוקשות במפרק. עם הזמן ככל שגופכם מנסה לתקן את הנזק שנגרם על ידי המתקפה, המפרקים שלכם נעשים מעוותים ובלתי מתפקדים, והתנועה נעשית קשה יותר ויותר. הפעלת המערכת החיסונית משחררת לתוך מחזור הדם כימיקלים המשמשים כשליחים המתאמים את פעילותם של תאים הפרושים ברחבי הגוף, והכימיקלים הללו עלולים לגרום לתסמינים כגון עייפות וחום.

הסיבה לדלקת המפרקים השגרונית אינה ידועה, ואין כל דרך מוכרת למנוע את המחלה.

תשובה:

גישה חיובית. גישה חיובית כשלעצמה אינה יכולה לרפא את הטרשת הנפוצה, אולם היא יכולה להפחית את המתח שלכם ולסייע לכם להרגיש יותר טוב.

התעמלות. פעילויות גופניות כגון טאי-צ'י ויוגה יכולים להפחית את המתח שלכם, להוסיף רוגע, ולהגביר את רמת האנרגיה, שיווי המשקל והגמישות שלכם. כמו בכל תוכנית של פעילות גופנית, בדקו עם הרופא שלכם בטרם תתחילו.

תזונה. חשוב מאד שאנשים הסובלים מטרשת נפוצה יקיימו דיאטה בריאה ומאוזנת. שאלו את הרופא שלכם איזו דיאטה מתאימה לכם.

תשובה: זאבת (לופוס) היא מחלה אוטואימונית המופיעה בעיקר בנשים ופוגעת בעיקר בעור, במפרקים, בלב, בריאות ובכליות. התקפים של דלקת מלווים ביצירת רקמה צלקתית. המחלה ניתנת לאבחון לפי נוכחות נוגדנים לא תקינים בדם. חולי זאבת בדרך כלל מנהלים חיים כמעט רגילים, עובדים ומולידים ילדים. המחלה יכולה לעבור בתורשה מפני שיש לה גורם גנטי. אבל יש לציין שלא כל ילד של הורה חולה זאבת חולה במחלה בעצמו. אין סכנת בכך שחברתך תרוץ אם שריר הלב או הריאות שלה לא נפגעו. כדאי ללכת להיבדק אצל רופא לפני שהיא מתחילה לעסוק בפעילות כזאת. זאבת אינה מדבקת בשום צורה שהיא. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה להופיע בכמה מצבים. השכיח ביותר הוא מחלת גרייב, מחלה אוטואימונית (חיסון עצמי) בה הגוף מייצר בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים לה לפעול באופן מוגבר ולייצר עודף של הורמוני הבלוטה. מצב נוסף בו מופיע עודף של הורמוני בלוטת התריס הוא כשמתחילה מחלה אוטואימונית הפוכה, הנקראת מחלת השימוטו. במחלה זו, הגוף מייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים דווקא להפסקת ייצור ההורמונים. במחלה זו ישנו חסר של הורמוני התריס, אך לעיתים, בשלב הראשון של המחלה, יש דווקא עלייה זמנית של הורמוני התריס ולאחר מכן מתרחשת הירידה. ברוב המקרים החסר הוא קבוע, אך הטיפול במצב זה הוא פשוט מאוד, על ידי נטילה של הורמוני בלוטת התריס בכדור פעם ביום. הממצאים בבדיקות האולטרסאונד, המיפוי והנוגדנים החיוביים - כולם מצביעים יותר לכיוון אבחנה של מחלת השימוטו ולא לאבחנה של מחלת גרייב. שתי מחלות אלו הן למעשה סוג של דלקת, לכן אין סתירה בין מחלת השימוטו או דלקת של בלוטת התריס. תירוגלובולין (Thyroglobulin) זהו החומר המצוי בתוך בלוטת התריס, וממנו מיוצרים הורמוני התריס T3 ו- T4. הרמה בבדיקתך תקינה (רמתו התקינה בדם ביחידות של ng/ml היא 20-1). רמה גבוהה מופיעה במקרים של סרטן של בלוטת התריס ובמחלת גרייב (פעילות יתר של בלוטת התריס). מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים צעירות, והריון הוא בהחלט טריגר אפשרי למחלות אוטואימוניות. רקע משפחתי הוא שכיח במקרים רבים, אך אינו הכרחי, המחלה יכולה להופיע גם במי שאין לו רקע כזה. לא ציינת אילו תרופות את לוקחת. אני ממליצה שתפני מיידית לרופא הנשים שלך לוודא שאכן מותר לקחת את התרופות שאת נוטלת בזמן הנקה. תוכלי למצוא מידע רב על מחלות בלוטת התריס בדפים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_061802_3.htm