מחלה אוטואימונית (Autoimmune Disease)

מחלה אוטואימונית, מחלות אוטואימוניות, מחלות חיסון עצמי (Autoimmune Disease) מחלות אוטואימוניות

4 דקות קריאה

כללי
סימפטומים
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
סיבוכים אפשריים
טיפולים ותרופות
מניעה
מאמרים

מחלות אוטואימוניות הן קבוצת מחלות הקשורות למסגרת פעולתה של מערכת החיסון. מחלות אוטואימוניות מתהוות כאשר משתבש תפקוד מערכת החיסון.

אחד מתפקידיה של המערכת החיסון הוא להגן על הגוף שלנו מפני פולשים זרים, כמו צבא שאחראי למניעת חדירת מסתננים או צבא אויב - להגן מפני מסתננים או פולשים חיצונים בשם פתוגנים (נגיפים, חיידקים, טפילים ומחוללי מחלות אחרות).

בנוסף, תפקיד המערכת החיסונית הוא להגן מפני מחוללי מחלות פנימיים, המתעוררים מדי פעם בגופנו כמו "גיס חמישי" (מעין מרגלים השוהים בתוכנו), ולא כאלה שחדרו מבחוץ, למשל התפתחות של תא סרטני. אגב, תא סרטני הוא תא מיוחד, תא שמשתנה ומוכר על ידי מערכת החיסון כתא זר, כגוף זר, כפולש. אך במקרים רבים מערכת החיסון נכשלת בחיסולו, מה שמעיד על כך שמערכת זו אינה יעילה באופן מוחלט. (כיום מבוססים חלק מהטיפולים נגד הסרטן על "חיזוק" המערכת החיסונית בסילוק תאי הסרטן).

כאמור, תפקידה של מערכת החיסון הוא לחסל פולשים מבחוץ. לצורך מימוש תפקיד חיוני זה עליה להכיר ולזהות מי זר ומי "משלנו", "מכוחותינו". המונחים המשמשים לצורך זה, הם Self - עצמי ו-Non-self - מי שאינו עצמי. מערכת החיסון צריכה להיות מצוידת גם ביכולת אבחון בין מי שפולש מבחוץ לבין מי שנמצא בתוך גופנו.

ביסודה של המחלה האוטואימונית מצוי כישלון היכולת של מערכת החיסון לזהות מי הוא האויב מבחוץ ומי "משלנו". כתוצאה מכך תוקפת מערכת החיסון את הרקמות שלנו. היא יכולה לתקוף תא בודד, היא יכולה לתקוף מערכת, ואפילו לתקוף איבר שלם. זהו כישלונו של "הצבא" להגן מפני פולשים מבחוץ, אך יותר מכך, זהו כישלון בהתמודדות עם זיהוי אנשיו.

מערכת החיסון מורכבת מזרוע נוגדנית וזרוע תאית. הנוגדנים שצורתם צורת האות Y מתבייתים על הפולש הזר במיפתח האות Y. מאידך, הזרוע התאית מורכבת מלימפוציטים - תאי מערכת החיסון - התוקפים בעצמם את הפולשים.

קיימות כ-80 מחלות אוטואימוניות מוגדרות ורבות אחרות ש"נחשדות" כבעלות רקע אוטואימוני. עם המחלות נמנות: זאבת אדמנתית מערכתית (SLE, lupus), דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid arthritis), סוכרת נעורים (Diabetes mellitus type 1), טרשת נפוצה (Multiple sclerosis).

בחלק מהן, הנזק וההתקפה העצמית נגרמים על ידי נוגדנים עצמיים (Autoantibodies) ובחלק על ידי התאים (Autoimmunity cell mediated). מרבית המחלות האוטואימוניות שכיחות יותר בנשים מאשר בגברים ביחס של 2:1 ועד 10:1. הסיבה היא שמערכת החיסון חזקה יותר אצל נשים, וככל שהמערכת חזקה יותר ותוקפת את הגוף, כך הנזק כבד יותר. לעיתים אדם הסובל ממחלה אוטואימונית אחת יכול לסבול ממחלות אוטואימוניות נוספות בו זמנית.

סימפטומים

מחלות אוטואימוניות מאופיינות בהתקפים חריפים המופרדים בתקופות של רגיעה בסימפטומים.

במקרים רבים התסמינים הראשונים כוללים עייפות, כאבי שרירים וחום לא גבוה. לאחר מכן מתפתחים תסמינים יותר ספציפיים לרקמה או האיבר שנפגע.

ההפרעה יכולה להשפיע על איבר יחיד או על מספר איברים או על סוגים שונים של רקמות. הרקמות המושפעות בדרך כלל כוללות כלי דם, רקמות חיבור, בלוטות הורמונליות, מפרקים, שרירים, תאי דם אדומים ועור.

סיבות וגורמי סיכון

מחלות אוטואימוניות נובעות ממשלב של גורמים החוברים יחדיו באדם המסוים שלקה במחלה. בין גורמים אלו ניתן למנות נטייה תורשתית, ליקוי מסוים במערכת החיסון, מערך הורמונלי, ובעיקר הורמוני המין של האישה, וגורם סביבתי כגון תרופות, חומרים כימיים, נגיפים, חיידקים, תזונה ומתח נפשי. גורמים סביבתיים אלו הם הקובעים מדוע המחלה תתפרץ ביום מסוים ובאדם המסוים.

המחלות נוטות להופיע במשפחות ולא פעם ניתן לראות מחלות אוטואימוניות שונות בבני אותה משפחה.

אוכלוסייה בסיכון משמעותי היא נשים בגיל הפוריות, אשר נמצאות בסיכון מוגבר ללקות במחלות אוטואימוניות.

אבחון ובדיקות

תהליך האבחון כולל שילוב של תשאול רפואי לגבי התסמינים מהם סובלים, ממצאים בבדיקה הגופנית ותוצאות בדיקות שונות, כמו בדיקות להימצאות של נוגדנים עצמיים, בדיקות לנוגדנים גרעיניים, בדיקת חלבון מגיב C (CRP), ובדיקת שקיעת תאי דם אדומים (ESR).

סיבוכים אפשריים

נשים הסובלות ממחלה אוטואימונית יכולות להביא ילדים לעולם, אך הדבר כרוך בסיכונים לאישה ולתינוק, בהתאם לסוג המחלה ממנה האישה סובלת. כך לדוגמא, אישה הסובלת מזאבת נמצאת בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת וללידה שקטה (לידה של תינוק מת). נשים הרות הסובלות ממיאסטניה גרביס (עייפות שרירים), עלולות לפתח תסמינים המובילים לקושי בנשימה בזמן ההיריון.

אצל חלק מהנשים התסמינים עשויים להשתפר בזמן ההיריון, אצל אחרות התסמינים מחמירים. כמו כן, חלק מהתרופות המשמשות לטיפול במחלה עלולות להיות לא בטוחות לשימוש בזמן היריון.

לחלק מהנשים עשוי להיות קושי להיכנס להריון מסיבות רבות, ובחלק מהמקרים טיפולי פוריות עשויים לעזור.

טיפולים ותרופות

הטיפול בהפרעות אוטואימוניות מתמקד בהקלה על התסמינים ושליטה בתהליך החיסוני לשם שמירה על יכולת הגוף להגן על עצמו מפני זיהומים.

רוב המחלות דורשות טיפול דומה, אשר מתבסס על תרופות נוגדות דלקת – בעיקר סטרואידים, בשילוב עם תרופות מדכאות מערכת חיסון. כמו כן, בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות שמבוססות על נוגדנים או מולקולות, המשמשות לנטרול התגובה האוטואימונית. התרופות הביולוגיות ממוקדות ולכן יש להן יחסית מעט תופעות לוואי.

כמו כן ישנם טיפולים מורכבים יותר הכוללים ניקוי דם (פלסמהפרזה) ועירוי של נוגדנים מבני אדם אחרים (IVIG).

הטיפול במחלות אוטואימוניות ניתן על ידי רופאי המערכות השונות אשר נפגעות במהלך המחלה, אך רובן נמצאות בתחום רופאי מערכת החיסון (אימונולוגים קליניים) או רימטולוגים.

מניעה

ישנם מחקרים המצביעים על היכולת לנבא התפתחות של מחלה אוטואימונית אצל מטופלים מסוימים, ולהתחיל טיפול מניעתי. עם זאת, הדבר אינו קורה כיום בפועל. בחירת המטופלים המתאימים לטיפולים הללו צריכה להיות מאוד מדוקדקת, ורק מטופלים בעליי סיכוי גבוה מרף מסוים יבחרו לטיפול, אם יינתן בעתיד.

אנשים הנמצאים בסיכון להתפתחות של מחלה אוטואימונית צריכים לקבל ייעוץ מקצועי לגבי הימנעות מפעילויות ואורח חיים שעשויים לסכן את הבריאות ואיכות חייהם.

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום

פרופ' אברהם וינברגר ראומטולוגיה

קראו עליי

פרופ' יאיר מולד ראומטולוגיה

קראו עליי

ד"ר רמית מעוז-סגל פנימית

קראו עליי

הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

אני מאשר קבלת דיוורים ותכנים פרסומיים מהאתר

שאלות ותשובות

לאחר שנים של בעיות בתפקוד בלוטת התריס, נאמר לי שאני לוקה בהשימוטו. הבדיקות נערכו לאחר שגופי התמלא פריחה אדומה שהופיעה בכל פעם במקום אחר. ברצוני להבין את הקשר בין מחלת השימוטו לבין הפריחה שהופיעה על גופי.
מחלת השימוטו היא מחלה אוטואימונית, בה הגוף מפתח נוגדנים שתוקפים את בלוטת התריס. המחלה מתבטאת בדלקת כרונית של הבלוטה, עם נפיחות מוצקה, ובכשל חלקי או מלא של יצור הורמון בלוטת התריס. נשים נפגעות מן המחלה יותר, ולעיתים המחלה עוברת במשפחה. מחלת השימוטו מתאפיינת בתת-פעילות של בלוטת התריס, דבר הגורם לעייפות, עלייה במשקל, עצירות ועוד. לא ידוע לי על פריחה אדומה שמלווה את המחלה. אולי היו תופעות לוואי אחרות שהובילו את הרופא לחשוב על המחלה. נסי לשאול אותו על הקשר בין הדברים. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד פתח בחלון חדש
בתי, בת 15, סובלת זה 4 חודשים מכאבי ראש עזים שמעירים אותה משינה. בבדיקה של קרקעית העין נמצאה בצקת בעצבי הראיה, בוצע דיקור מותני והתשובה היתה תקינה. כמו כן בוצע MRI והבדיקות היו בגדר הנורמה. במשפחה יש סיפור של סקלרודרמה ולופוס. בבדיקות הדם MPV MEAN PL
ערך גבוה של MPV בבדיקת דם מעיד על טסיות מוגדלות. הטסיות זהו ערך המבטא את נפחן הממוצע. ערכים גבוהים יותר עשויים להעיד על הרס של טסיות, והיווצרות של טסיות צעירות במקומן, גדולות יותר. זהו מצב שנקרה מאקרותרומבוציטים, ואין לזה קשר לקרישיות יתר. קרישיות יתר קשורה למספר הטסיות, ולא ציינת ערך זה בשאלתך. אם בתך עדיין סובלת מכאבי ראש ועדיין ישנו הממצא של פפילדמה, יש לחזור על בדיקות הדם ולכלול בתוכן בירור סמנים למחלות אוטואימוניות, שציינת שקיימות במשפחה, ולהתייעץ עם הרופא המטפל. בהצלחה ד"ר קרן גלרון - אינפומד פתח בחלון חדש
חברתי בת ה-20 סובלת ממחלת הלופוס (מערכתית) זה מספר שנים. לפני 4-3 שנים היה לה התקף לופוס, היא אושפזה למשך שבועיים בבית חולים, ראייתה נחלשה מעט, היא עלתה מאוד במשקל, והורידה אותו בהדרגה לאחר מכן על ידי פעילות גופנית. האם היא יכולה לעסוק בריצה במשך 4
זאבת (לופוס) היא מחלה אוטואימונית המופיעה בעיקר בנשים ופוגעת בעיקר בעור, במפרקים, בלב, בריאות ובכליות. התקפים של דלקת מלווים ביצירת רקמה צלקתית. המחלה ניתנת לאבחון לפי נוכחות נוגדנים לא תקינים בדם. חולי זאבת בדרך כלל מנהלים חיים כמעט רגילים, עובדים ומולידים ילדים. המחלה יכולה לעבור בתורשה מפני שיש לה גורם גנטי. אבל יש לציין שלא כל ילד של הורה חולה זאבת חולה במחלה בעצמו. אין סכנת בכך שחברתך תרוץ אם שריר הלב או הריאות שלה לא נפגעו. כדאי ללכת להיבדק אצל רופא לפני שהיא מתחילה לעסוק בפעילות כזאת. זאבת אינה מדבקת בשום צורה שהיא. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד פתח בחלון חדש
שאלתי היא האם לילדי יהיה פסוריאזיס, כי אני אישית סובלת ממחלה זו, והאם זה עובר בתורשה.
פסוריאזיס היא מחלת עור ו/או מפרקים המתווכת ע"י נוגדנים. חומרתה משתנה מאדם לאדם. אין אפשרות לחזות מי יחלה במחלה, אם כי לאחד משלושה חולים יש סיפור משפחתי של המחלה. לקריאה בנושא- http://www.psoriasis.org/facts/faq/ פתח בחלון חדש
מה דלקת מפרקים שגרונית עושה לגוף שלי?

המונח "דלקת מפרקים" מתייחסת למספר מחלות הנגרמות בתוך המפרקים שבין עצמות. התסמין העיקרי של כל סוגי דלקות המפרקים הוא הכאב במפרקים, במיוחד בעת תנועה. כאב זה לעול להגביל את התנועה ולהקשות על החיים. חשוב לדעת את ההבדל בין סוגים שונים של דלקת המפרקים, מפני שכל אחת מטופלת בדרך משלה ולכל אחת השפעות ארוכות טווח משלה.

דלקת מפרקים שגרונית גורמת לנפיחות של רקמות מסוימות (סינוביום) הנמצאים במפרקים. הרקמות הסינוביות אחראיות לייצור הנוזל הסינוביאלי הנחוץ לפעילותו התקינה של המפרק. בדלקת מפרקים שגרונית, הרקמות הסינוביאליות שבתוך המפרק ניזוקות כאשר הן מותקפות על ידי המערכת החיסוניתו של הגוף עצמו.

המערכת החיסונית בנויה מתאים ייחודיים הפועלים כמערכת מעקב והגנה כנגד חומרים זרים כמו בקטריות ונגיפים. באופן רגיל קיימת במערכת החיסונית סדרה של איזונים ובלמים המאפשרים לה לזהות חומרים זרים ולמנוע מהם לתקוף את רקמות הגוף. מסיבות שאינן ידועות, לעתים תחל המערכת החיסונית לתקוף את רקמות הגוף עצמו. כל מחלה שבה המערכת חיסונית תוקפת את הגוף נקראת מחלה אוטואימונית. כאשר הרקמות המותקפות הן המפרקים, התוצאה היא דלקת מפרקים שגרונית.

כאשר תאי המערכת החיסונית תוקפים את רקמות המפרקים שלכם, אתם חשים כאב, נפיחות ונוקשות במפרק. עם הזמן ככל שגופכם מנסה לתקן את הנזק שנגרם על ידי המתקפה, המפרקים שלכם נעשים מעוותים ובלתי מתפקדים, והתנועה נעשית קשה יותר ויותר. הפעלת המערכת החיסונית משחררת לתוך מחזור הדם כימיקלים המשמשים כשליחים המתאמים את פעילותם של תאים הפרושים ברחבי הגוף, והכימיקלים הללו עלולים לגרום לתסמינים כגון עייפות וחום.

הסיבה לדלקת המפרקים השגרונית אינה ידועה, ואין כל דרך מוכרת למנוע את המחלה.
פתח בחלון חדש
מה גורם לזאבת?

איננו יודעים מה גורם לזאבת. אין למחלה מרפא, אולם ברוב המקרים ניתן לשלוט בזאבת. נדמה לעתים שזאבת עוברת במשפחה, דבר המצביע על כך שהמחלה עשויה להיות תורשתית. אולם נשיאת הגן של המחלה אינו כל הסיפור. הסביבה, אור השמש, מתח ותרופות מסוימות עלולים כולם להצית תסמינים באנשים מסוימים. אנשים אחרים, החולקים את אותו מטען גנטי, עשויים שלא לפתח תסמינים כלשהם למחלה. החוקרים מנסים לגלות מדוע.
פתח בחלון חדש
האם יש סוגים שונים של זאבת?

בין סוגי הזאבת השונים נמנים:

זאבת אדמנתית מערכתית (Systemic Lupus Erythematosus) היא הסוג הנפוץ ביותר. המלה "מערכתית" פירושה שהמחלה עלולה לפגוע בחלקים רבים בגוף. תסמיני הזאבת האדמנתית המערכתית יכולים להיות קלים או קשים.

זאבת עורית (Discoid Lupus Erythematosus) פוגעת בעיקר בעור. פריחה אדומה עלולה להופיע, או שעור הפנים, הקרקפת או העור במקום אחר בגוף יחליף את עורו.

זאבת הנגרמת מתרופות מוצתת על ידי מספר תרופות. היא דומה לזאבת האדמנתית המערכתית, אולם התסמינים הם לרוב קלים יותר. ברוב המקרים, המחלה נעלמת כאשר נטילת התרופה נפסקת. יותר גברים מפתחים זאבת תרופתית משום שהתרופות הגורמות לא, הידראלאזין ופרוקאינאמיד, משמשות לטיפול במחלות לב הנפוצות יותר בקרב גברים.
פתח בחלון חדש
איך אוכל למנוע התפרצות זאבת?
- למדו לזהות שהתפרצות מתקרבת.
- שוחחו עם הרופא שלכם.
- נסו לקבוע יעדים וסדרי עדיפויות מציאותיים.
- הגבילו את משך שהייתכם בשמש.
- שמרו על דיאטה בריאה.
- פתחו כישורי התמודדות כדי למזער את המתח בחייכם.
- הקפידו על מנוחה מספקת ושקט.
- התעמלו באופן מתון במידת האפשר.
פתח בחלון חדש
האם טרשת נפוצה היא קטלנית, מדבקת או תורשתית?

טרשת נפוצה אינה נחשבת קטלנית או מדבקת, ואף לא למחלה המועברת בתורשה באופן ישיר, על אף שייתכן כי ישנה נטייה משפחתית לטרשת נפוצה. שכיחות החולים בתוך משפחות היא גבוהה במידת מה מאשר שכיחותן בקרב האוכלוסייה.
פתח בחלון חדש
איך אוכל להחליט איזה טיפול לטרשת נפוצה הוא הטוב ביותר עבורי?

הבחירה להתחיל בטיפול יכולה להיות החלטה קשה. לימוד על אודות אפשרויות הטיפול העומדות בפניכם ודיון בהם עם רופא המשפחה היא הצעד הראשון בהחלטה באיזה טיפול להתחיל. גורמים אחרים שיש לשקול הם היעילות, תופעות הלוואי, אורח חייכם הנוכחי ואופן מתן הטיפול.
פתח בחלון חדש