כיצד דווקא כריתת חצוצרות מסייעת להשגת הריון

מחקרים מצאו כי אצל נשים הסובלות מחסימת חצוצרות הסיכויים להרות עולים בעשרות אחוזים לאחר ביצוע כריתת חצוצרות. מדוע, אם כן, כמעט לא מציעים להן לעשות זאת?

קרוב לשליש מהזוגות המצויים בטיפולי פוריות והפריה חוץ גופית מטופלים בשל חסימה בחצוצרות. הבשורות הטובות הן שמטופלות עם חסימה בחצוצרות הן בעלות סיכויי הצלחה גבוהים יותר ביחס לסיבות אחרות לאי פוריות, כמו ליקויים בזרע ואי-פריון על רקע לא מוסבר.

קראו עוד: מחקר מצא: הפירות והירקות שפוגעים בפוריות הגבר

הפריה חוץ גופית: רק 17% סיכוי ללידת תינוק

טיפולי הפריה חוץ גופית מבוססים על גירוי יתר מבוקר של השחלות, באמצעות טיפולים הורמונליים, במטרה ליצור יבול גדול (אך לא גדול מדי) של ביציות. המטרה, כמובן, היא שאיבת הביציות אל מחוץ לגוף המטופלת, הפרייתן באמצעות זרע בן הזוג או התורם והשבת העוברים לרחם 48-72 שעות לאחר שאיבת הביציות. לדאבונם של המטופלים והמטפלים גם יחד, הסיכויים להרות בהפריה חוץ גופית עומדים על כ-25%. הסיכויים ללידת ילוד עומדים על כ-17% בלבד.

זיהומים, אנדומטריוזיס וניתוחי בטן שגרמו להידבקויות הם בין הגורמים העיקריים לחסימת חצוצרות. כאשר החצוצרות חסומות בחלקן המרוחק מהרחם הן נוטות להפריש נוזל המצטבר בתוך החצוצרה, שמתנקז לתוך הרחם בלבד. מצב זה נקרא בשפה מקצועית Hydrosalpinx (חצוצרה המכילה נוזל), או Sactosalpinx (חצוצרה שמוצאה חסום).

בסקר שערכה החברה האמריקאית לרפואת פריון, שהקיף מספר גדול של מחקרים קליניים בנושא זה, נמצא כי כאשר החצוצרה מכילה נוזל או שמוצאה חסום הסיכוי להרות פוחת בכ-50% והסיכוי ללידה צונח ב-45%. בנוסף נצפתה עלייה של פי 2.3 בשיעור ההפלות הטבעיות לאחר קליטת ההריון. ההנחה הרווחת היא, כי הנוזל שמתנקז לרחם מהחצוצרות רעיל לרקמת ההריון הפגיעה או מקטין את כישורי קליטת ההריון של הרחם.

קראו עוד: בלי טיפולים: לעודד פוריות - ובקלות

כריתת חצוצרות: מעלה הסיכוי להפרייה בעשרות אחוזים

לאור הרקע המחקרי המסקנה המתבקשת היא כי כדאי להציע לנשים עם חצוצרות "חולות" כריתת חצוצרות. יחד עם זאת, ביחידות להפריה חוץ גופית בארץ נוהגים לבצע בנשים אלו שניים-שלושה מחזורי הפריה, ורק אם הטיפול לא מצליח - להפנותן לניתוח להסרת החצוצרות.

גישה זו מקוממת מאוד, צינית ומסוכנת. המידע על מצבן של החצוצרות ידוע למטפלים עוד בטרם הפניית המטופלות לטיפולי הפריה חוץ גופית, שכן כולן עוברות צילום רחם במסגרת בירור מקורותיו של אי הפריון. מחקרים קליניים מצביעים על כך שהסיכוי ללידה בנשים שעברו כריתת חצוצרות חסומות, לפני שהחלו טיפולי הפריה חוץ גופית, עומדים על 30%-34%, בהשוואה ל-15%-16% בנשים שחצוצרותיהן לא הוסרו.

מדוע, אם כך, להציע למטופלות טיפול בעל סיכויי הצלחה נמוכים בכ-50%, ולא להציע להן להסיר את החצוצרות בטרם תתחלנה את הטיפולים? מדוע להעביר אותן מסכת ייסורים ואכזבות חוזרות ונשנות, במקום להעניק להן את הסיכוי הטוב ביותר לשמוח בפרי בטן?