כך תדעו: האם הילד שלכם בררן באוכל

זה יכול לקרות בכל משפחה. הילד החמוד בן השלוש, שהיה הרפתקן בגישתו לאוכל, הופך לבררן במיוחד בתוך כחודשיים. הוא אמנם לא מסרב לאכול ואוכל הרבה, אבל מוכן לגעת רק בלחם או רק פירות. לפתע הוא גם מתעקש שהוא לא אוהב משהו שנהג לאכול בשמחה בעבר.

קראו עוד: אחת ולתמיד: האם לאפשר לילדים רק ממתק אחד ביום?

זה לא נדיר שפעוטות וילדים קטנים מעקמים את האף ביחס למגוון מזונות: כחמישית מההורים מציינים שילדיהם בררנים לגבי מה שהם אוכלים, מדי פעם או לעתים קרובות. אך עד עתה זה לא היה ברור לגמרי מתי הסלידה ממזון הופכת לחמורה ודורשת התערבות אנשי מקצוע.

רוב ההורים מאמינים שזה פשוט שלב בחיים והוא יחלוף עם הגיל, כך שאין צורך בנקיטת צעדים מסוימים. אך מחקר שהתפרסם החודש בכתב העת היוקרתי לרפואת ילדים "פדיאטריקס" מגלה שאכילה בררנית עלולה להיות סימן לבעיות עמוקות יותר אצל הילדים. 

החוקרים סקרו למעלה מ-900 ילדים ומצאו שאצל אכלנים בררנים בדרגות מתונה עד חמורה הייתה שכיחות גבוהה יותר של סימפטומים של חרדה כללית וחברתית או דיכאון וכן רגישות לטעם ולמרקם. ילדים שאצלם הבעיה הייתה דווקא מתונה, נטו יותר להיפראקטיביות ולחרדת נטישה. 

החוקרים ציינו שבמשפחות עם ילדים כאלו נמצאו יותר דיווחים אודות עימותים סביב נושא האוכל ונטייה רבה יותר לחרדה אצל האמהות. הם הדגישו שכדאי לפנות לבירור מקצועי אם הילדים בררניים במיוחד, כיוון שאפילו אכילה בררנית ברמה מתונה עלולה להיות קשורה לתפקוד רגשי וחברתי לקוי ולשמש סימן מוקדם לבעיות נפשיות בעתיד.

איך יודעים שהילד הוא אכלן בררני?

לא כל ילד שאומר "איכס" על ברוקולי הופך לאכלן בררני, מן הסתם. אז איך יודעים אם אכן מדובר בבעיה? אמנם לא קיימת הגדרה מדויקת, אך לפי החוקרים, אם מגוון המזונות שילדכם אוכל מוגבל עד כדי כך שהדבר מקשה על אכילת ארוחות עם אחרים, צריכה להידלק לכם נורה אדומה. 

הגישה המקובלת בקרב פסיכולוגים שמטפלים בילדים בגילאי הגן היא שאכלנים בררניים אוכלים כ-30 מזונות, אך לא נרתעים כשמניחים מאכל חדש על צלחתם ואוכלים את מרבית קבוצות המזון והמרקם. לעומתם, אכלנים בעייתיים באמת מסתפקים בלא יותר מ-20 מזונות ולא מסוגלים לשאת את המחשבה שמזון חדש יונח על צלחתם. 

קראו עוד: איך עושים דיאטה לילדים?

הרתיעה ממזונות חדשים שקשורה לאכילה בררנית עולה מגיל שנתיים לקראת גיל שש. שנים אלו נחשבות לקשות במיוחד, כיוון שהילדים מגלים התנגדות משמעותית, בודקים גבולות ומחפשים להפגין שליטה ועצמאות. זה לא אומר שבגיל שש הבעיה נעלמת, אך לרוב המצב משתפר כשהילדים מגיעים לבית הספר. לכן, אין בעיה מיוחדת אצל ילד בן ארבע שהעדפות המזון שלו לא השתנו מאז שהיה בן שלוש, מבחינה התפתחותית. 

מה כדאי לעשות - ומה לא?

רצוי לא להילחם עם הילד, כיוון שזה עלול ליצור אווירה שלילית סביב נושא האכילה ולשמר את האכילה הבררנית, במקום לתת לה לדעוך בהדרגה. נקודת המפתח היא לא "לגרום לילד לאכול", אלא לנסות לעבור את השלב, כך שהילד ירגיש טוב לגבי אכילה ועדיין ייחשף למגוון מזונות.

1. הקפידו על התזונה 

למרות שהגישה הרווחת היא שילדים בגילאי הגן לא סובלים מחוסרים תזונתיים, כי הם לא זקוקים לכמויות גדולות של מזון, כדאי לבדוק לפחות את רמות הברזל והפריטין, רמת ויטמין D וויטמין 12B. בנוסף, אל תאפשרו לילדים לנשנש או לשתות משקאות מתוקים ועתירי קלוריות בין הארוחות כיוון שהדבר ממלא אותם ופוגע בתיאבון.

2. הניחו את המאכלים בנפרד על הצלחת ואפשרו לילדים להגיש לעצמם 

בנוסף לתחושת השליטה, שילדים רוצים באופן טבעי, חלק מהילדים פשוט לא אוהבים שדברים מתערבבים על הצלחת.

3. השתמשו ב"צלחת למידה" 

כשילד לא מוכן שיניחו לו מאכל כלשהו על הצלחת, כדאי לשים צלוחית קטנה ליד ולשאול את הילד שאלות לגבי המזון: איך הוא מרגיש למגע, מה הריח או אפילו לבקש לעשות איתו משהו. כשילדים לומדים הם פתוחים יותר לחוות את המאכל, ובכלל כל התהליך ההדרגתי מעניק להם זמן להסתגל לרעיון החדש.

4. התבססו על מזונות וטעמים שילדים מכירים ומקבלים 

לדוגמה, אם ילד אוהב מאכלים שמצופים בפירורי לחם, נסו לצפות בפירורים נתח של דג או פרוסת קישוא. עדיף שתעשו שינויים קטנים ולא גדולים ותהיו סבלניים.

5. שתפו ילדים בהחלטות 

אמנם ההורים מחליטים מה מוגש לשולחן ומתי, אך רצוי לאפשר לילד להחליט מה וכמה מתוך זה הוא אוכל. השיתוף בהחלטה על האוכל ימוסס את המריבות סביב השולחן.

6. היו מציאותיים ודעו למה לצפות 

זכרו, הנאה היא מפתח ללמידה, ולכן אחת המשימות של ההורה היא לעודד למידה אודות האוכל, כל ילד בקצב שלו.