מה עושים כשלא אוהבים את בת או בן הזוג של הילדים?

אנחנו מגדלים אותם באהבה רבה, משקיעים בהם את הנשמה, ואז יום בהיר אחד הם כבר לא ממש "שלנו" יותר - הם מצאו אהבה חדשה וסוחפת. אחרי שחשבנו שכבר התמודדנו עם הכול: לילות בלי שינה, בין אם זה כי בקעו להם שיניים, כי הם בילו עד אור הבוקר או שהם סגרו שבת בצבא, מגיעה ההתמודדות שאף אחד לא באמת מכין אותנו לקראתה: הגוזלים שלנו מוצאים זוגיות ועפים מהקן. מצד אחד, זה נפלא! הרי לזה קיווינו. אך מה קורה אם אנחנו לא מסתדרים או מחבבים במיוחד את בן/בת הזוג של ילדינו?

קראו עוד: איך הם עושים את זה? 15 סודות של זוגות מאושרים

אפשר לחלק את המצבים בהם הורים לא מחבבים את בן/בת הזוג של ילדיהם לשני מצבים קלאסיים: האחד, כאשר הם מרגישים שהערכים של בן/בת הזוג זרים או מנוגדים לערכים שלהם. השני, כאשר בן/בת הזוג מאוד דומים להורה.

כיצד להתמודד כשהערכים של בן או בת הזוג מנוגדים לשלנו?

כאשר ילד/ה בוחר/ת בן/בת זוג הנתפסים בעיני ההורים כבעלי ערכים זרים ואף מנוגדים לערכים אותם הנחילו לילדיהם במהלך השנים, מתעורר חשש קיומי לאבד את הילד/ה. לפעמים ההורים מרגישים שהילד/ה שלהם משתנים ללא היכר. הם עשויים להתקשות להאמין שהילד או הילדה המקסימים שלהם חושבים ומרגישים כל כך אחרת מהם. 

באופן הכי טבעי, קל ונוח יותר להשליך את השינוי הנ"ל על בן/בת הזוג של ילדם. הם מייחסים לבן/בת הזוג השפעה שלילית על ילדם ונוצר בפועל מאבק כוחות ערכי. קל יותר לכעוס ולהאשים את בן/בת הזוג הזרים מאשר את הילד/ה האהובים. כמו כן, חשוב להבין שהבחירה בבן/בת הזוג הנ"ל באה לשרת צורך מסויים אצל הילד/ה. הצורך עשוי לנבוע משינוי בעולם הערכים שלו או יצר הרפתקנות או כמרד גיל התבגרות מאוחר. 

במצב כזה, חשוב לזכור שכיום, כאשר הילד/ה בוגרים, עלינו להישען ולסמוך על הערכים והמנהגים אותם הנחלנו לילדינו עד גיל ההתבגרות. החל מגיל ההתבגרות, היכולת שלנו כהורים להשפיע מצטמצמת בהדרגה והילד/ה מפתחים דרכי חשיבה וזהות עצמאיים. בתהליך טבעי ובריא של בגרות הורים וילדים מפתחים דיפרנציאציה (נפרדות) המאפשרת להם להיות בקשר אחד עם השני/ה אך יחד עם זאת נבדלים אחד מהשני/ה. המפתח לקשר ותקשורת טובה עם ילדים בוגרים היא להמשיך להיות מעורבים בחייהם מבלי להיות מתערבים. 

מה עושים? במקרים אלה אני מייעצת להורים להיות פתוחים וגמישים להכיל את השינוי העובר על ילדיהם, על אף הקושי הכרוך בכך. במידה ויתנגדו לשינוי, הדבר יצור ריחוק, דבר שבמקרים קיצוניים עשוי לאיים על הקשר כולו. פתיחות לדברים חדשים יכולה להעשיר ולגוון את הקשר ואף ליצור קרבה מחודשת. לא בכדי נאמר "מכל מלמדי השכלתי".

כיצד להתמודד כשבן או בת הזוג דומים מאוד באופיים להורה?

במצב בו הילד/ה בוחרים בן/בת זוג הדומים מאוד באופיים להורה, עשויה להתעורר תחרות על המקום והתפקיד של ההורה בחיי הילד/ה. לדוגמה, בן לאם מאוד דומיננטית עשוי לבחור בהתאמה בת זוג מאוד דומיננטית. במקרה זה הן עשויות להתחרות על הדומיננטיות בחיי הבן. נוצר בפועל משלוש בו כל אחת מהן מושכת לכיוון שלה. תחרות מסוג זה יכולה לסכן את הקשר של הבן עם כל אחת מהן בנפרד - ועם שתיהן יחד.

מה עושים? במקרים מסוג זה אני מייעצת להורים לראות את הבחירה כ"הומאז" להם, במקום כאיום על מעמדם ומקומם. בפועל מתקיימת כאן מה שאנו, אנשי הטיפול, קוראים לו "העברה בין דורית". כלומר, הבן, משחזר דפוס מוכר מבית הוריו, במטרה ליישמו בתא הגרעיני החדש אותו יוצר עם בת זוגו. בין אם באופן מודע, או שלא במודע, הבן מעריך את תפקידה של האם בחייו ובוחר בת זוג "בצלמה ובדמותה", אשר תהיה אותה אם עבורו ועבור ילדיו.

באופן פרדוקסלי, במידה ואותה אם תחוש מאויימת ותרחם על עצמה שהחליפו אותה ב"מודל" צעיר יותר, היא תאבד את הקשר המשמעותי שיש לה עם בנה, וזו תהה בגדר משאלה שמגשימה את עצמה. במקום זאת, עליה "לשחרר" את בנה ממקום של ביטחון עצמי וביטחון בקשר ארוך השנים עמו ומתוך הבנה ואמונה שהקשר ביניהם איתן וימשיך להתקיים גם אם נכנסה לחייו דמות דומיננטית נוספת. 

חשוב להבין שהקשר עם בת הזוג אינו בא על חשבון הקשר עמה, אלא בנוסף. כמו כן, חשוב לזכור שהתפתחות טבעית ויצירת זוגיות בריאה מתאפשרת כאשר נוצרת זהות זוגית הנבדלת ממשפחות המוצא, באמצעות העתקת נאמנויות ממשפחת המוצא לתא הזוגי החדש שנוצר.  

כל הורה רוצה שהילדים שלו יגדלו להיות בריאים ומאושרים. גם אם באופן אישי אנחנו לא מתחברים לבן/בת הזוג של ילדינו, המבחן הסופי צריך להיות "האם הוא/היא מאושר/ת ופורח/ת בזוגיות הזו?". במידה והתשובה חיובית, עלינו לכבד את הבחירה ולאפשר לילדינו עצמאות. גם אם לא נהיה חברים הכי טובים של בן/בת הזוג של ילדינו, עלינו לשמר מערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי. 

במידה והתשובה שלילית, והורים חשים שילדם במצוקה הנובעת מהקשר הזוגי, עליהם להיות ערניים ומעורבים. חשוב מצד אחד להעצים את הילד/ה ולהדגיש את קיומה של רשת התמיכה המשפחתית שנמצאת שם במידת הצורך ויחד עם זאת לאפשר לילד/ה עצמאות ובחירה. במיוחד במצב זה, הורים צריכים לנהוג ברגישות ועדינות על מנת לשמר קשר טוב, בכדי שהילד/ה לא יתרחקו מתוך בושה או צורך להסתיר.

 במקרים אלה אני ממליצה לשקף לילד/ה שדואגים לו/ה ונמצאים כאן כדי לעזור לו/ה במידת הצורך, מבלי להפנות אצבע מאשימה כלפי בן/בת הזוג, על מנת לא לעורר מנגנון התגוננות. מעל לכל, במצבים אלה, חשוב להיות בקשר מכיל ומאפשר ולא ביקורתי, על מנת להנגיש פניה לעזרה במידה ואכן קיימת מצוקה.