5 בעיות חברתיות של ילדים - וכיצד ניתן לפתור אותן

1. למה לילד שלי אין יותר חברים?

רחל היא אדם חברותי והיא מוקפת בחברות רבות. היא מודאגת מכך שלילדתה יש "רק" שתי חברות טובות בגן ומכך שהיא אינה מעוניינת לקבוע מפגשים חברתיים בשעות אחר הצהריים ומעדיפה לשחק עם עצמה או עם אחיותיה בבית. רחל שמה לב שככל שהיא מנסה לתאם לבתה מפגשים אחר הצהריים - כך היא יותר מתנגדת ומסתגרת 

לכל ילד יש טמפרמנט ועוצמת צורך חברתי משלו. יש ילדים שזקוקים לחברת ילדים רק בשעות הבוקר, במסגרת החינוכית, ואינם זקוקים לחברה גם בשעות אחר הצהריים ואילו אחרים תמיד רוצים להיפגש עם חברים וזה אף פעם לא מספיק להם. יש ילדים שזקוקים לחבר אחד או שניים עם תחומי עניין דומים לשלהם ומסופקים מכך, ויש ילדים אחרים שנהנים להיות מוקפים במספר רב של חברים.

קראו עוד:

חשוב לכבד ולקבל את עוצמת הצורך החברתי של הילד. הפעלת לחץ הורי בתחום החברתי ("תתקשר, תיזום, תצא")  עלולה לגרום לילד לפתח דווקא מאבק כוחות, התנגדות והסתגרות. כל עוד הילד עם מצב רוח טוב, שמח ומתפקד היטב - אין צורך להיבהל וחשוב לאפשר לו לקבוע מתי ואם ברצונו להיפגש אחר הצהריים. אולם אם הילד דחוי, מדוכדך, מביע סבל ותסכול מהמצב - אז כדאי להתערב ולעזור לו. 

2. למה כולם מנצלים את הילד שלי? 

רוני וגלית הם הורים לילד בן עשר. הם מוטרדים מכך שהוא "חסר עמוד שידרה", תמיד מוותר לאחרים ולעתים אף מנוצל על ידי בני כיתתו. הם מספרים כי גם הם אנשים המתקשים לעמוד על שלהם ולהיות אסרטיביים ולא פעם גם הם חשים שבני משפחתם מנצלים את טוב ליבם.

ילדים לומדים מהתבוננות בהוריהם, שמהווים פעמים רבות מודל עבורם. הם לומדים כיצד לחוש ולהגיב בסיטואציות שונות, הם רואים מהו הסגנון החברתי של הוריהם, האם הם מתבודדים או חברותיים, אסרטיביים או מרצים, תוקפניים או סבלניים, שתלטניים או מכבדים.

קשה לילד להיות סבלני כלפי אחרים אם הוא רואה את הוריו חסרי סבלנות. קשה לו גם שלא להיות חשדן אם אלו המסרים שהוא סופג מהוריו ("אי אפשר לסמוך על אנשים, בסוף אתה תפגע"). וקשה להפסיק תופעת אלימות אצל הילד אם ההורים נוקטים בגישה אלימה וכוחנית בבית. 

לכן, הורה המעוניין לראות שינוי אצל ילדו כדאי שקודם כל יעשה שינוי אצל עצמו, ישים לב כיצד הוא מתנהל בבית ובחברה, ויבדוק האם הוא מעביר מסרים גלויים וסמויים חינוכיים התורמים להשתלבותו החברתית התקינה של ילדו.

3. למה הילד שלי בוכה מכל קושי חברתי?

מיכל ויוני הם הורים לילד בן שבע. הם הגיעו להדרכת הורים וסיפרו שהוא מתקשה להיפרד מהם בבוקר ובוכה מכל תסכול. בהדרכה ההורים האשימו זה את זה בפינוק יתר של הילד, בעשיית פעולות שהוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו (הלבשה, נעילת נעליים) ובקושי של שניהם לראות אותו בוכה או מתוסכל. 

הורים רבים מתקשים לראות את ילדם סובל או מתקשה. הם רוצים לעטוף אותו ולמנוע ממנו לחוש פגיעה או כאב, הם חוששים שלא יסתדר בלעדיהם או לא שיעמוד נפשית ופיזית באתגרים שונים שהחיים מזמנים לו. לכן הם פותרים או מרככים עבורו מצבים והתנסויות שחשוב שיתנסה בהם בכוחות עצמו. 

גם בעיות חברתיות נורמטיביות הם רוצים לפתור עבורו, ולכן ופונים למורה או לגננת בכל קושי שהילד נתקל בו. אולם בכך ההורים מעבירים לילד מסר שהם לא מספיק סומכים עליו שיוכל להתמודד בכוחות עצמו, הם משדרים לו את חוסר הביטחון שלהם ומפתחים גם אצלו חוסר ביטחון ביכולותיו החברתיות. 

תפקיד ההורים אינו להגן על הילד ולסדר עבורו את החיים, אלא ללמד אותו כיצד להתמודד עם אתגרי המציאות. לכן הגנת יתר רק מחלישה את הילד.

כל עוד המצב אינו מסוכן או קיצוני (חרם, אלימות וכדומה) כדאי לראות באתגרים חברתיים ורגשיים הזדמנות להתנסות ולמידה.

4. למה הילד שלי כל כך אומלל וסובל בחברה?

רונן, אב לילד בן 10, חווה חרם בילדותו, דבר שהשאיר בו צלקת רגשית. בעקבות זאת כיום הוא מגיב בכאב, חרדה ועוצמה רגשית לכל מקרה חברתי נורמטיבי שהילד שלו נתקל בו. למעשה, הוא כל כך מתמלא בכאב של עצמו וחרד שילדו יחווה ויסבול כפי שהוא סבל עד שהוא מתקשה להכיל את הקושי של הילד. 

בעיות חברתיות אצל ילדים גורמות להוריהם לחזור לחוויות הילדות שלהם ולהזדהות יתר. דרך הקשיים של הילד הם חווים מחדש קשיים חברתיים של עצמם, מעברם. בגלל הזדהותם הגדולה עם ילדם הם רואים בכישלון החברתי שלו כישלון שלהם, מתקשים להכיל את סבלו ופועלים בצורה לא יעילה ולא שקולה. הם לוחצים ומתערבים מדי, מעצימים או מכחישים את הקשיים ומגיבים בעוצמה לא מתאימה. 

במצב זה הילד חווה את קשייו כאיומים וקטסטרופליים באמת, את עצמו כנכשל בכך שלא עמד בציפיות ההורה ואת ההורה כחלש וכמי שלא ניתן להיעזר ולהיתמך בו במצבים דומים. הילד יעדיף שלא לספר להורה בעתיד על קשיים חברתיים כדי לא להדאיג ולהחליש אותו. 

חשוב שההורה יפתח מודעות לכך, שיבין שתגובתו משקפת את קשייו ולא תמיד את קשיי הילד ומכאן שכדאי שהתגובה שלו תהיה יותר שקולה ופחות רגשית, אימפולסיבית וחרדתית. 

5. למה הילדים שלי רבים כל כך הרבה?

יוסי ומאיה הם הורים לילדים בני שבע ותשע. הם מספרים שהם מרבים לריב, להציק, להלשין ולהתלונן זה על זה. בשל הקושי של ההורים לשמוע זאת הם נחלצים מיד לעזרתם, מתערבים ופותרים את הקונפליקט. בבית הספר הילדים בכיתתם מתרחקים מהם היות שהם מרבים לגשת למורה להתלונן ולהלשין על ילדים אחרים. 

הורים יכולים לעזור לילדם לרכוש מיומנויות חברתיות במסגרת מערכת היחסים בין האחים, אולם לשם כך כדאי להתייחס למריבות שלהם לא כבעיה שצריך לפתור מיד, אלא כאל הזדמנויות ללמידה והקניית כלים חשובים ופרקטיים לחיים. מריבות אחים הן סיטואציות שתורמות להתפתחות הילדים בכך שהן מאמנות ומכינות אותם לחיים החברתיים מחוץ לבית. 

אחים המתנסים במריבות, קונפליקטים, קנאה ושאר רגשות משפחתיים לומדים ומפתחים יכולות חברתיות חשובות שיעזרו להם בהתמודדויות שונות בחיים כגון: פשרה, שיתוף פעולה, מציאת דרכים לפתרון בעיות וחילוקי דעות ועוד. 

חשוב לסייג ולומר שיש להפסיק באופן מוחלט מריבות בין אחים המסכנות את בריאותו של מי מהם.