1 מתוך 7 מחולי הסוכרת יפתחו פצע סוכרתי: מהו הטיפול?

אחד מתוך שבעה חולי הסוכרת יפתחו פצעים סוכרתיים במהלך חייהם, כאשר במקרה הטוב הם יגרמו לסבל רב ולא ירפאו, ובמקרה הפחות טוב הם יזדהמו ויגרמו לסיבוכים. מאחר ושכיחות הסוכרת בארץ מגיעה ל- 7% מהאוכלוסייה, יש להעלות את המודעות לבעיה בקרב הציבור. בכל זאת, מדובר בעשרות אלפי בני אדם. 

ממה נגרם פצע סוכרתי?

הסיבה העיקרית להופעת פצע סוכרתי קשורה לפגיעה עצבית, הידועה גם בשם "נוירופתיה". פגיעה זו מתאפיינת בכהות חושים, ירידה בתחושת הכאב עד לחוסר תחושה מוחלט. תפקיד הכאב הינו להתריע לגוף מפני הלחץ העודף או פגיעה ברקמות השונות. לדוגמה, תחושת הכאב גורמת לגוף להגיב בצורה בלתי רצונית, לשנות תנוחה, לצלוע או אף להימנע לחלוטין מלדרוך על הרגל הפגועה כדי לא להחמיר את הנזק. 

קראו עוד: הכל על סכרת הריון

הירידה בתחושה מעלה את הסיכון לנזקים הקשורים לפגיעה ברקמות. אי לכך, ברור שהסיכון לפגיעה ברקמות הרכות של כף הרגל עולה משמעותית אצל חולי סוכרת, שכבר פיתחו פגיעה עצבית (נוירופתיה).

כיצד מתפתח פצע סוכרתי ברגל? 

פצע סוכרתי עלול להתפתח במנגנון דומה להתפתחות של פצעי לחץ, שיכולים להופיע מתחת לעצמות הבולטות בחלק התחתון של כף הרגל או שפשופים מעל המפרקים הבולטים. מפרקים בולטים נוצרים כתוצאה מעיוות צורה (דפורמציה) של כף הרגל הנגרם בשל חוסר איזון בין הגידים המיישרים והמכופפים, לטובת המכופפים. מצבים אלו מעלים את הסיכון לפגיעה, לחץ או שפשוף בכף הרגל.

מלבד לפגיעה העצבית בתחושה, גורמת מחלת הסוכרת גם לחסימת כלי דם עקב התהליך האטרוסקלרוטי (טרשתי). טרשת עורקים, שמואצת אצל חולי הסוכרת, מובילה להיצרות הקוטר הפנימי של כלי הדם עקב הצטברות משקעי כולסטרול והתעבות של דופן העורק, וכך מפריעה לאספקת הדם התקינה (איסכמיה).

בנוסף לכך, המקום המוצר עלול להיסתם על ידי קריש דם. הדבר יגרום להגבלה חמורה ומיידית בזרימת הדם ואספקת החמצן לאזור שנפגע בגפה. תופעה זו נקראת איסכמיה קריטית ודורשת התערבות דחופה לשם חידוש אספקת הדם. במקרה ולא צלחו הניסיונות לחדש את אספקת הדם במהרה, עלול להתפתח נמק (גנגרנה) שמחייבת קטיעת הגפה.

שינויים איסכמיים כרוניים עלולים להוביל לפגיעה באספקת הדם לכף הרגל ולהתפתחות כאבים בשרירי הרגליים. בהתחלה, הם מופיעים לאחר מאמץ, אך בהמשך הכאב מורגש גם במנוחה, הרגל נהיית קרה חיוורת וכחלונית, ומופיעים כיבים בעור. אספקת הדם הלקויה קשה על ריפוי הפצעים ומאריכה את הזמן שהוא לוקח. ללא טיפול, ההידרדרות במצב תחמיר את הכאבים, בעיקר בהרמת הרגליים, ובסופו של דבר עלולה לגרום לנמקים באצבעות ובכף הרגל - המקום בגוף שהוא הרחוק ביותר מהלב ומקבל את אספקת הדם הנמוכה ביותר. 

הפצעים הסוכרתיים פוגעים בחלקים הקדמיים של כף הרגל ולעתים אף גורמים לזיהום שעלול להתפשט כלפי מעלה ולערב חלקים הגבוהים יותר של הרגליים. במקרים חמורים, יתכן גם זיהום כללי בדם, שמהווה סכנה ממשית לחיי המטופל.    

מהם הסימפטומים של איסכמיה קריטית? 

ישנם מספר סימני היכר לכך שהפגיעה באספקת החמצן והדם לרגליים הפכה לקריטית:

1. כאבי שרירים שמורגשים גם במנוחה, עם החמרה בשעות הלילה. חולים הסובלים מסימפטום זה נוהגים לישון בישיבה כשהרגליים פונות מטה כדי להקל על הכאבים.

2. פצעים וכיבים בעור באצבעות ועל גבי כף הרגל.

3. צליעה לסירוגין - מצב כאשר חולה חייב לעצור אפילו לאחר הליכה קצרה (כ-30 מ'), עקב כאבים בלתי נסבלים ותחושת קור בשריר הסובך. בדרך כלל, הכאב חולף לאחר מנוחה קצרה. 

אם אתם בשלבים מוקדמים של המחלה ומרגישים כאב לאחר הליכה של כמה דקות, למשל במרחק של קילומטר, כדאי שתפנו לרופא ותתחילו טיפול מבעוד מועד, כדי למנוע התדרדרות במצב.

כיצד מטפלים בפצע סוכרתי?

הטיפול בכאבים 

לא ניתן להקל על הכאבים האיסכמיים באמצעות תרופות נוגדות כאב רגילות. הקלה מסוימת מושגת לאחר קטיעת הגפה, בזכות שיפור מסוים שמגיע עקב הגברת זרימת דם עורקי. מאידך, הצטברות הדם הוורידי גורמת לבצקת בשריר וללחץ נוסף על העורקים. לאחר תקופה מסוימת מופיעים שוב פצעים וכיבים על פני העור, שעלולים להזדהם בהמשך ולגרום לגנגרנה(נמק). עישון, שגורם לכיווץ של העורקים, מהווה סכנה חמורה למצב הגפה. לכן, הפסקת עישון היא תנאי הכרחי לטיפול במצב זה. 

הטיפול היעיל ביותר, בייחוד בשלבים התחלתיים של המחלה, הוא תרגילים פיזיים אשר לא רק משפרים את זרימת הדם אלא גם מסייעים בבניית כלי דם החדשים. בנוסף לתרגילים, קיימות תרופות המשפרות את זרימת הדם בגפה ומונעות הופעת קרישי דם. 

גם טיפול בתא לחץ עשוי לסייע בשיפור העברת חמצן (חמצון) הרקמות.

קראו עוד: התרופות שעלולות לסכן חולי סוכרת

טיפולים כירורגיים

כירורג כלי דם יכול להציע טיפולים להרחבת כלי דם בשתי שיטות מקובלות:

1.השיטה הפתוחה, שמטרתה להחליף את האזורים החסומים בעורקים כדי לחדש את זרימת הדם לחלקים המרוחקים של גפה.

2.השיטה הסגורה:

א) Endarterectomy - הוצאת נגעים טרשתיים או קרישי דם מתוך חלל העורק.

ב) הרחבת העורק הסתום על ידי בלון שמתנפח בתוכו או עם הכנסת תומך (Stent) השומר על פתיחות העורק לאורך זמן. 

טיפול בפצעים סוכרתיים מזוהמים, בדרך כלל, דורש פתיחה רחבה של המקום בכדי לסלק את הרקמות הנמקיות. למרות הטיפול, זיהום של פצעים סוכרתיים עדיין מהווה הסיבה השכיחה ביותר לקטיעות גפיים אצל חולי סוכרת.  

כיום, קיימות טכנולוגיות חדשניות, הכוללות שיפור זרימת דם, ניקוי הפצע ומניעת התרבות חיידקים, שעוזרות להציל את הגפה הפגועה. אחד מהטיפולים הוא שימוש בלחץ שלילי המסייע לנקות את המקום מחיידקים ובכך עוזר למלא את חלל הפצע ברקמה החדשה. 

טיפול נוסף הוא תיקון העיוותים שהתפתחו במבנה כף הרגל ושיפור תנועתו, כדי להוריד לחץ מהמקומות הבעייתיים.    

קראו עוד: סוכרת - כיצד מטפלים בכפות רגליים סוכרתיות