סוכרת מסוג 1 (Type 1 Diabetes)

סימפטומים

תסמינים ראשוניים של סוכרת מסוג 1 כוללים צמא, ירידה במשקל, השתנה מרובה, אכילה מוגברת, עייפות וחולשה, טשטוש הראייה, גרד בנרתיק אצל האישה, שנגרמים בשל היפרגליקמיה (עליית רמת הסוכר בדם).

סיבות וגורמי סיכון

הסיבה להתנוונות תאי הבטא אינה ידועה, אולם נראה כי קיימים מספר גורמים להתהוותה:

- תורשה, נטייה גנטית לחלות בסוכרת מסוג 1.
- תגובה של מערכת החיסון, מנגנון אוטואימוני התוקף את תאי הלבלב.
- מחלות נגיפיות העלולות לפגוע בלבלב.
- גורמים סביבתיים: ייתכנו גורמי תזונה שונים ואולי מצבי דחק (Stress).

על מנת ללקות בסוכרת נעורים, צריכים להתקיים לפחות שני תנאים: נטייה תורשתית ללקות בה וחשיפה במהלך החיים לנגיף או לאחד הגורמים הסביבתיים העלולים להפעיל את המערכת החיסונית כנגד תאי הבטא.

אבחון ובדיקות

אבחון המחלה נקבע בבדיקת הסוכר בדם בצום ולאחר בדיקת העמסת סוכר. רמות הסוכר התקינות בצום הן מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל. שעתיים לאחר ההעמסה - עד 140 מ"ג/ד"ל.

אבחון מוקדם והקפדה על קבלת טיפול מתאים למניעתם של סיבוכים אפשריים, מהווה תנאי הכרחי לאיכות חיים קרובה לזו של אדם בריא.

סיבוכים אפשריים

סיבוכי  מסווגים לשני סוגים על פי מועד התרחשותם ביחס להתהוות המחלה:

סיבוכים מיידים של סוכרת מסוג 1
היפרגליקמיה: עלייה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המלווה בהתייבשות, כניסת הגוף למצב של הלם, חוסר הכרה ובמקרים קיצוניים גם למוות. בחלק, במצב מתקדם, מתפתחת חמצת קטוטית (Diabetic Keto-Acidosis - DKA).

היפוגליקמיה: ירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המתבטאת בתופעות כגון: חולשה, סחרחורת, רעב, דופק לב מהיר, הזעה, רעד, בלבול, אובדן ההכרה ובמקרים קיצוניים - עד מוות.

סיבוכים מאוחרים של סוכרת מסוג 1
- פגיעה בכלי הדם הקטנים (Micro-angiopathy) הגורמים לנזק: בעצבים, באתרים רבים ובעיקר ברגליים - ניורופתיה; בראייה, פגיעה ברשתית בעיקר - רטינופתיה; בכליות - נפרופתיה.

- פגיעה בכלי הדם הגדולים (Macro-angiopathy). סיכון גבוה למחלות לב כמו התקפי לב, לפגיעה במוח, ולסיבוכים ברגליים העלולים להסתיים בקטיעות גפיים.

טיפולים ותרופות

מטפלים בסוכרת נעורים על ידי אספקה חיצונית של אינסולין באמצעות זריקה. טיפול זה אינו מסייע בריפוי החולה, אך מונע את התקדמותה של המחלה. הטיפול מורכב ממספר פעולות בטווח הקצר והארוך.

פעולות יומיומיות:
1. שמירה על משקל גוף מתאים ועל תזונה נכונה, בעיקר באשר לרמת הפחמימות בכל ארוחה.
2. בדיקה עצמית של רמת הסוכר מספר פעמים ביום באמצעות מכשיר הגלוקומטר.
3. פעילות גופנית סדירה.
4. הזרקה של אינסולין באמצעות מזרקים, עטי הזרקה או בעזרת משאבת אינסולין, מספר פעמים ביום.
5. התאמת כמויות אינסולין לשינויים חדים, כמו הופעת מחלה אחרת, נסיעה לחו"ל ועוד, שעלולים להשפיע על רמת הסוכר בדם.

מעקב בחולה סוכרת:
1. מעקב קבוע אצל צוות מקצועי הכולל רופא מומחה לסוכרת, אחות סוכרת, תזונאי, פודיאטור (מומחה לרגליים) ועובדת סוציאלית. במסגרת המעקב נבדקים אזורי ההזרקה, רמות הסוכר בדם למול מינון האינסולין לאורך זמן, משקל הגוף, התפתחות גופנית וסימנים לסיבוכים ארוכי טווח של המחלה.
2. בדיקת המוגלובין A1C לקביעת ממוצע של רמת סוכר לאורך זמן של שלושה חודשים, ומיקרואלבומין בשתן;
3. בדיקת רגליים.
4. מעקב אצל רופאים מומחים, כגון רופאי עיניים, שיניים, כלי דם, לב ועוד, לאבחון מוקדם של סיבוכים.
חולי סוכרת המקפידים על אורח חיים מתאים, שומרים על רמות סוכר תקינות ונמצאים במעקב סדיר, עשויים ליהנות מחיים ארוכים וללא סיבוכים, בדומה לאורך חייו ואיכותם של אדם הבריא.