איך לעבור את מחלת סרטן השד עם שגרת חיים טובה

סרטן שד גרורתי מאובחן אצל חלק מהחולות שחלו בעבר בסרטן שד מקומי ולעיתים רחוקות יותר כאבחנה ראשונה של סרטן השד. ברוב המקרים, ההתייחסות לסרטן שד גרורתי היא כאל מחלה כרונית. החולות לא יצליחו להחלים ממנה, אך טיפולים שונים יסייעו לקיים שגרת חיים טובה לאורך זמן.

מהן הגרורות? הגרורות מורכבות מתאי סרטן שמקורם בגידול הראשוני בשד. תאי הסרטן מגיעים לאיברים השונים דרך כלי הדם, משתקעים באיבר ומתחילים להתרבות ולהתחלק. תא סרטני אחד מתחלק והוא הופך לקבוצה של תאים שיוצרת גוש. בעת אבחנה של מחלה גרורתית חשוב לקבוע אילו אתרים בגוף מעורבים במחלה, ע"י בדיקת CT או PET CT. אתרי המחלה הנפוצים הם בלוטות לימפה, עצמות, ריאות וכבד.

כיצד מטפלים בסרטן שד גרורתי?

למרבית החולות בסרטן שד גרורתי יתאים טיפול הורמונלי, שגם יקנה למטופלת איכות חיים טובה וחזרה לשגרה. הטיפולים ההורמונליים מפחיתים את החשיפה של הגידול לאסטרוגן ובכך מונעים ממנו להמשיך להתחלק, לגדול ולשלוח גרורות. קיימים מספר טיפולים הורמונליים וניתן לעבור מתרופה אחת לאחרת, כאשר אחת התרופות מתגלה כלא יעילה. אצל מטופלות צעירות לפני גיל הבלות תתווסף לטיפול ההורמונלי זריקה שמדכאת את התפקוד השחלתי, במטרה להפסיק את ייצור האסטרוגן בשחלות. 

בינואר 2018 נכנסו לסל תרופות ביולוגיות השייכות למשפחה של מעכבי 4/6CDK (פלבוציקליב וריבוציקליב). שילוב תרופה ביולוגית עם טיפול הורמונלי משיג שיעור תגובה גבוה ומהיר יותר בהשוואה לטיפול הורמונלי בלבד.

הגרורות הנפוצות ביותר בחולות סרטן השד וגם הגורם הראשי לכאב הן גרורות בעצמות. לכן, חלק בלתי נפרד מהטיפול הוא נטילת תרופות למניעת התופעות הנגרמות כתוצאה מגרורות אלו. בעוד שתאי הגידול מעודדים את הרס העצם, התרופות מעכבות את פירוק העצם ומאפשרות בנייה ושיקום שלה. תרופות כנגד הגרורות בעצמות מפחיתות היארעות שברים בעצמות, לחץ על חוט השדרה, צורך בהקרנות ומקלות על כאבים. התרופות המעכבות את פירוק העצם מכונות ביספוספונטים וכן קיים טיפול נוסף בשם דנוסומאב, שהוא נוגדן הפועל בסביבת הגרורה בעצם ומעכב את הרס העצם. להבדיל מתרופות הביספוספונטים הניתנות ע"י עירוי באשפוז, טיפול בדנוסומאב ניתן כזריקה תת עורית במרפאה קהילתית. 

קראו עוד!

חשוב להגיע לביקור התקופתי עם תוצאות הבדיקות ועם שאלות או תופעות שעליהן תרצי לקבל הסבר

חשוב שתכירי!

1. הכימיה עם הרופא/ה: היחסים בין האונקולוג המטפל למטופלת עם סרטן שד גרורתי הם כמו ריצה למרחקים ארוכים. הקשר הוא ארוך טווח ומבוסס על יחסי אמון. יש צורך בקבלת החלטות לאורך כל הדרך, ולכן כדאי לך למצוא אונקולוג/ית שיגרמו לך להרגיש בנוח, יציגו לך את מגוון האפשרויות הטיפוליות ויבחרו באופציה הטובה ביותר עבורך, יחד איתך. 

2. תדירות ומעקב: אם הטיפולים הם הורמונליים בדרך כלל תדרשי להגיע לאונקולוג אחת לשלושה חודשים לביקורת, ובמידה ויידרשו טיפולי כימותרפיה, לעיתים תכופות יותר. 

3. מעקב: לקראת המעקבים תתבקשי לבצע בדיקות דם שכוללות תפקודי כבד וכליות וכן בדיקות "מרקרים אונקולוגיים" העוקבים אחר פעילות המחלה. פעמים רבות ניתן לסמוך על המרקרים ולחסוך הדמיה עם CT או PET-CT כי בהרבה מקרים קיימת התאמה בין רמת המרקרים לבין פעילות המחלה. כך, שכשהמחלה מתקדמת המרקרים עולים וכשהמחלה בנסיגה המרקרים יורדים ואף עשויים לחזור לנורמה. 

4. טיפול תומך: במפגשים עצמם הרופאים ייעצו לך כיצד לשמור על תזונה נכונה, פעילות גופנית ושעות שינה רצויות. תוכלי לקבל תשובות כיצד להתמודד עם תופעות הלוואי, בהם כאבים, מצבי רוח קשים וחולשה כללית. תפקיד האונקולוג/ית הוא לטפל במחלה לצד מתן טיפול תומך מקסימלי, במטרה לשמור על איכות חיים טובה לצד המחלה. תרופות שהן חלק מהטיפול התומך מטפלות בירידה בתיאבון, בכאבים הנלווים ובבחילות הקשות. 

5. להתכונן לביקור אצל האונקולוג/ית: ההמלצה החשובה ביותר היא להגיע לביקור התקופתי מוכנה עם תוצאות הבדיקות אליהן נשלחת, וכן להכין דף עם שאלות או תופעות שעליהן תרצי לקבל הסבר. זו הדרך הטובה והנכונה למצוי הביקור והמעקב.

ד"ר דניאלה כץ היא אונקולוגית בכירה ומנהלת שירות שד במכון האונקולוגי במרכז הרפואי אסף הרופא