בעקבות התגלית הישראלית: הטיפולים באלצהיימר שחשוב להכיר

מחלת האלצהיימר מאופיינת בהרס של תאי מוח האמונים על הזיכרון ועל יכולות המחשבה. מחלה זו מתקדמת באופן איטי ובלתי הפיך, ובסופו של דבר פוגעת גם ביכולת לבצע פעולות יום יומיות פשוטות.

מחלת אלצהיימר היא הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה (אובדן פעילות קוגניטיבית והתנהגותית עד לכדי פגיעה בשגרת החיים) בקרב אנשים מבוגרים . בישראל, נכון לשנת 2010, מספר הלוקים בירידה קוגניטיבית משמעותית ודמנציה עמד על כ-150 אלף. העלייה בתוחלת החיים צפויה להביא גם לעליה משמעותית בשיעור הלוקים בבעיה.

המחלה תוארה לראשונה בשנת 1906 על-ידי אלויזיוס אלצהיימר , נוירופתולוג ופסיכיאטר גרמני, אשר הבחין בשינויים ברקמת המוח של אישה שנפטרה ממחלת נפש לא שגרתית. התסמינים שתוארו לפני מותה כללו אובדן זיכרון, קשיים בשפה והתנהגות בלתי צפויה. 

בנתיחת מוחה של האישה, נמצאו מקבצי חלבון בלתי רגילים, המכונים כיום פלאקים עמילואידיים, כמו גם סיבים ניורו-פיברילאריים סבוכים. עד היום, ממצאים אלו הם המאפיינים העיקריים של מחלת האלצהיימר.

קראו עוד: 10 סימנים מוקדמים לדמנציה

בעיות זיכרון: עדות למחלת אלצהיימר בשלבים מתקדמים

מחקרים רבים בחנו את השינויים המתרחשים במוח מתחילת התפתחות המחלה ועם התקדמותה. נראה כי השינויים מתחילים שנים רבות טרם הופעת בעיות הזיכרון וההפרעות הקוגניטיביות. 

המחקרים מצביעים על כך שמשקעים חריגים של חלבון מובילים ליצירת הפלאק העמילואידי והסבכים הניורו-פיברילאריים (המכונים גם סבכי טאו) ברחבי המוח. כתוצאה מכך, תאי העצב שהיו בריאים לפני כן, מפסיקים לתפקד, מאבדים את הקשר שלהם עם תאי עצב אחרים ומתים. יחד עם שינויים הרסניים אלו, מתרחשים גם שינויים נוספים, אשר לוקחים חלק מרכזי בהתקדמות מחלת אלצהיימר.

בשלבים הראשונים להתפתחות המחלה, מתרחש הרס של תאי עצב בחלקי מוח האמונים על ייצור הזיכרונות. ככל שיותר תאים מתים, חלקים נוספים של המוח מתחילים להיפגע. בשלבים הסופיים של המחלה הנזק המוחי נרחב מאוד וכל רקמת המוח מצטמקת באופן משמעותי . 

בקרב רוב החולים הגורם למחלה עדיין לא ברור לחלוטין וככל הנראה מקורה נעוץ בשילוב של תורשה, השפעה סביבתית ואורח החיים. אם המחלה התפתחה בשלב מוקדם יחסית, המקור לה הוא ככל הנראה מוטציה גנטית. אלצהיימר בהופעה מאוחרת לעומת זאת, נובע מסדרת אירועים מורכבת של שינויים במוח, המתרחשים לאורך עשורים .

גיל, רמת השכלה נמוכה וטראומת ראש: אלה הם גורמי הסיכון להתפתחות אלצהיימר

קיימים מספר גורמים אשר מעלים את הסיכוי להתפתחות של מחלת אלצהיימר, בהם: 

• גיל - אנשים מעל גיל 65.

• מין – המחלה שכיחה יותר בנשים.

• אנשים בעלי רמת השכלה נמוכה.

• חבלת ראש בעבר (במיוחד אם לוותה באובדן הכרה).

• אנשים הסובלים ממחלת כלי דם מוחית.

הסימנים שיכולים להעיד על התפתחות אלצהיימר זהים במבוגרים ובצעירים. אחד הסימנים המקדימים למחלה, שעשוי לעזור באבחון המוקדם, הוא התחושה של החולה והסובבים אותו כי התרחשה ירידה ביכולת החשיבה לעומת העבר. 

סימני אזהרה נוספים כוללים נטייה לשכוח אירועים שהתרחשו לאחרונה (ללא פגיעה בזיכרונות מהעבר הרחוק), קושי בשליפת מילים בזמן שיחה, ירידה באוצר המילים ומיעוט בדיבור, קושי בתכנון ופתרון בעיות של השגרה, קושי בביצוע תפקודים מוכרים, שכחה אשר משפיעה על השגרה בכל מידה שהיא, בלבול או קושי בהתמצאות בזמן ובמקום, שינויים באישיות ובמצב הרוח, נטייה לעצבנות יתר או חוסר סבלנות לא אופייניים וצמצום הפעילויות החברתיות. הופעה של שלושה סימני אזהרה או יותר, מעלה את החשד למחלה ומצריכה פניה לרופא להתחלת ברור .

מהם הטיפולים הקיימים?

נכון להיום, לא קיימת תרופה או התערבות טיפולית אחת שיכולה לרפא לחלוטין חולי האלצהיימר, ועל כן הגישה הטיפולית מתמקדת בעיקר בשמירה על התפקוד המנטאלי, ניהול הבעיות ההתנהגותיות והאטה של בעיות, כמו אובדן הזיכרון. עם זאת, בשל המחקר הרחב על אודות המחלה ישנה תקווה כי חוקרים יצליחו לפתח טיפולים ממוקדים שישפיעו על המנגנונים הבסיסיים שהובילו להתפתחות המחלה (לרבות מנגנונים הגנטיים, המולקולריים והתאיים), וכך יסייעו בריפויה.

ישנן מספר תרופות המאושרות לטיפול בתסמיני המחלה:

הטיפול בתסמינים בדרגת חומרה בינונית נעשה באמצעות דונפזיל (Donepezil ), ריבסטיגמין (Rivastigimie ), וגלנטמין (Galantamine ).  דונפזיל משמש לעיתים גם לטיפול באלצהיימר חמור. ממנטין (Memantie ), או שילוב של ממנטין ודונפזיל משמשים לטיפול במחלה בינונית עד קשה. 

תרופות אלו מסייעות בוויסות החומרים האמונים על העברת המידע בין תאי העצב (נוירוטרנסמיטרים), והן עשויות להועיל בהפחתת התסמינים, כמו גם במיתון הבעיות ההתנהגותיות. עם זאת, פעולתן אפקטיבית רק בחלק מהמקרים ולזמן קצוב.

הטיפול בבעיות התנהגותיות אשר מתפתחות לצד המחלה, כמו ישנוניות, עצבנות וחרדה, חשוב והוא עשוי להקל הן על המטופלים והן על המטפלים. עם זאת, המידע על אודותיו אינו רב ונדרש מחקר נוסף.

בנקודה זו במחקר מחלת האלצהיימר, חוקרים מחפשים אחר דרכים שיסייעו בעיכוב התפתחות המחלה ואף ימנעו את התפתחותה, כמו גם טיפולים חדשניים שיסייעו בהקלה על תסמיני המחלה. 

כיום נמצאות תחת מחקר תרופות הפועלות בצורה ממוקדת, בעיקר אלו המשפיעות על חלבון העמילואיד-בטא,  על תפקוד כלי הדם במוח, על אובדן הסינפסות (התקשורת בין התאים), ותרופות המשפיעות על נוירוטרנסמיטרים ספציפיים. כמו כן נחקרים טיפולים שאינם תרופתיים, כמו פעילות גופנית, דיאטה, אימון קוגניטיבי ושילוב של שיטות אלו. 

קראו עוד: חובבי פודקאסטים? יש לזה יתרון מפתיע למוח שלכם

זו התרופה שמאטה את ההתדרדרות הקלינית 

בדיווח שפורסם בכתב העת Nature בספטמבר 2016 נכתב כי התרופה האימונולוגית Aducanumab , אשר פועלת נגד הצטברות של עמילואיד-בטא, הראתה יכולת לחדור למוחם של עכברים חולי אלצהיימר ולהפחית את הימצאות החלבון בצורתו המסיסה והבלתי מסיסה. 

בקרב מטופלים הסובלים מקדם אלצהיימר, או אלצהיימר קל, טיפול חודשי בתרופה במשך כשנה הפחית את כמות העמילואיד-בטא באופן תלוי מינון וזמן. ממצא לווה גם בהאטה של ההתדרדרות הקלינית, הנמדדת באמצעות מבחנים מנטליים .

השלב השלישי במחקר הקליני שבוחן את יעילות התרופה Aducanumab החל כבר בדצמבר 2014 בשל התוצאות החיוביות שהתקבלו משלבי המחקר המוקדמים. 

נכון לאוקטובר 2019, ביוגן (Biogen) החברה המפתחת של התרופה, הכריזה כי בתחילת שנת 2020 תוגש בקשה לאישור מנהלי של התרופה בארה"ב, זאת במקביל להמשך אספקתה למשתתפי המחקר המתאימים לשם בחינת יעילותה לטווח ארוך יותר .

פריצת דרך ישראלית: השבב החדשני שעשוי לבלום את התקדמות המחלה 

גם לזירת המחקר הישראלית תפקיד מרכזי במציאת דרכים לבלימת התקדמות המחלה. חוקרות בטכניון ובאוניברסיטת בר אילן פיתחו שבב סיליקון חדשני שעשוי לסייע במניעת החמרת האלצהיימר. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת  Small .

כאמור, המחלה מתפתחת בעיקר בשל הצטברות החלבון עמילואיד בטא ברקמות המוח, אשר מובילה למות הנוירונים באזורים שונים וגורמת לפגיעה במגוון תפקודים קוגניטיביים. למרות שמתן של פקטור גדילה עצבי מסוים עשוי למנוע את החמרת המחלה, החדרתו לאזורי היעד במוח מורכבת זאת בשל מחסום הדם-מוח (מעין קרום המונע חדירה של מולקולות מזרם הדם לנוזל שעוטף את תאי המוח) , אשר מונע מעבר של תרופות מסוימות המיועדות לטיפול במחלות מוח, בהן גם מחלת אלצהיימר. 

החוקרות פיתחו שבבי סיליקון בעלי מבנה ייחודי המאפשר את החדרת החלבון לאזורי היעד במוח ושחרור הדרגתי שלו, ללא כל צורך בהתמודדות עם מחסום הדם-מוח. השבב מוחדר ישירות לאזורי המוח בהם יש צורך בטיפול באמצעות השתלה או בעזרת אקדח גנים ייעודי. בניסוי שבוצע בעכברים נמצא כי ללא כל תלות באופן החדרת השבבים, הטכנולוגיה סייעה בהצלת התאים זאת לאחר שחרור הדרגתי של החלבון במוח במהלך כחודש.