חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
מהי מחלת ההידרדניטיס סופורטיבה וכיצד ניתן להקל על הסובלים ממנה?
הידרדניטיס סופורטיבה שכרוכה בהיווצרות "פרונקלים" על גבי העור, עלולה במקרים קשים להפריע לתפקודם היומיומי של הלוקים בה. למרות שבאופן מצער היא אינה נעלמת לחלוטין, ישנם דרכי טיפול ושינויים באורח החיים שעשויים להקל עליה. הפרטים בכתבה
מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 31/01/2023
4 דקות קריאה
הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלה דלקתית כרונית של זקיקי השיער בעור . המחלה באה לידי ביטוי בנגעים הנראים כמו "פרונקלים", מורסות (אבצס) - אזורים מוגלתיים. מאחר וזקיקי שיער נמצאים למעשה על פני כל העור (למעט כפות הידיים והרגליים), המחלה יכולה לפרוץ במקומות רבים בגוף, אך נוטה להופיע במיוחד בקפלי העור ובמקומות של חיכוך כמו בתי השחי, המפשעות, הישבן, אפרכסות האוזניים, אזור השדיים בקרב נשים, אזור המותניים וקו החגורה בקרב גברים.
במה מאופיינת המחלה?
המחלה מתאפיינת בנודולים דלקתיים או אבצסים המופיעים כאמור לרוב באזורי הקפלים. הנגעים מלווים בכאב עז ובהפרשה מוגלתית המדיפה ריח בלתי נעים . במרבית החולים הנגעים חולפים תוך הותרת כתמים או צלקות קלות אך בכ30% מהם קיימת נטייה להופעת צלקות גדולות או מבנים המכונים "תעלות" המנקזים מוגלה באופן קבוע עד עיוות מוחלט של השטח הנגוע.
החולים בהידרדניטיס סופורטיבה סובלים מפצעים ונגעים בגדלים שונים וברמות כאב שונות. לעיתים, הנגעים מגיעים לממדים של כדור פינג-פונג ועלולים לגרום למטרד ממשי, עד כדי שיבוש התפקוד היומיומי של החולים.
כך למשל עלול להיווצר נגע המלווה בכאבים באזור המפשעה, שיכול להחמיר תוך ימים או אפילו שעות, עד לכדי קושי בהליכה פשוטה או ישיבה, וקושי בתפקוד בעבודה או בבית. בשל כך, מדובר במחלה המאלצת רבים הסובלים ממנה להיעדר מהעבודה בתדירות גבוהה מהרגיל, ובמצבים מסוימים היא אף עלולה להוביל לאבטלה בעקבות היעדרות ממושכת.
מה הסיבה למחלה?
הסיבה למחלה היא גנטית, אך אורח ההורשה אינו ברור במלואו . רק לכ-40% מהחולים יש סיפור משפחתי של הידראדניטיס סופורטיבה. ההנחה היא כי באנשים עם רקע גנטי מתאים וגורמים סביבתיים מעודדים, כמו עישון, השמנה וחיכוך, נוצרת סתימה של פתחי זקיקי השיער המובילה בסופו של דבר לתהליך דלקתי בדרגות חומרה שונות .
עד כמה המחלה נפוצה?
המחלה מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות, בעיקר בעשורים 2-3 לחיים, ושכיחה פי 3 בנשים. לעיתים נדירות היא פורצת גם בילדות המוקדמת או בשנות ה-40 וה-50 ומעלה.
שכיחות המחלה נאמדת בכ 1% מהאוכלוסיה , אך ככל הנראה גבוהה יותר. במשך שנים רבות זכתה הידראדניטיס סופורטיבה לכינוי "מחלה יתומה" (orphan disease) בשל היותה זנוחה, לא מוכרת ולפיכך לרוב לא מאובחנת . לרוב עקב חוסר מודעות של המערכת הרפואית.
התרחיש הטיפוסי הוא זה שבו המטופלים נודדים בייאושם בין מגוון רופאים החל מרופאי משפחה, כירורגים גניקולוגים ואחרים ומטופלים באנטיביוטיות שונות או ניקוזים כירורגים באבחנה שגויה של פורנוקולוזיס או אבצסים חוזרים. בנוסף, מאחר ולרוב מערבת אזורים אינטימיים, חלק מהחולים התביישו ללכת לטיפול. הזמן הממוצע מהופעת המחלה ועד לאבחון הוא כ- 7 שנים.
בשנים האחרונות מצב זה השתנה והמודעות לקיומה עלתה. מחקרים רבים נערכים על המחלה, כנסים בינלאומיים מעמידים אותה במרכזם, ומרפאות ייעודיות המתמחות בטיפול בה נפתחו.
מהו הטיפול המומלץ למחלה?
הטיפול למחלה ניתן בהתאם לדרגת החומרה שלה. כשהמחלה מתאפיינת בפצעים שבאים והולכים, ניתן לרוב טיפול תרופתי בתכשירים אנטיבקטריאליים מקומיים ואנטיביוטיקה בעלת פעילות אנטי דלקתית לתקופה ממושכת, לרוב בין שלושה לארבעה חודשים.
במה מאופיינת המחלה?
המחלה מתאפיינת בנודולים דלקתיים או אבצסים המופיעים כאמור לרוב באזורי הקפלים. הנגעים מלווים בכאב עז ובהפרשה מוגלתית המדיפה ריח בלתי נעים . במרבית החולים הנגעים חולפים תוך הותרת כתמים או צלקות קלות אך בכ30% מהם קיימת נטייה להופעת צלקות גדולות או מבנים המכונים "תעלות" המנקזים מוגלה באופן קבוע עד עיוות מוחלט של השטח הנגוע.
החולים בהידרדניטיס סופורטיבה סובלים מפצעים ונגעים בגדלים שונים וברמות כאב שונות. לעיתים, הנגעים מגיעים לממדים של כדור פינג-פונג ועלולים לגרום למטרד ממשי, עד כדי שיבוש התפקוד היומיומי של החולים.
כך למשל עלול להיווצר נגע המלווה בכאבים באזור המפשעה, שיכול להחמיר תוך ימים או אפילו שעות, עד לכדי קושי בהליכה פשוטה או ישיבה, וקושי בתפקוד בעבודה או בבית. בשל כך, מדובר במחלה המאלצת רבים הסובלים ממנה להיעדר מהעבודה בתדירות גבוהה מהרגיל, ובמצבים מסוימים היא אף עלולה להוביל לאבטלה בעקבות היעדרות ממושכת.
מה הסיבה למחלה?
הסיבה למחלה היא גנטית, אך אורח ההורשה אינו ברור במלואו . רק לכ-40% מהחולים יש סיפור משפחתי של הידראדניטיס סופורטיבה. ההנחה היא כי באנשים עם רקע גנטי מתאים וגורמים סביבתיים מעודדים, כמו עישון, השמנה וחיכוך, נוצרת סתימה של פתחי זקיקי השיער המובילה בסופו של דבר לתהליך דלקתי בדרגות חומרה שונות .
עד כמה המחלה נפוצה?
המחלה מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות, בעיקר בעשורים 2-3 לחיים, ושכיחה פי 3 בנשים. לעיתים נדירות היא פורצת גם בילדות המוקדמת או בשנות ה-40 וה-50 ומעלה.
שכיחות המחלה נאמדת בכ 1% מהאוכלוסיה , אך ככל הנראה גבוהה יותר. במשך שנים רבות זכתה הידראדניטיס סופורטיבה לכינוי "מחלה יתומה" (orphan disease) בשל היותה זנוחה, לא מוכרת ולפיכך לרוב לא מאובחנת . לרוב עקב חוסר מודעות של המערכת הרפואית.
התרחיש הטיפוסי הוא זה שבו המטופלים נודדים בייאושם בין מגוון רופאים החל מרופאי משפחה, כירורגים גניקולוגים ואחרים ומטופלים באנטיביוטיות שונות או ניקוזים כירורגים באבחנה שגויה של פורנוקולוזיס או אבצסים חוזרים. בנוסף, מאחר ולרוב מערבת אזורים אינטימיים, חלק מהחולים התביישו ללכת לטיפול. הזמן הממוצע מהופעת המחלה ועד לאבחון הוא כ- 7 שנים.
בשנים האחרונות מצב זה השתנה והמודעות לקיומה עלתה. מחקרים רבים נערכים על המחלה, כנסים בינלאומיים מעמידים אותה במרכזם, ומרפאות ייעודיות המתמחות בטיפול בה נפתחו.
מהו הטיפול המומלץ למחלה?
הטיפול למחלה ניתן בהתאם לדרגת החומרה שלה. כשהמחלה מתאפיינת בפצעים שבאים והולכים, ניתן לרוב טיפול תרופתי בתכשירים אנטיבקטריאליים מקומיים ואנטיביוטיקה בעלת פעילות אנטי דלקתית לתקופה ממושכת, לרוב בין שלושה לארבעה חודשים.