אתינילאסטראדיול

תשובה: הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת. מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים. הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון. טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה. נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: מחלת הנשיקה היא מחלה זיהומית הנגרמת בעיקר על ידי נגיף אפשטיין-באר, הפוגע בקשרי לימפה בצוואר, בבתי השחי ובמפשעה. אחרי תקופת דגירה של 7-5 ימים מופיעים תסמינים, הכוללים התנפחות של קשרי לימפה, חום, כאב ראש, כאב גרון ואיבוד התיאבון. המחלה מאובחנת לפי נוכחות מספר רב של מונוציטים לא טיפוסיים בדם ועל ידי בדיקות סרולוגיות. התסמינים עשויים להימשך שבועות אחדים עד להחלמה. אין טיפול למחלת הנשיקה, שכן זהו וירוס, ובווירוס לא מטפלים טיפול אנטיביוטי. המחלה עוברת עם הזמן, ומתבטאת אצל כל אחד באופן שונה, גם מבחינה אורכה. בנוסף, זו מחלה די קלה כשחולים בה בגיל צעיר, וההתאוששות ממנה קצרה יחסית. אין צורך למנוע הידבקות, ואפילו עדיף לעבור אותה בגיל צעיר. ידוע כי 90% מהילדים שנדבקים בנגיף הם אסימפטומטיים, כלומר אינם סובלים מתסמיני המחלה. בגיל הילדות, אלה שנדבקים במחלה יכולים לסבול מעייפות ומחולשה, ובמקרים רבים מדלקת בגרון. בתינוקות, אם יש חשש להדבקה מהאם במהלך ההריון, יש צורך בטיפול. כאשר ההדבקה מתרחשת מאוחר יותר, הטיפול תלוי במצב התינוק. התרופה בה משתמשים נקראת Ganciclovir, והיא הוכחה כיעילה ביותר בטיפול בנגיף CMV. זהו הטיפול הנפוץ ביותר והמתאים ביותר, כפי שהוכח במספר מחקרים גדול במשך השנים האחרונות ברחבי העולם. התרופה ניתנת תחילה בטיפול של כחודש דרך הווריד, ואחריו בטיפול לתקופה שבין חודשיים לשנה דרך הפה. משך הטיפול תלוי מאוד במצב התינוק ובמדדים אחרים שיש לעקוב אחריהם, כמו ספירות דם ותפקודי כבד וכליות. כל תינוק שמקבל טיפול כזה חייב להיות במעקב צמוד של רופא ילדים. בהצלחה. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: אכן יתכן שמדובר בכאבים כתוצאה מההרפס, תופעה הנקראת Postherpetic Neuralgia שנחשבת לסיבוך של Shingles. הפצעים שתיארת, שהם בעצם התפרצות שנייה של הווירוס הגורם לאבעבועות רוח. התופעה מתרחשת בשל פגיעה בעצבים ובעור הנגוע. ישנן מספר אפשרויות טיפול, כגון נוגדי דיכאון, העוזרים בשל השפעתם על מערכת העצבים, נוגדי התכווצות, וטיפול בסטרואידים. כדאי לפנות לנוירולוג או לרופא עור להתאמת התרופות לצרכים שלך. תוכלי לקרוא עוד על Postherpetic Neuarlgia בדפים הבאים: http://www.mayoclinic.com/.../DS00277/DSECTION=1

תשובה: תשובה מדויקת לשאלתך תהיה כי תרופות משפחת SSRI כדוגמת הפלוטין (fluoxetin) יכולות, באופן תיאורטי, לעכב פירוק של תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, ביניהן קלונקס (clonazepam), וכך להגביר את ההשפעה הסדטיבית (מרדימה, מרגיעה) על מערכת העצבים המרכזית. לפיכך, מי שנוטל את שתי התרופות יחד צריך להיות במעקב אחר אופן ההשפעה של שתי התרופות עליו, ובמידת הצורך, להתאים (בדרך כלל להוריד) את מינון הבנזודיאזפינים (במקרה זה קלונקס). מידע על שילוב תרופות אלה (ואחרות) אפשר למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/DrugInteract.asp