פורום טיפולי פוריות - עמוד 1460

FSH יצא 11.4. אני אחרי טיפול פוריות מחודש קודם שלא הצליח .

המקרה שלך הנו עם סיכויים מצוינים להסתיים בצורה מוצלחת,אם הרית כבר בטיפול השלישי הדבר מעיד על סיכויים מוצלחים להרות בטווח קצר,לאחר הפלה בהחלט עשוי להיות עיכוב מסוים של שבוע שבועיים עד להופעת המחזור,לכן התאזרי בסבלנות ואופטימיות וסימכי על הרופא שלך שמוביל אותך בדרך הראויה והנכונה-שיהיה בהצלחה

תהליך תרומת ביצית הוא הליך שבו נשאבות ביציות מתורמת בריאה וצעירה ומופרות בזרע של בן הזוג של הנתרמת - או בזרע של תורם. לאחר מספר ימים מחזירים את הביצית המופרית לרחמה של הנתרמת, בתהליך שדומה בעיקרו להזרעה תוך רחמית. למי מתאים הליך תרומת ביציות? זוגות עקרים עשויים לפנות לתרומת ביציות כאשר הביציות של בת הזוג לא מסוגלות לייצר הריון בר קיימא, או כאשר הסיכויים לכך נמוכים מאוד. במקרה כזה האופציה של תרומת ביציות היא מעשית יותר, וכך גם סיכויי ההצלחה. מצב כזה שכיח יותר בגיל פוריות מתקדם. נשים שעברו טיפולי פוריות והוכח כי איכות הביציות שלהן אינה גבוהה עלולות להיזדקק אף הן לתרומת ביציות, כמו גם נשים שהן בעלות רזרבה שחלתית נמוכה ביותר - מצב הנגרם לאחר כריתת שחלות, בגיל המעבר, בעקבות טיפולי כימותרפיה או הקרנות, ומבעיות אוטואימוניות (האינדיקציות המצביעות על רזרבה שחלתית נמוכה, המצריכה טיפול עם תרומת ביציות: AFC - Antral follicle count - קטן מ- 0-3; AMH - קטן מ-0.1; FSH - מעל 25. תרומת ביצית. מתאימה כאשר הסיכויים להרות נמוכים מאוד תרומת ביציות תתאים בדרך כלל גם לנשים עם כשל שחלתי מוקדם, שהוא הגורם המוביל להפסקת ייצור ביציות בגיל צעיר - לעתים כבר בשנות ה-20 המוקדמות. באילו עוד מצבים יזדקקו לתרומת ביציות? - במצב של הופעת גיל המעבר לפני לגיל 40 (אצל נשים מסוימות הדבר עלול לעתים להתרחש כבר בשנות ה-20). - בהיעדר מולד של שחלות (חלק מהנשים נולדות ללא השחלות), או בהיעדר שחלות כתוצאה מפרוצדורה ניתוחית. - במקרה של הפרעה גנטית אצל האישה, הגורמת לעקרות ומהווה סיכון לצאצאים. - אצל נשים עם בעיה מולדת בייצור ביציות, כמו למשל בתסמונת טרנר (חוסר מלא או חלקי של אחד מכרומוזומי המין X). - אצל נשים בנות 45 שנה ויותר, שהסיכוי להרות מביציותיהן בטיפולי פריון היא אפסית. - אצל זוגות חד מיניים. - במקרים של כישלון חוזר בטיפולי הפריה חוץ גופית או נגישות קשה לשאיבת ביציות מהשחלה. - אצל נשים עם מחלות גנטיות, שהליך תרומת הביציות יסייע במניעת לידת ילד פגום גנטית. באילו מצבים יימנעו מהליך תרומת ביציות? - בגיל מאוד מבוגר (מעל 54 לפי ההוראה הישראלית). - בהיעדר רצון שרירותי לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית. - במצב של גחמה לילד עם מראה ומאפיינים מסוימים - על אף שהאישה היא בעלת יכולת להביא ילדים משלה. - במצב של מחלה העלולה לסכן במידה משמעותית את חיי האישה במהלך ההריון. כיצד מתכוננים לקראת תהליך תרומת ביצית? הכנת התורמת: ההכנה של האישה התורמת את הביציות כוללת סדרת בדיקות לגילוי מחלות כמו דלקת נגיפית של הכבד ואיידס (HIV), בדיקות גנטיות כנדרש (ציסטיק פיברוזיס ו-X שביר), בדיקת סוג דם ו-RH. בחינת עברה הרפואי של התורמת מבחינה מיילדותית ומבחינה רפואית חשוב ביותר על מנת למנוע סיבוכים עתידיים במהלך ההריון, כמו גם כל מידע בדבר ההיסטוריה הרפואית המשפחתית שלה והערכה לגבי בריאותה הנפשית. כל אלה הם חלק מתהליך המיון של התורמות. בנוסף על זאת, מידע לגבי המאפיינים החיצוניים של התורמת (גובה, משקל, צבע שיער, צבע עיניים), מוצאה והשכלתה הם רלוונטים ביותר וחשובים לצורך הליך ההתאמה (בהתאם לחוק הישראלי זהותה של התורמת נשארת חסויה). עוד נדרשת התורמת לעבור בדיקה רפואית מקיפה, הכוללת בדיקת אגן ובדיקת אולטרסאונד, כדי לבחון את מצב השחלות ואת מצב אברי האגן האחרים. הכנת הנתרמת: במסגרת ההליך האישה שלה תורמים את הביציות תעבור בדיקות דם לצורך בירור מחלות זיהומיות כמו צהבת B ו-C,HIV ,סיפיליס, סוכר, כימיה כללית, תפקודי כבד, כליות, קרישה, משטח פאפ, סוג דם ו-RH, וירוסים כמו CMV, טוקסופלסמוזיס ובדיקת שד. גם בן זוגה של הנתרמת יחויב לעבור את כל הבדיקות הזיהומיות ובנוסף לבצע בירור גנטי מקיף לשלילת נישאות גנטית כלשהי. אם משתמשים בזרע תורם - ישנם בנקי זרע המבצעים לזרע המיועד כ-50 בדיקות שונות (המספר המקסימלי של בדיקות) לנישאות גנטית. ההליך הטיפולי מחייב גם מתן טבליות הורמונליות לנתרמת. אלה הן טבליות המכילות אסטרוגנים, שיבטיחו התעבות הולמת של רירית הרחם עד למועד הנדרש לשם החזרת העוברים שיוצרו. התורמת, לעומתה, תקבל סדרה של זריקות להשראת ביוץ על מנת שאפשר יהיה לשאוב משחלותיה מספר אופטימלי של ביציות בשלות. כיצד מתבצע הליך שאיבת הביציות וההפריה? שאיבת הביציות עצמן היא הליך זעיר-פולשני, שנמשך 30-20 דקות, ומתבצע תחת הרדמה. מחט מונחה אולטרסאונד קטן מוחדרת דרך הנרתיק כדי לשאוב את הזקיקים בשתי השחלות. במקרים שבהם הטיפול נעשה בחו"ל, מעבירים לשם את מנת הזרע של בן הזוג או של התורם (אם זה נעשה בארץ והתרומה מחו"ל אז זרע קפוא) - או שבן הזוג טס במיוחד על מנת למסור דגימת זרע טרייה למעבדה בחו"ל. במעבדה בחו"ל מבוצעת ההפריה בין הזרע שהתקבל לבין הביציות שנתרמו. החזרת העוברים לרחמה של הנתרמת מתבצעת בטווח של יומיים עד שישה ימים לאחר ההפריה. ההחזרה יכולה להתרחש במרפאה בחו"ל או לחילופין ביחידה בארץ שאליה מועברים העוברים, כאשר הם טריים, באינקובטור נייד, או מוקפאים במיכל של חנקן נוזלי. כיצד מתכוננים לקראת החזרת העוברים לרחם? לצורך החזרת העוברים לרחם יש צורך בהכנת רירית הרחם של הנתרמת. הכנת רירית הרחם של נתרמות מדמה במידה רבה את המחזור הטבעי על ידי שימוש עוקב באסטרוגן בשלב ראשון, ובפרוגסטרון ואסטרוגן בשלב שני. הכנת השלב הראשון נעשית באמצעות אסטרוגן באופן אורלי (8-4 מ"ג) או טרנסדרמלי (בפאץ' - 0.2- O.4 מ"ג). ההכנה של רירית הרחם במינונים סופר פיזיולוגיים תורמת בין היתר לשיעור ההריונות הגבוה המושג בטיפולים עם תרומת ביציות. היתרון היחסי בשימוש טרנסדרמלי של אסטרוגן להכנת רירית הרחם אינה גורמת לעלייה עודפת של רמות האסטרוגן בדם על כל המשמעות הקלינית ותופעות הלוואי האפשריות. אורך השלב הראשון של טיפול באסטרוגן משתנה וחסר משמעות קלינית - בטווח של שישה עד 38 יום, עד לתחילת השלב השני של הוספת פרוגסטרון להליך הטיפולי. במרבית הפרוטוקולים להכנת רירית הרחם ניתן אסטרוגן 14 יום לפני מתן הפרוגסטרון, אולם גם אם תקופה זו התארכה, לא הודגמה שום ירידה בשיעור ההריונות (וזאת עקב הצורך לסנכרן את ההכנה אל מול מועד השאיבה של תורמת הביציות). הסינכרוניזציה של הנתרמת והתאמת רירית הרחם שלה למועד החזרת העוברים שהתקבלו מתרומת הביציות הוא יחסית פשוט. הנתרמת מתחילה את הטיפול כמה ימים לפני תחילת השראת הביוץ אצל התורמת, על מנת לאפשר כ-14 ימי חשיפה של רירית הרחם לאסטרוגן - לפני מתן הפרוגסטרון. אצל נשים מבייצות אפשר לתת טיפול לדיכוי התהליך ההורמונלי באמצעות תכשיר המאפשר התחלת טיפול באסטרוגן החל משבועיים לאחר מתן הדיכוי כשהושג דיכוי הורמונלי מתאים, המדמה את הסטטוס ההורמונלי של אישה בזמן המחזור - חלון הזמן שבו נוצר דיכוי מאפשר התחלת טיפול עם אסטרוגן לפי הצורך - ללא סכנה של ביוץ מוקדם, העלולה לשבש את התהליך של הכנת רירית הרחם של הנתרמת. אצל נשים מבייצות אפשר להתחיל את הטיפול באסטרוגן ביום השני והשלישי למחזור, עד למועד שאיבת הביציות של התורמת - ואז מוסיפים את תכשיר הפרוגסטרון (שלב שני). כמה מחקרים הצביעו שחשיפה לפחות של יומיים עד ארבעה ימים לפרוגסטרון חיונית לצורך השתרשות של עוברים בני שניים עד 12 תאים. כמות הפרוגסטרון המומלצת לצורך הכנה מתאימה של רירית הרחם לקליטת העוברים המושגים מתרומת ביציות היא 100 מ"ג בזריקות תוך שריריות או 600-100 מ"ג בנרות וגינליים. היתרון בשימוש בנרות הווגינליים הוא הספיגה המקומית ורמות נמוכות יותר של פרוגסטרון בדם (רמה גבוהה של פרוגסטרון גורמת לתופעות לוואי). כאמור במרבית הפרוטוקולים אפשר בשלב השני גם אסטרוגן בתוספת לפרוגסטרון. אם הושג היריון, יש להמשיך את הטיפול באסטרוגן ופרוגסטרון עד למועד שבו השלייה ההריונית מתחילה לספק את הצרכים של ההיריון - בסביבות שבעה-תשעה שבועות. לעתים, מטעמי ביטחון , ממשיכים בטיפול תוך הורדת המינון בהדרגה עד לסוף הטרימסטר הראשון. מרבית התרומות המבוצעות בארץ נעשות באמצעות סוכנויות הפועלות בחבר העמים במיוחד ברוסיה ואוקאינה,הפועלות בשיתוף פעולה עם יחידות בארץ הקולטות את העוברים המתקבלים להחזרה בהליך טרי,כשעוד פי העוברים מוקפאים לצורך שימוש מאוחר יותר. קיימות אופציות רבות העומדות בפני המטופלים,החל ממספר הביציות לתרומה,דרך מאפייני העוברים להחזרה(עוברים בחלוקה או בלסטוציסטים)הכול לפי בחירת בני הזוגי.ב ניתן להסתייע בתרומה מצ׳כיה,בספרד,ארה״ב.

ומה עדיף יותר בלסטוציסטים או עוברים בני 3 ימים?

רחם בריא, עם רירית בעובי המתאים, חיוני להתפתחות הריון - החל מהשתרשות הביצית המופרית וכלה בגדילה תקינה של העובר. אבל מה קורה אם אתם עושים את הכול נכון, אך רירית הרחם דקה מדי? חלון ההזדמנויות להשתרשות העובר ברירית הרחם מתקיים בין הימים 19-23 במחזור סדיר, בן 28 ימים. תזמון הפרשת ההורמונים ושיתוף הפעולה בין גורמים המשפיעים על מבנה התאים ברירית הרחם מביאים להתפתחות מתאימה שלה ומכשירים אותה לקלוט את הביצית המופרית (בלסטוציסט). מהם השלבים בצמיחת רירית הרחם? רירית הרחם מתחילה לצמוח ולהתעבות מיד עם קבלת המחזור ובהמשך השלב הפוליקולרי (החלק הראשון של המחזור, שלב ההתפתחות של הזקיק, שנמשך עד הביוץ), בהשפעת האסטרוגן. לאחר הביוץ, בעקבות הפרשת הפרוגסטרון, רקמת רירית הרחם נעשית צפופה ואחידה יותר. התחדשות רירית הרחם בכל מחזור תלויה באספקת הדם דרך רשת כלי הדם שבשכבה הבסיסית שלה, הנושרת בכל מחזור עם קבלת הווסת. רשת כלי הדם ברירית חושפת אותה לחמצן בלחץ חלקי גבוה. יחד עם צמיחת הרירית הפונקציונלית על גבי שכבת רירית הרחם הבסיסית, יורד לחץ החמצן בצורה משמעותית ומאפשר את השתרשות העובר. אולם כשרירית הרחם נשארת דקה והלחץ החלקי של החמצן בשכבת הרירית הפונקציונלית נשאר גבוה, נמנעת הפרשת גורם הקרוי VEGF (או vascular endothelial growth factor). האחראי להתפתחות כלי הדם של הרירית, וכתוצאה מכך ישנה התפתחות דלה של רירית הרחם ונוצרים רדיקלים חופשיים הפוגעים בעובר ומונעים את השתרשותו. מהו עובי רירית הרחם הרצוי לקליטת הריון? אפשר להעריך את מצב רירית הרחם, כגון עובי ומבנה התאים, וכן זרימת הדם בתוכה לקראת מועד ההשתרשות, בעזרת אולטרסאונד וגינלי (מתבצע על ידי מתמר דק מיוחד דרך הנרתיק). העובי המינימלי של רירית הרחם שנדרש להשתרשות תקינה של העובר הוא בסביבות 7 מ"מ, למרות שדווחו הריונות גם כשעובי רירית הרחם היה 4 מ"מ בלבד. ראוי לציין ששיעור ההשתרשות עולה משמעותית כשעובי רירית הרחם גדול מ-9 מ"מ. מהם הגורמים לרירית רחם דקה מדי? ישנם מספר מצבים המשפיעים על עובי רירית הרחם ועלולים לפגום בהתעבותה: 1. רמות נמוכות של אסטרוגן בריאות רירית הרחם ותקינות המחזור בכלל תלויות ברמות מספיקות של אסטרוגן. אצל נשים שסובלות מאל-וסת (חוסר במחזור בגיל פוריות) גם רירית הרחם תהיה דקה יותר בשל רמות נמוכות של הורמון האסטרוגן. הטיפול: מתן אסטרוגן לבד או בשילוב עם הורמונים אחרים ובדיקת התגובה של רירית הרחם. אם הטיפול אינו יעיל, יתכן שישנה בעיה באספקת הדם לרירית הרחם או שקיים נזק לרקמת הרירית. 2. בריאות לקויה של הרחם נזקים בעקבות פעולות כירורגיות בחלל הרחם (כמו גרידה, ניתוחי פוליפים ברחם, תיקון מחיצות, ניתוח קיסרי), זיהומים כרוניים, מחלות מין או מחלות דלקתיות של האגן (שפוגעות בחצוצרות, שחלות או הרחם) עלולים להוביל לירידה באספקת הדם לרירית הרחם ולגרום לנזק רקמתי (לפעמים גם לשכבת הרירית הבסיסית) ולצלקות ברחם,הפוגעים בתפקודו וביכולת השתרשות העובר. לפעמים הנזק נרחב כל כך עד שהוא גורם להידבקויות תוך רחמיות ומצריך ניתוח. במצב של הידבקויות בתוך הרחם יינתן למטופלת אסטרוגן בטבליות לבליעה או דרך הנרתיק למשך מספר שבועות, לפני ואחרי הניתוח, לצורך הכנת רירית הרחם. 3. אספקת דם לקויה לרירית הרחם בעיות באספקת הדם לרירית הרחם עלולות לפגוע בהתפתחותה, העיבוי שלה ושל בלוטות המרכיבות אותה, ולגרום לה להישאר דקה, כך שלא תוכל לקלוט את הביצית המופרית. ישנן סיבות שונות לירידה באספקת הדם לרחם:כמו במצב של שרירני רחם: השרירנים עצמם, ההסתיידות שלהם, או הטיפול בהם עלולים ליצור לחץ על כלי דם המזינים את רירית הרחם, ולשבש את אספקת הדם לאזורים מסוימים של הרחם. 4. שימוש באיקקלומין לאיקקלומין (כלומיפן) יש אפקט אנטי-אסטרוגני והוא מוביל להגברת הפרשה של ההורמונים GnRH ו- FSH, בתקווה להביא בסופו של דבר לביוץ. אך שימוש חוזר במספר מחזורי טיפול באיקקלומין גורם להצטברות אחת הנגזרות שלו בגוף ועלול להפחית את יכולת האסטרוגן לעודד את התעבות רירית הרחם עד שישה שבועות לאחר סיום הטיפול. 5. חשיפה ממושכת לגלולות או לפרוגסטרון שימוש ממושך בתכשירי פרוגסטרון או נטילת גלולות למניעת היריון עם ריכוז פרוגסטרון גבוה קשורים להתנוונות רירית הרחם. ככל שהאישה השתמשה בתכשירים אלו זמן רב יותר, כך הסיכון לרירית רחם דקה גדול יותר. 6. רקע בלתי מוסבר ייתכנו מקרים של רירית רחם דקה באופן כרוני על רקע בלתי מוסבר. מהן שיטות הטיפול המקובלות לשיפור רירית רחם דקה מטרת הטיפול הינה הגברת זרימת הדם לרירית הרחם באופן ישיר או עקיף, במטרה להביא לשיפור איכות רירית הרחם ועובייה. הדבר נעשה בעזרת חומרים הבאים: 1. אספירין במינון נמוך (אם כי סקירת מחקרים עדכניים מצאה כי לשיטה זו אין עדיפות מבחינת שיעור ההשתרשות). 2. פנטוקסיפילין שמשפר את זרימת הדם, עם או בלי ויטמין E, עשוי לשפר את הצמיחה של רירית הרחם ואת שיעור ההשתרשות. 3. סילדנפיל (כן, החומר הפעיל של ויאגרה!), תרופה המרחיבה כלי דם וכך משפרת את אספקת הדם לאברי הרבייה והרחם. טיפול זה יעיל גם לאחר ניתוח להפרדת הידבקויות תוך רחמיות. 4. הוספת ויטמין E (עם או בלי ארגינין) משפרת את תגובת האפיתל הבלותי של רירית הרחם ומעודדת יצירת כלי הדם המזינים את הרירית. מהן השיטות החדישות לשיפור רירית הרחם? מחקרים עדכניים מצביעים על אמצעים חדישים לשיפור התפקוד של רירית הרחם, שלא הגיבה לטיפולים הקודמים: 1. עירויים חוזרים לרירית הרחם עם G-CSF - Granulocyte colony-stimulating factor: מדובר בחומר שיכול לגייס תאי אב לאזור הפגוע ברירית הרחם ולעבות אותה. הוא ניתן ביום מתן זריקת הביוץ (HCG) ויומיים מאוחר יותר, לפני החזרת העוברים לרחם. הזלפה איטית של החומר לרחם עשויה לשפר את התגובה של רירית הרחם ולסייע להליך ההשתרשות. 2. שימוש בתאי אב (stem cells): שימוש בתאי אב ממקור עוברי או מרקמה כלשהי בגוף עשוי להביא להתמיינות תאי האב המושתלים ברירית הרחם לתאי רירית רחם. טיפול זה עשוי להצמיח רירית תקינה באזור הפגוע, למשל לאחר גרידה או ניתוחים, ובכך לאפשר עיבוי טוב יותר של רירית הרחם ולשפר את שיעור ההריונות המתקבלים במצבים של רירית פגועה ודקה. מספר עבודות מדעיות שהופיעו לאחרונה מצביעות על הפוטנציאל הטמון בשימוש בתאי אב ממוח העצם למשל BMSC (או bone marrow mesenchymal stem cells).

...

שלום,כמות הביציות של האישה הינה בירידה מתמדת,בחיים התוך רחמיים יש לעובר הנקבה כ-2000000 ביציות,עם הלידה מספר זה מצטמצם ל-1000000 ביציות ובתקופת ההתבגרות יש לנערה המתבגרת כ-300000 ביציות ומכאן והילך ישנה ירידה מתמדת במספר הביציות ,והדעיכה הזו מואצת מגיל 35 ואילך,עד לדלדול משמעותי מגיל 40 ואילך . לדאבוננו בניגוד לגבר אין יצירה מחודשת בכל עת של ביציות האשה ואין התחדשות כפי שהדבר קורה עם הזרע. למרות זאת צריך לזכור שבחיי אשה יש סה״כ 450 ביוצים מול 300000 ביציות בעת חייה הבוגרים כך שיש לה רזרבה מהותית,צריך לנצל אותה בגיל צעיר

האם העובדה שהסירו לביתי בת ה 15 , חצוצרה אחת, בעקבות ציסטה פארא שחלתית שגדלה לממדים מפלצתיים, תגרום לה לבעיות פוריוצ בהמשך? או/ו ליצירת פחוצ ביציות? תודה