פורום טיפולי פוריות - עמוד 2553

שלום,לעניות דעתי היה ניתן להסתפק בזמן ביצוע ההיסטרוסקופיה הדיאגנוסטית לבצע הפרדת ההידבקויות הוילוניות בקלות רבה עם ההיסטרוסקופ,יתכן שהיתה נמנעת פרוצדורה נוספת,אולם כעת בנסיבו העיניין הייתי ממליץ לך לבצע הפרדה מבוקרת של ההידבקויות בפרוצדורה נוספת בידיו המצויינות של פרופ' גולדנברג

אופטימלי לבצע את ההזרעה ביום הביוץ. עלית הפרוגסטרון היא לרוב לא ביום הביוץ אלא למחרת הביוץ. פרוגסטרון של 5. מעיד כבר על התחלת עלית הפרוגסטרון.

אז אם כך אני מבינה שמבחינתך ההזרעה בוצעה בעיתוי לא מתאים?

אפי

שלום אפי ,העובדה שבדיקת ה-LH המבשרת את הביוץ בטווח של 24 שעות היתה חיובית וגם עליית הפרוגסטרון בעצם הצביעה שהתהליך הביוצי כבר החל,לפיכח הזרעה באותו היום ,והיום למחרת יחשבו כאידיאלים כדי לסגור היטב את תקופת הביוץ ,ותקופת חיות הביצית-המלצתו של הרופא שלך היתה מצויינת לעולם עדיף שהזרע ימתין לביצית ןלא להיפך

במקצת. אני מציע בפעם הבאה לתת זריקת אוביטרל כאשר הזקיק יגיע לגודל 20 ואז מועד ההזרעה יכול להיקבע בדייקנות יותר.

בתגובה לפרופ׳ משיח - אם תסתכל על תוצאות כל הבדיקות תוכל לראות שהזקיק היה 19 והפרוגסטרון 5.1, מכאן שאם היינו מחכים לזקיק 20 הפרוגסטרון היה עולה עוד קצת ואז ההזרעה לגמרי לא היתה בעיתוי נכון, לא? אשמח ללמוד מה היית עושה לאור תוצאות כל הבדיקות שהצגתי בהודעה הראשונה. תודה

את צודקת לגבי המחזור שהיה אבל אין בטחון שזה יקרה גם במחזור הבא. יש לדייק במדידת הזקיקים. אם זה יחזור על עצמו, יש לתת את האוביטרל בזקיק של 18 או לחילופין לתת פרוטוקול הורמונלי מלא כולל גונדוטרופינים (םיורגון או גונל אפ) + טיפול למניעת ביוץ מקדים (צטרוטייד או אורגלוטראן).

אין כאן כל בעיה.

שלום,המלצתי שתבחרי באחד הפרוטוקולים הרכים הבנויים על בסיס המחזור הטבעי,בתוספת הורמונלית זעירה,ניתן להוסיף ויטמין E ואספירין,ותמיכה פרוגסטטיבית מהותית לאחר ההחזרה של העוברים

שלום איתן,למיטב ידיעתי לא דווח על קשר בין אי פריון והשימוש בתרופה-להלן מאמר אחרון בנושא: The efficacy and safety of solifenacin in patients with overactive bladder syndrome. Oresković S, But I, Banović M, Goldstajn MS. SourceUniversity of Zagreb, School of Medicine, Department of Gynecology and Obstetrics, Zagreb, Croatia. Abstract The aim of the randomised, double blind, placebo controlled study was to evaluate the efficacy, tolerability and safety of solifenacin, a once-daily M3 selective receptor antagonist, in patients with overactive bladder syndrome. Following a single blind 2-week placebo run in period, patients who complained from symptoms of OAB for at least 6 months, were randomized to 4 weeks of solifenacin in 5 mg once daily doses or placebo. 171 patients were enrolled in the study and 157 patients completed the study. Patients with solifenacin had significantly improved micturitions per 24 hours after first week of treatment (1.75 +/- 0.63 vs. 2.64 +/- 0.48, p < 0.001), and after four weeks (1.56 +/- 0.58 vs. 2.71 +/- 0.45, p < 0.001) compared to placebo group. The mean number of urgency episodes per 24 hours had significantly decreased in patients with solifenacin compared to placebo after first week (5.75 +/- 1.43 vs. 6.65 +/- 0.65, p < 0.001), and after four weeks of treatment (5.77 +/- 1.33 vs. 6.54 +/- 0.50, p < 0.001). Solifenacin was also significantly more effective than placebo in reducing the mean number of episodes of severe urgency from baseline to end point (5.83 +/- 1.16 vs. 6.48 +/- 0.50, p < 0.001). Compared with changes obtained with placebo, episodes of urinary frequency were significanlty reduced after first week (0.3 vs. -0.5, p < 0.001) and four weeks check up periods in patients treated with solifenacin (0.19 vs. -0.15, p < 0.001). Episodes of nocturia was significantly reduced in patients treated with solifenacin after first week (0.3 vs. -0.5, p < 0.001), and after four weeks treatment period (0.45 vs. -0.50, p < 0.001). The number of incontinence episodes was also significantly decreased in solifenacin group compared to placebo group after first week (1.06 +/- 0.57 vs. 2.74 +/- 0.47, p < 0.001) and four weeks check up (0.96 +/- 0.57 vs. 2.75 +/- 0.43, p < 0.001). The most common adverse effects with solifenacin were dry mouth and constipation. Adverse effects were mild or moderate severity. The discontinuation rate owing to adverse effects was 4.5%-6.7% with solifenacin and 3.8%-6.1% with placebo, respectively. According to subjective estimation, significant improvement was achieved in 71 (92.21%) of patients treated with solifenacin and in 68 (85%) patients treated with placebo there was no change in OAB symptoms compared to baseline values. UDI score was significantly improved after solifenacin (22.26 +/- 5.91 vs. 29.61 +/- 8.45, p < 0.001) compared to placebo. IIQ score was significantly decreased in patients with solifenacin (36.25 +/- 10.34 vs. 46.86 +/- 6.81, p < 0.001) compared to placebo. In conclusion, solifenacin is a safe and effective treatment alternative for patients with overactive bladder symptoms.

בעית הרירית היא בעיה קשה מאד לפתרון. חשוב לדעת מה עובי הרירית, האם היא תלת שכבתית וסדירה? היינו בין הראשונים שניסינו ויאגרה לשיפור הרירית והראשונים להתאכזב ממנה, כך שאין ביכולתי או ברצוני להדריך אותך בטיפול זה. יש,לדעתי, לשקול אמצעים אחרים יעילים יותר.

ראשית, תודה על תשובתך.לצערי, בעיית הרירית הדקה (לא עוברת את ה- 5 מ"מ)על אף היותה תלת שכבתית, לא נפתרה גם לאחר היסטרוסקופיה להסרת הדבקויות, טיפול הורמונלי תומך, הן מדבקות, הן תרופות והן נרות מסוגים שונים. לוקחת גם ויטמין E ואספירין, אך ללא התקדמות. אשמח לשמוע אם יש טיפולים נוספים, ההיסטרוסקופיה האבחנתית האחרונה יצאה תקינה. ובכל זאת אשמח לדעת האם מניסיונך יש שיפור בעקבות נטילת הויאגרה וכן באיזה שלב של הטיפול מומלץ לקחת. תודה מראש והערכתי הכנה על כל העזרה שאתה נותן במסגרת פורום זה ובכלל.

שלום איילת הטיפול במקרים של רירית דקה כולל מולטיפארמציה -אספירין ,ויטמין E,וויאגרה בבחינת אם לא יעזור לא יזיק ,יש לקחת את הויאגרה עד ליום מתן ה-HCG -אוביטרל ,בשלב זה נסגר בפועל שלב בנית הרירית הפוליקולרי,אני מצטרף לדעתו של פרופ' משיח שהרבה נחת לא ראינו מהטיפול בויאגרה,אולם איני רואה בעיה בצירופו לשלל התרופות לטיפול ברירית דקה.אסטרטגיה נוספת יכולה להיות ביצוע endometrial stimulation -פיפל לפני הטיפול לעורר גורמי גדילה העשויים לשפר את תגובת הרירית וההשתרשות

שלום ,במקרים אלו יש מקום לטיפול ממושך בתכשירים נוגדי חמצון כמו ויטמין E לעיתים יש צורך בטיפול אנטיביוטי ממושך,את הזרע לביצוע IVF יש לבחור בשיטת ה-INSI בהגדלה גדולה המאפשרת הפרדת זרעים תקינים שלא ניתן לזהות אותם בשיטה אחרת -יש לבצע -ICSI עם זרעים אלו -בתנאים אלו שיעור ההפלות יורד באופן משמעותי.

שלום המידע בקשר לריטלין והריון אינו מספיק למרות שלא דווחו הפרעות טרטוגניות בשלב זה של המחקר,בנסיבות אלו מומלץ לעבור לתרופות בטוחות יותר-להלן מאמר: Expand+Canadian Family Physicianwww.cfp.caCanadian Family Physician July 2007 vol. 53 no. 7 1153-1155 Exposure to attention deficit hyperactivity disorder medications during pregnancy Caitlin Humphreys, MD, Facundo Garcia-Bournissen, MD, Shinya Ito, MD FRCPC and Gideon Koren, MD FRCPC Next SectionAbstract QUESTION An 18-year-old patient of mine, currently under treatment for attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) with methylphenidate, just found out that she is pregnant. What are the risks for the baby when the mother uses ADHD medications during pregnancy? ANSWER Available evidence for amphetamines suggests no increased risk of malformations with use of therapeutic doses, and inadvertent exposure during pregnancy is unlikely to be harmful. Human data for methylphenidate and atomoxetine treatment in pregnancy are very limited. Documented cases do not suggest teratogenicity, but we cannot rule out this risk with the information available. Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) is a common neuropsychological disorder characterized by symptoms of inattention, distractibility, and impulsion.1 Although previously considering it to be a childhood condition, experts now recognize that up to 70% of children with ADHD will continue to have symptoms as adults and that approximately 4% of the adult population might suffer from this disorder.2 Stimulant medications, such as dextroamphetamine and methylphenidate (MPH), are considered first-line therapy for ADHD in adults and are generally effective and well tolerated.3–5 The non-stimulant medication atomoxetine is also approved for adult ADHD and could be used as first-line therapy for certain patients.3–5 The safety of prenatal exposure to ADHD medications has not been well established; however, many women with this disorder might require treatment during pregnancy to maintain their level of function. Also, considering the high rate of unplanned pregnancies in this group, there is much potential for inadvertent exposure to these drugs. Therefore, it is important to review the available data for the use of these medications during gestation.6,7 Previous SectionNext SectionDextroamphetamine Most data on prenatal amphetamine exposure among human beings come from studies of illicit rather than therapeutic use. Abuse of amphetamines in pregnancy has been associated with low birth weight, prematurity, and increased maternal and fetal morbidity. These adverse outcomes were also observed with cocaine use, and are likely related to placental vasoconstriction.8 However, factors such as independence from alcohol, polydrug use, and lifestyle choices have not been established. Decreased birth weight has also been observed in infants born to women prescribed dextroamphetamine for weight control, when compared with matched controls. A mean 4% weight decrease was seen when the drug was continued beyond the 28th week, but only in women with specific prepregnancy and pregnancy weight characteristics.9 The absolute weight reduction ranged from 100 g to 400 g, and no difference in birth length or head circumference was noted.9,10 The clinical relevance of the small observed weight reduction is unclear. The available literature on the therapeutic use of amphetamines in pregnancy suggests no increased risk of malformations. A prospective study evaluated the rate of congenital anomalies in children born to 1694 women using amphetamines as anorectics in pregnancy. When compared with a control group of 8989 women, the incidence of malformations was not increased. Anomalies were present in 3.4% of each group (relative risk [RR] 1.01, 95% confidence interval [CI] 0.76–1.32).11 A large cohort study that monitored 50 282 women with medication exposures during pregnancy reported on 367 women taking dextroamphetamine and 215 women taking unspecified amphetamines during the first trimester. There were 29 malformations in the dextroamphetamine group (RR 1.23, 95% CI 0.82–1.82) and 17 malformations in the general amphetamine group (RR 1.23, 95% CI 0.72–2.05). Using corrected data, the standardized risk was 1.08 (95% CI 0.65–1.68), indicating no increased risk of malformations. When all exposures were considered (1069 for dextroamphetamine, 509 for amphetamine), the relative risk remained unchanged.10,12 Previous SectionNext SectionMethylphenidate There are very few data on the teratogenicity of MPH in humans. In total, 63 cases of MPH exposure are reported in the literature to date. Heinonen et al12 monitored 11 mother-child pairs with first-trimester MPH exposure as part of a larger study, including 50 282 women. The MPH exposures were analyzed as part of 96 pregnancies exposed to sympathomimetics, and no significant increase in malformations was observed.12,13 A second group of 13 newborns with early-pregnancy MPH exposure was examined as part of a surveillance study of Michigan Medicaid recipients. One major malformation and 1 cardiac defect were found among this group.14 A retrospective chart review by Debooy et al15 examined the effects of intravenous MPH and pentazocine abuse among 38 pregnant women. There were 39 exposed infants (1 set of twins), of which 21% were born prematurely, 31% had growth retardation, and 28% had symptoms of withdrawal. The set of twins had malformations compatible with fetal alcohol syndrome, and major malformations were recorded in 2 other babies. Low-normal intelligence was also seen in 4 of 21 infants that had developmental follow-up. Unfortunately, this study had no control group and was confounded by the concurrent abuse of cigarettes, alcohol, and other drugs during the pregnancies. Previous SectionNext SectionAtomoxetine There are no human studies to establish the safety of atomoxetine in pregnancy. Three pregnancies have been documented in adult clinical trials, the details of which have not been published. Of these pregnancies, 2 resulted in healthy newborns and 1 was lost to follow-up.16 Animal studies have shown adverse fetal effects with atomoxetine at high doses. Pregnant rats treated with 25 mg/kg or more daily displayed decreased pup survival, and at 40 mg/kg daily, decreased fetal weight and delayed ossification were observed. In rabbits, maternal doses of 100 mg/kg daily produced offspring with reduced viability and with blood vessel abnormalities. This dose also produced slight maternal toxicity and resulted in plasma levels 3.3 times the usual human exposure.14,17 Atomoxetine metabolism (metabolized by CYP 2D6) is polymorphic; therefore, a minority of women in the population would be poor metabolizers of atomoxetine, and might have plasma concentrations of this drug above the teratogenic level observed in animals.14 However, adverse effects at these high plasma levels would be likely to lead to consequent dose tapering or discontinuation. Therefore, the clinical significance of this is not clear. Previous SectionNext SectionConclusion There are not enough data on the use of ADHD medications in pregnancy to make a clear statement about their safety. Available evidence for amphetamines suggests no increased risk of malformations with use of therapeutic doses, and inadvertent exposure during pregnancy is unlikely to be harmful. Exposed infants might have slightly lower birth weights, but the clinical relevance of this is unclear. Human data for MPH and atomoxetine treatment in pregnancy are very limited. The available cases do not suggest teratogenicity, but we cannot rule out this risk with the information available. Alternative treatment options for ADHD, including bupropion and clonidine, have more evidence for safety in pregnancy; however, there is less evidence for the efficacy of these drugs in adult ADHD, and responses might vary. Risks and benefits need to be weighed for each patient when making treatment decisions. Careful consideration should also be given to the possibility of a withdrawal reaction if ADHD medications are abruptly discontinued. If a woman chooses to stop treatment during pregnancy, this should be done under medical supervision.

גיל ההריון מחושב החל משבועיים לפני יום השאיבה. ערכי הבטה קצת גבוהים אבל התשובה באשר למספר העוברים צריכה לחכות לאולטרסאונד.

בשלב זה אני מציע לתת זריקת אוביטרל (בלבד) ולבצע בהתאם את ההזרעה. זקיקי של 22 ראוי שיבויץ.