פורום פסיכיאטריה - עמוד 1033

שלום רב, הנני סובל מחרדות מזה שנים, עד כה נטלתי רסיטל במינון של 40 מ"ג ליום, עקב השמנה ברצוני לעבור לטיפול בסימבלטה,האם עלי להפסיק לשבועיים את הטיפול ברסיטל?ואם כן איזה מינון עלי לקחת בסימבלטה היות והנני מעשן? בתודה מראש

שלום דוקטור יש לי כמה שאלות. אני סובל מאוד כבר הרבה שנים ועברתי כמעט את כל התרופות הפסיכיאטריות עכשיו מטופל ב20 מ"ג ציפרלקס ו 25 מ"ג סרוקוול ( שמתיש אותי ונרדם מתוך דיכאון עצום) . אם לא לוקח אותו לא יכול להניח את הראש על הכרית . בלית ברירה לוקח אותו וסובל ממש בשינה מחלומות סיוטים שחוזרים על עצמם . קם מותש לחלוטין ולא עירני. זוכר את כל החלומות , זה ממש סבל הייתי רוצה לא לחלום בכלל. במעבדת שינה קבעו לי אינסומניה . עקב עוררות יתר איכות שינה פחות מ 70 אחוז במשך היום אני לא מרוכז ולא עירני בכלל , חלש. מרגיש שלא עולה לי דם לראש או חמצן לראש , אי שקט של חולשה אבל לא מצליח לישון.. הכל כבר נראה מת בגלל שלא עירני. אין התרגשות מרוב חולשה ועייפות.. אין תחושת בהלה מדברים.. קשה להסתכל למסך הרבה זמן, רעש ואור מפריעים לי. רק לוריבן היה עוזר לי אבל הייתי צריך כמה כדורים ביום וגם זה לא הספיק. פשוט שבר כלי. אבל כלפי חוץ לא רואים זאת. אני ממש יודע שהמקור הוא חרדה למרות שאני לא נראה בחרדה . מתי שאני קצת עירני אז מרגיש טוב פחות או יותר. מתי שממש מותש ועייף ולא מצליח אבל לישון יש מחשבות טורדניות במיוחד שירים חוזרים וחוזרים אני רוצה לעלות את הציפרלקס ל 30 ואף ל 40 והפיסיאטר אומר שיש חוק שאסור. מה את ממליצה דוקטור? סיכוי גדול שהבעיה שלי היא פוסט טראומה וזה בא לידי ביטוי בחלומות החוזרים.( אולי הם רעים בגלל סרוקוול אני כבר לא יודע ) נזעי חשמל עשיתי וגם לא עזר . רק הזריקת הרדמה הרגיעה אותי למשך היום והרגשתי טוב . נניח שזה כן פוסט טראומה . מה מתאים כדי לטפל בזה? תודה רבה מראש.

שלום אני בן 24 אובחנתי לפני 4 חודשים כבייפולר והפרעת קשב. התחלתי ליטול סרוקוול ואחרי שבועיים הגעתי ל 300 מג XR הרופאה שלי ביקשה לחכות 3 חודשים עם הסרוקוול שייצב אותי ואז לטפל בהפרעת קשב. הסרוקוול עוזרת לי מאד! לפני חודש התחלתי ליטול ביחד עם הסרוקוול אדראל 20מג פעמיים ביום התרופה מאד עוזרת לי אבל אני לא בטוח שהשילוב של סרוקוול עם האדראל הוא נכון. אני קורא בהמון פורומים ומאמרים שסרוקוול מחליש את פעילות האדראל האם זה נכון ?(מבחינה פארמקולוגית וגם מהנסיון שלך) האם שווה לי לעבור למייצב מצב רוח אחר שדווקא עובד מצויין עם האדראל?

שלום ד"ר קרני רובין אני רואה שבפורום את ממליצה רבות על אביליפיי לטיפול בדיכאון עמיד, ובעבר רשמת גם שלמיטב ידיעתך הוא לא יכול בכלל לגרום לטרדיב דיסקינזיה (בכל מינון שהוא). אני מצרף מאמר באנגלית של פרופ' לנוירולוגיה בארה"ב: http://primarypsychiatry.com/letter-to-the-editor-aripiprazole-for-depression-a-warning/ Letter to the Editor: Aripiprazole for Depression: A Warning Primary Psychiatry | May 21, 2013 To the Editor: Antipsychotics all share the property of blocking dopamine receptors in the brain.1 Almost all, including the “atypical antipsychotics,” have been associated with extrapyramidal side effects.1,2 These drugs have been almost exclusively prescribed by psychiatrists who are aware of the risks involved. They have been trained in recognizing tardive dyskinesia (TD), and counsel their patients about this risk. They document their examination for TD with the Abnormal Involuntary Movement Scale as a standard routine. When counseling for TD risk and routine evaluations are not performed, doctors are open to liability suits. Metoclopramide is widely used to treat gastric reflux disorders, gastroparesis, and nausea, and can cause the same extrapyramidal adverse effects, including TD, as caused by antipsychotics. It now carries a “black box” warning. Since it often produces dramatic improvement in gastrointestinal symptoms, is well tolerated, and is inexpensive, it is often continued for years, increasing the risk of TD. Since most doctors are unaware of the risk, patients are rarely told about the potential for TD and chart notes documenting an evaluation for movement disorders are rare. Potential suitors are recruited in television advertisements by personal injury law firms. Aripiprazole, the most recently approved atypical antipsychotic has recently been implicated as a cause of TD in patients never exposed to other dopamine receptor-blocking agents3,4 and at the low doses recommended for treating depression.4 We are concerned that the recent Food and Drug Administration approval of aripiprazole for use in treating depression may result in an increase in the number of cases of TD. Primary care physicians (PCPs) often treat depression without consultation with psychiatrists. The addition of aripiprazole into the depression arena, assisted by mass market advertising, especially on television, may lull unsuspecting non-psychiatrists into believing that this drug, and possibly similar drugs in the future, are as risk-free in terms of TD as the selective serotonin reuptake inhibitors. The medical-legal issues that PCPs are currently facing with metoclopramide law suits may occur again in a few years with aripiprazole. There are few data concerning the incidence of TD in neuroleptic-naïve patients starting aripiprazole. Although the atypical antipsychotics are believed to be “relatively” free of extrapyramidal side effects, the results of the Clinical Antipsychotic Trials in Intervention Effectiveness studies5 have questioned this belief. In a recent review6 of studies using comparable doses of antipsychotics, the annualized incidence of TD was estimated to be 3.9% for atypical antipsychotics compared with 5.5% for conventional antipsychotics—only a modest improvement. Aripiprazole may produce TD, which may be permanent. It should therefore be used only when necessary. We believe that it should only be used for refractory cases by doctors knowledgeable about antipsychotics. The dose should be as low as possible and attempts to wean off the drug should be made once the patient has achieved a stable improvement. Alternatives include switching to other antidepressants, including the tricyclics; combined therapy with drugs of different chemical families; adjunctive exercise; and psychotherapy. Other alternatives such as lithium or thyroid augmentation should be considered by psychiatrists. TD should be specifically evaluated and commented upon at each office visit so that the drug may be stopped if TD begins. Sincerely, Joseph H. Friedman, MD, and Daniel Tarsy, MD Dr. Friedman is professor and chief of the Division of Movement Disorders in the Department of Neurology at Warren Alpert Medical School of Brown University/Butler Hospital in Providence, Rhode Island. Dr. Tarsy is professor in the Department of Neurology at Harvard Medical School/Beth Israel Deaconess Medical Center in Boston, Massachusetts. Disclosures: Dr. Friedman is a consultant to Acadia and EMD serono; on the speakers’ bureaus of GlaxoSmithKline and Ingelheim-Boehringer; and receives research support from Cephalon, EMD Serono, Epivax, the National Institutes of Health, and The Michael J. Fox Foundation. Dr. Tarsy is a consultant to Esai Neuroscience; receives grant support from Allergan and Schwarz Pharma; and receives foundation support from The Michael J. Fox Foundation and the National Parkinson Foundation. References 1. Tarsy D, Baldessarini RJ. Epidemiology of tardive dyskinesia: is risk declining with modern antipsychotics? Mov Disord. 2006;21(5):589-598. 2. Kane JM. Tardive dysinesia rates with atypical antipsychotics in adults: prevalence and incidence. J Clin Psychiatry. 2004;65(suppl 9):16-20. 3. Lungu C, Aia PG, Shih LC et al. Tardive dyskinesia due to aripiprazole: report of 2 cases. J Clin Psychopharmacol. 2009;29(2):185-186. 4. Friedman JH. Aripiprazole induced tardive dystonia in a neuroleptic naïve patient. J Clin Psychiatry. In press. 5. Miller DD, Caroff SN, Davis SM, et al. Extrapyramidal side effects of antipsychotics in a randomised trial. Br J Psychiatry. 2008;193(4):279-288. 6. Correll CU, Schenk EM. Tardive dyskinesia and new antipsychotics. Curr Opin Psychiatry. 2008;21(2):151-156.

שלום רב, אני בן 30 סובל מדיכאון וחרדה. לאחרונה הלכתי לרופא שהמליץ לי לקחת מלודיל. לקחתי תקופה קצרה וראיתי שזה עוזר. הפסקתי לקחת כי הרופא לא קרא לי לפגישת מעקב והרגשתי לבד והיבנתי שבעצם הטיפול הופסק ואני לא אמשיך לקחת תרופה מבלי שרופא ישגיח עליי. חיפשתי רופא להמשך טיפול והגעתי לרופאה נחמדה מאוד שהיה לי (בפעם הראשונה מזה תקופה ) כיף לדבר איתה. היא המליצה לי על תרופה אחרת בשם לוסטרל. עכשיו, חשוב לציין שלא התלוננתי על המלודיל ובעצם לא ממש דיברנו על התרופה ואיך הרגשתי איתה. רק ציינתי שלקחתי ועודני לוקח (נכון לפגישה ההיא). יצאתי מבולבל מכל הפגישות עם הרופאים כי כל רופא המליץ לי על תרופה אחרת. אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שמטרידה אותי : למה הרופאה החליפה לי תרופה? האם הלוסטרל יותר קלה ונוחה מהמלודיל? האם הלוסטרל תעשה את העבודה יותר טוב ממלודיל? נכון לעכשיו אני לא לוקח כלום אבל רוצה לקחת כדי לקדם את חיי כראוי

האם 100 מג אלטרול יעיל לדיכאון?

אם סרוקוול במינון של 800 מ"ג ליום, עלול להיות הסיבה לכך שיש לנוטלת אותן הפרשות דמיות? (הפרשות עם דם אדומות). ולכך שהמחזור אינו סדיר ומופיע פעמיים בחודש?

שלום דוקטור אני בנאדם עם 100 אחוז נכות נפשית ומוכר בביטוח לאומי היו לי 2 אשפוזים פסיכיאטרים ו1 מהם היה בכפייה עכשיו הבעיה היא שביטוח לאומי שלח מכתב ובו מבקש חוות דעת של פסיכיאטר מטפל שירשום מה מצבי וככה הם יבינו האם להמשיך לי את קצבת הנכות או לא יש לי תור לפסיכיאטר אבל אני לא רוצה ללכת גם מסיבות אישיות וגם כי אני פשוט בטוח במיליון אחוז שאני לא יכול לצאת מפתח החדר .. עכשיו מה לעשות ? חשבתי להתקשר לביטוח לאומי ולהגיד להם שאני לא יכול לצאת מהחדר ובכלל מהבית ושיבואו הם אליי ויקבעו לי כבר דרך הבית בביקור את דרגת הנכות אבל אני פוחד שהם יחטטו לי בדברים או יכנסו לחדרי .. ואני פוחד כי אני לא יודע לקראת מה אני הולך .. השאלה שלי אלייך האם זה בכלל אפשרי שביטוח לאומי יעשה ביקור בית במקום שאלך אני לבית חולים הם יבואו אליי ? וגם מה סדר הביקור שלהם בבית מה הם עושים ? אופציה נוספת הייתה לקחת פסיכיאטר פרטי שעושה ביקורי בית ושהוא יבוא אליי לבית ואני אדבר איתו והוא יפקסס להם חוות דעת .. האם את יכולה לעשות את זה ? או יכולה להפנות אותי למישהו שעושה את זה ? אני פשוט באופן מוחלט אומר לך דוקטור שיציאה מהבית או בכלל מהחדר היא בלתי אפשרית בשבילי תודה

האם סרוקוול במינון של 800 מ"ג ליום, עלול להיות הסיבה לכך שיש לנוטלת אותן הפרשות דמיות? (הפרשות עם דם אדומות). ולכך שהמחזור אינו סדיר ומופיע פעמיים בחודש?

שלום דר' קרני, במשך תקופה אני עם ביטחון עצמי מופרז, שלא מאפיין אותי. מה שכן שאני מודעת לזה עכשיו, וזה מפריע לי, אני אדם חרדתי בדרך כלל וסובלת מאוסידי מחשבתי. אתמול לקחתי 2 לוריוון כי לא יכולתי לישון, וגם זה בקושי עזר, ישנתי אולי 3 שעות. עד לפני יומיים היה לי חשק מיני מוגבר, ועכשיו כלום, מוזר. בבוקר, הייתי היפר, הראש רץ לי ועשיתי הכל מהר מהר. כשנזכרתי שהרופא שלי אמר לי שיכול להיות שאני סובלת מיזה, התחלתי לבכות, ונזכרתי בדברים קשים שעברתי בחיי. עכשיו אני רגועה משום מה, לא יודעת איך ארגיש אחר כך. מה הסבירות שאני אכן סובלת מיזה? יכול להיות שהאבחנה לא מדויקת כמו שהרופא שלי אמר? אז מה יש לי? רוב חיי הייתי היפראקטיבית, לא יכולתי לשבת במקום אחד, בלי מנוחה, עד שהראש מסתחרר, הרגשה שאני עומדת ליפול כל רגע ועדיין ממשיכה לנוע ולעשות דברים. לא מצליחה להשיג את המחשבות, קופצת מנושא לנושא, מרעיון לרעיון, הן פיזי והן מחשבתי. הכל אצלי מהיר אפילו הכתיבה. מה הסבירות שאם באמת יש לי מאניה דיפרסיה, שאסבול ממצב מאני רוב הזמן, שזה כמה שנים? מבקשת את תגובתך ודעתך בנושא. תודה מראש, דפי