פורום פסיכיאטריה - עמוד 1110

שלום רב, הנני מטופל ברסיטל במינון של 40 מ"ג מזה כשנה נגד חרדות, למרות תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית עליתי במשקל במידה ניכרת, האם ישנה תרופה מקבוצת ssnri נגד חרדות שאינה גורמת לעליה במשקל? בכבוד רב

שלום רב, כל חיי הייתי ילדה מאוד שמחה, קצת מפונקת, היסטרית ורגישה אבל פחות או יותר שמחה, לפני 6 שנים התחילו לקרות אסונות במשפחה שלי, אחד אחרי אחד, אני לא רוצה לפרט עליהם פה מבחינת אנונימיות אבל רק אגיד שהם כללו מוות, איבוד חברים, נפילה בלימודים שגרמה לחוסר תעודת בגרות, חובות פיננסיים שגררו את ההתערבות של הוצאה לפועל, בכ"מ זה דברים שקורים בצורה הדרגתית עד עכשיו.. כל חודש מגלים אסון חדש.. בכ"מ הכל התחיל לפני 6 שנים כשהפסקתי לישון. במשך יותר מחצי שנה לא הייתי ישנה בכלל, הייתי מסתובבת במיטה כל הלילה והבוקר, הייתי זוכה לאולי כמה שעות בודדות של שינה במשך כל כמה שבועות. פניתי לרופא משפחה שנתן לי LORIVAN והפנה אותי לנוירולוגית, היא נתנה לי RECITAL והפנתה אותי לפסיכיאטרית, הפסיכיאטרית בהתחלה לא רצתה שאקח תרופות ונתנה לי אנטי היסטמין בשביל שארדם, אחרי 2 מקרי מוות במשפחה הקרובה תוך שבוע פתאום הצלחתי להרדם, אך מצבי הנפשי התדרדר (אני לא יודעת איך לקרוא לזה, פשוט הייתי עצובה ובאותו הזמן גם אובססיבית וכאילו נכנס בי 'טירוף' עם מחשבות הזויות, הרגשתי שאני לא עצמי, הפסקתי ללכת לבית ספר והתחלתי לקרוא על תיאוריות מסוימות כמו פאנג שוואי, אסטרולוגיה, בצורה אובססיבית ולא בריאה, התחלתי להחליף את מיקום הרהיטים בחדר כל שבוע, צבעתי את הקירות, קניתי כל מיני קמעות וקריסטלים.. בקיצור השתגעתי.. לאחר ביקור אצל הפסיכיאטרית היא נתנה לי פריזמה.. איכשהו ניסינו להחליף את הפריזמה ברסיטל, אני כבר לא זוכרת.. לא נטלתי את התרופות באופן קבוע כי עדיין פחדתי מהפסיכיאטריה, אחרי כמה חודשים ובחור שניצל אותי, לקח לי את הבתולים וזרק אותי, מבחינת ה'טירוף' נרגעתי קצת, הפסקתי להאמין בכל התיאוריות המטורפות ולהחליף את הרהיטים, הרגשתי קצת יותר נורמלית אבל עדיין הייתי 'דלוקה' על אותו הבחור ולא יציבה, ניסיתי ללכת לפסיכיאטרית אחרת אבל היא הייתה עוד יותר גרועה, היא התייחסה אליי כאילו היא שוטרת, נתנה לי לפי זכרוני טגרטול וריספרדל ואולי גם SSRI מסוים, אני כבר לא זוכרת, איימה עליי שכל כמה זמן יעשו לי בדיקת דם בשביל לראות אם אני לוקחת את הכדורים ואמרה לי שאם אני לא אקח אותם יש לה את הזכות לאשפז אותי בכפייה, יש לציין שהייתי קטינה והכל היה נתון להחלטת אימא שלי, בכ"מ היא לא הצליחה להפחיד אותי רק לגרום לי לחזור לפסיכיאטרית הקודמת שביטלה את כל דבריה, אחרי כמה חודשים היא החליטה להוסיף לי למיקטל יחד עם רסיטל, מה שבהתחלה מאוד ייצב אותי למרות שעדיין לא האמנתי ביכולות של הכדורים, באותה התקופה (לא זוכרת אם אחרי או לפני הלמיקטל) מישהו מהעבר שלמד איתי בכיתה א' הוסיף אותי לפייסבוק והתוודה על אהבתו אליי, הזמין אותי אליו הביתה ואמר שאנחנו צריכים לברוח ביחד ושהוא לא ישן בלילות כי הוא חושב עליי, בגלל מצבי העדין זה הכניס אותי לפארנויה ונבהלתי ממנו, התחלתי לפחד שהוא עוקב אחריי ונכנס לי למחשב ומצותת לי בבית, שהוא שם מכשירי ציתות בדירה שלי, שהוא מזיז את העכבר במחשב או מתקשר אליי, אלה היו מחשבות שווא ולא הזיות, לא הזיתי או שמעתי דברים שלא שם, רק היו לי מחשבות שווא, עד היום יש לי אובססיות ואני בתוך הראש כל הזמן חוזרת על השם שלו בראש שלי בצורה לא רצונית, בכל מקרה לאחר מכן הפסיכיאטרית רשמה לי תרופה אנטי פסיכוטית שאני לא זוכרת את שמה אבל היא הייתה בצורת כדורי אליפסה כחולים (אולי מודל?), לאחר זמן קצר בגלל אותו הבחור שניצל אותי (שלקח לי את הבתולים) ניסיתי להתאבד עם כל הכדורים שהיו לי, כי הוא הפסיק לענות לי להודעות, הגעתי לבי"ח ועשו לי שטיפת קיבה עם זונדה, לא נעים, לאחר מכן נפגשתי עם כמה פסיכיאטרים פרטיים (מבחינת בי"ח ובצורה פרטית) שהחליטו שאני צריכה לקחת רק רסיטל ולמיקטל (ואולי לוריוון מידי פעם בשביל לישון), לאחר חודש חודשיים המצב שלי השתפר בצורה דרסטית, לא שמרתי על קשר עם הבחור והחיים שלי פשוט היו טובים יותר מאי פעם, לאחר חצי שנה בערך הפסקתי לקחת את התרופות בצורה הדרגתית כי חשבתי שאני לא צריכה והכרתי עוד בחור שנפלתי בקסמיו, היה מאוד נחמד אליי ותמיד הראה התעניינות, לאחר חודשיים שלושה הסתבר שהוא גם ניצל אותי, עשה אותי וברח, והייתי מאוהבת בו אז איכשהו המשכנו לשמור על קשר מרחוק, ככה הוא שיחק בי, מצד שני כל הזמן הייתי שולחת לו הודעות ונכנסת להיסטריה ומפציצה אותו בהודעות אם הוא לא ענה לי, למרות זאת הייתי במשך חצי שנה או אפילו יותר מאוד מאושרת גם אחרי שהפסקתי את התרופות, ואז בספטמבר אימא שלי אובחנה כחולת סרטן הצפק שלב 3C ומאז החיים שלי די נהרסו.. הבחור שהיה מאוהב בי שגרם לי פרנויה חזר לראש שלי, לא מבחינת פרנויה אלא מבחינת מחשבות אובססיביות (לא האמנתי שהוא עוקב אחריי אבל המחשבות שלי כל הזמן נתקעו עליו וחזרתי על השם שלו כל הזמן בראש שלי, גרם לי ללחץ מטורף, מה שקורה עד עכשיו) ונהייתי אדישה ועצובה ולא האמנתי שהחיים יחזרו להיות כמו שהיו פעם, והם גם לא חזרו, עד עכשיו אני מנסה למצוא את האושר הזה שהיה לי אז ונעלם, תקועה בעבר, הלכתי לפסיכיאטר למבוגרים חדש, הרוטינה של התרופות כל הזמן השתנתה, למיקטל ורסיטל/פריזמה, במינונים נמוכים, רשם לי גם פרפנאן לא בצורה קבועה אלא רק לפעמים אם אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד, עדיין לא מצאתי את האושר הזה.. לאחר שנה בערך הבחור השני ניתק איתי את הקשר לגמרי מה שגרם לי לשני ניסיונות התאבדות עם כדורים, לאחר השני התייצבתי אבל עדיין הייתי מאוד עצובה וחסרת תקווה, עד עכשיו, פגשתי בחור חדש שבעצם רדף אחריי ובאמת הראה את העניין שלו בי, לאחר חצי שנה של רדיפה לבסוף הסכמתי לצאת איתו, ועד עכשיו (כמעט 11 חודש) אנחנו במערכת יחסים מאוד יציבה, אבל עדיין מבחינה נפשית אני עצובה, אין לי יציבות תעסוקתית, אני כל הזמן מחליפה עבודות, המשפחה שלי קרובה לפשיטת רגל, ואני פשוט לא מצליחה למצוא את האושר הזה. הלכתי לפסיכיאטרית אחרת לפני חצי שנה, היא עשתה מהפכה ונתנה לי אלפרליד אחד בבוקר ואחד בערב, ופקסט אחד בבוקר. לא היו תופעות לוואי, התרופות הרגיעו אותי, אבל גם הפכו אותי לעוד יותר עצובה וחסרת תקווה וגרמו לי לוותר על הכל, התפטרתי מהעבודה, חזרתי לפסיכיאטרית סיפרתי לה עוד קצת על עצמי והיא נתנה לי קרבומזפין 200 ביום ו200 בלילה יחד עם הפקסט בבוקר, הפסקתי גם לקחת אלפרליד בצורה קבועה שלא בהמלצתה, כי לא רציתי להתמכר וכי זה היה יותר מידי תרופות בשבילי, לאחר כמה ימים של נטילת קרבומזפין שבעצם קצת גרם לי להיות שמחה ויציבה אבל המינון היה יותר מידי בשבילי וגרם לי לסחרחורות ולהרגשה של 'יותר מידי', נסעתי בלילה למוקד רפואה דחופה שאמרו לי להפסיק את הקרבומזפין וכי זה גבוה מידי וללכת לפסיכיאטרית כמה שיותר מוקדם, הלכתי אל הפסיכיאטרית והיא ביטלה לי את הקרבומזפין והחלטתי שאני רוצה להחליף פסיכיאטרית, הלכתי לפסיכיאטרית אחרת ואליה כבר הלכתי עם מידע שמצאתי באינטרנט - על כל מיני תרופות ומה שאני ארגיש שטוב בשבילי, כמו למשל מירטזפין - נוגד דכאון מרדים שירגיע אותי ויוריד את הלחץ, במקום פקסט שבעצם גרם לי להרגיש חסרת תקווה וחסרת אונים או בוספירון שירגיע את החרדות והאובססיות שלי, אפילו הייתי מוכנה לקחת תרופות אנטי פסיכוטיות, הכל בשביל לשאוף לטיפול מוצלח ומציאת האושר והאיזון הזה, כשהתחלתי לדבר על כל התרופות האלה היא נבהלה ומבחינת אגו כנראה ביטלה את כל דבריי ואמרה "אני הפסיכיאטרית ולא את", השאירה אותי על אותן התרופות - פקסט ומידי פעם אלפרליד, מצאתי עבודה חדשה והפסקתי לקחת את התרופות, בחודש הראשון הרגשתי טוב יותר, ואחרי זה בגלל הלחץ בעבודה התחלתי להתייאש ולהיות לחוצה, כל הזמן בעבודה אמרו לי שאני לחוצה מידי, והייתי גם מאוד עצובה והרגשתי 'תקועה במקום פיזי ונפשי שאני לא אוהבת', נפגשתי עם הפסיכיאטרית וסיפרתי לה עוד כמה דברים, היא החליטה שיש לי הפרעת אישיות לא יציבה, BPD, ושאני לא צריכה שום תרופות, אני כל הזמן מחליפה הכל - רופאים, רהיטים, עבודות, תרופות.. אמרה לי שאני לא אקח שום כדורים, נשמעתי לעצתה ולאחר שבועיים הרגשות הנוראיים שלי לגביי העבודה התעצמו והחלטתי ללכת לפסיכיאטר פרטי, סיפרתי לו גם הרבה מידע עליי, הוא אמר שאין לי BPD אבל בגלל שעד לפני 6 שנים קיבלתי כל מה שאני רוצה ואז פתאום לפני 6 שנים התחילו לקרות אסונות במשפחה שלי לא התמודדתי עם זה היטב, הוא החליט שזה בעיקר הפרעת אישיות עם כמה מרכיבים אורגניים, המליץ לרופאת המשפחה לשים אותי על הטיפול שהיה לי בעבר שגרם לתקופה המאוזנת והמאושרת שלי - למיקטל 100-200 מ"ג (לא זוכרת כמה בדיוק) ורסיטל 20 מ"ג, באישור רופאת המשפחה כרגע אני לוקחת 200 מ"ג למיקטל בערב ו20 מ"ג רסיטל בבוקר, אני לא מרגישה שזה עובד כ"כ בינתיים, עברו כבר 5 שבועות, מה שגורם לי לחשוב שאולי פיתחתי סבילות לתרופות האלה? מה שכן זה גורם לי להפרעות שינה, אני כמעט ולא מצליחה לישון בלי כדורי שינה, ואני גם מרגישה קצת אובססיבית ומאנית מידי פעם, לפעמים נתקעת על המחשב כל הלילה וחוקרת כל מיני כתבות ומתחילה לחשוב מחשבות בצורה אובססיבית שלא יוצאות לי מהראש. לפני כמה ימים דוד שלי נפטר.. עדיין לא בטוחה איך להתמודד עם זה.. אני יודעת שזה היה מאוד ארוך וחופר, אבל אני כבר מיואשת, 6 שנים מחיי הלכו על כל הצרות האלה, להורים שלי מאוד קשה איתי, אני כבר בת 20 ואני שואבת את כל המאמצים שלהם, אני לא יכולה לעבוד אני בקושי יכולה ללמוד, אפילו לסדר את הבית או להכין אוכל קשה לי (אבל אני בכל זאת משקיעה בזה), אני כבר לא מאושרת, אין לי את ה HAPPY PLACE שלי שהיה לי פעם, הבריחה דרך צפייה בטלויזיה או חיטוט באינטרנט, המציאות מאוד נוראית ואנשים גם פחות מקבלים כי 'אני כבר מבוגרת אני צריכה לדאוג לעניינים של מבוגרים' ו'אצל כולם המציאות קשה את צריכה להפסיק להתבכיין ולהתחיל להיות אחראית'.. אף אחד לא עוזר לי ולא מקבל אותי.. ההורים שלי טוענים שהם מקבלים אותי אבל קשה להם מאוד, הכל סוגר עלינו, אם זה הוצאה לפועל או המחלה של אימא שלי.. אני מפחדת מעצמי ואני מפחדת מכל העולם הזה. אני מפחדת מה'שד' הזה שנכנס למשפחה שלנו שגרם רק לאסונות ב6 השנים האחרונות.. אין מצב שזה 'המציאות של המבוגרים'.. אין מצב שבצורה כ"כ תכופה קורה משהו נורא חדש אצל כולם.. לא רוצה.. תודה רבה על הקריאה ומאוד אודה אם תוכלו להגיב ולעזור לי. יום טוב.

הנני בת 65 גרושה ולאחרונה מצב רוחי עגום ומלווה בהתקפי בכי ותחושת חוסר אונים ותחושת פספוס עקב תחושות אשמה בגין טעויות שעשיתי עד היום בקשר לחיי ובריאותי(מהלכת בעזרת קביים) ובהקשר לשני בני. אחד בן 42 משכיל ורווק ומחליף עבודות וגם אטום רגשית שלא טופל (כנראה הוא אספרגר). בני הנוסף בן 38 משכיל, רווק ומבוטל (גר בדירה שכורה)טוען שמצבו נובע בגלל שבכל חייו אימץ את דעותי המוטעות לחיים. איזה כדורים יעזרו לי במצבי ?

שלום האם הלוסטרל יעיל יותר מציפרמיל ופחות מעלה תיאבון? האם ניתן לחצות את הכדור של ה50 לחצי בימים הראשונים? תודה

שלום, אנו אמור לקחת 6 מ"ג ליום, בשתי מנות. הכדור נמכר במידה אחת: 4 מ"ג, עם פס חצייה. יהיה נוח ליטול מנה ראשונה של 4 ומנה שנייה של 2 מ"ג. מצד שני, אולי כדאי ליטול 3 מ"ג +3 מ"ג ע"י שבירת חצי כדור לשני רבעים (שזה פחות נוח)? מה עדיף לעשות מבחינת אפקט טיפולי טוב יותר? תודה

שלום. קודם כול אציין ממה אני סובלת אני לוקה באוטאזים קל. FDD תפקוד גבוה הבעיה שנוצרה היא ירדה בתפקוד הקונגקטיבי והגשה כללית רעה בעקבות זה0 אני כלפני חודשים קבלתי את הטיפול בלתיום בהמצלת הרופאה שמטפלת בי כ600 מלרן כול יום בערב ומאז נטילת הכדור אני מרגיש פשוט רע התחילו התופעות לואי: 1. בלבול. חשיבה איטית . חוסר הבנה. בעיות הדיבור: לא מבין מה מתרחש סביבי או מבין בצורה בסיסית כמו " לך לשון" . תוריד תכלב לצרכים" תכבה תאור" הסיס של הבסיס דוגמאות לדברים שאני לא מבין" תוכניות טלוזיה בסיסיות" מה אומרים בחדשות". שיחות בין בני המשפחה שפונים אלי או שמדברים בינהים לבין עצמם" אני חושב מאז שלקחתי את הכדור מאוד לאט או לא חושב בכלל מה שלא היה לפני כן . אני חשבתי לפני ניטלת הכדור מאוד מהר . למדתי הרבה נושאים היה לי זיכרון מציון זכרתי המון חומר.( מספרים. טקסטים. אירעוים שקרו לי מילדות) וכרגע זה נפגע. היתי תלמיד מצטיין עברתי מבחן אקיו שיצא לי ציון גבוה אפילו גבוה מאוד התפחות תקינה. דיבור בזמן. זחילה. הכול היה כמו כולם כרגע אני בקושי מדבר והיכלות התבטאות שלי מאוד נמוכה מה שלא היה לפני כן וכנראה היה קשה לך קצת להבין אותי אז אני מצטער גם כתיבית התגובה הזראתי הקשה אלי מאוד. . השאלה שלי מתי תפוג השפעת הכדור.כי אני כבר לא לוקח את התרופה כ4 ימים . והמצב לא משתפר כמובן שהפסקתי את התרופה לאחר התיעצות אם הנרלוגית שאמרה שככול הנראה המצב שלי הדרדר בגלל תופעות הלואי של הכדור. והוראה לי להפסיק אותו ולעשות סיטי מוח לראות אם נגרם נזק. ולהמשיך טיפול אצל הפסכיטרית..

אני בן 30, מטופל כבר 10 שנים בתרופות פסיכיאטריות מכל צבעי הקשת. הגדרת ההפרעה הפסיכיאטרית שלי השתנתה כל כך הרבה פעמים שהיום היא דיכאון בספקטרום הביפולרי. אני תחלואה כפולה בעיקרון ומה שהיה קורה איתי זה שכל פעם שהייתי משתמש בסמים בעיקר בחשיש הייתי מוצא את עצמי לפעמים כעבור שנתיים ולפעמים כעבור יומיים באשפוז אחרי התקף פסיכוטי. היום אני כבר יותר משנה נקי מסמים ואלכוהול. הדבר העיקרי שאני סובל ממנו שבגללו פניתי גם לפי פסיכיאטרים לסמים הוא ה OCD שגילו אצלי לאחרונה לא בפן הטקסי אלא יותר בכיוון של האובססיות, החרדות והצורך לתקן סיטואציות שאני חושב שקלקלתי. באשפוז האחרון לפני יותר משנה הטיפול שקיבלתי לפני שפגשתי את הפסיכיאטר הנוכחי שלי היה: זיפרקסיה 10 מ"ג ערב קלוניריט 200 מיקרוגרם מחולק לאורך היום ציפרלקס 10 מ"ג בוקר דקינט 2 מ"ג. חייב לציין שבטיפול הנ"ל לפי מיטב זיכרוני לא היו אובססיות או לפחות לא ברמה המטורפת כרגע. הייתי מטופל לפני האשפוז האחרון ב 400 מ"ג סרקוואל ו 60 מ"ג רסיטל וגם כן לא היו בכלל אובססיות ואפילו לא שיערתי שיש לי OCD. היום אחרי שהפסיכיאטר שלי החליט שאני ביפולרי בעקבות דיכאון שנפל עלי מסיבות אישיות ואחרי שבפגישות הראשונות שלנו הוא לא חשב בכלל שאני סובל מבעיה נפשית כלשהי הוא שינה לי את כל הכדורים וכרגע אני מטופל ב: 200 מ"ג סרקוואל 200 מ"ג למיקטל פנרגן 25 מ"ג SOS. בחיים שלי לא שיערתי שאני סובל מ OCD עד שקיבלתי את הטיפול הנוכחי, החרדות הבלתי נסבלות, המחשבות שאמרתי מילה לא במקום שקלקלה סיטואציה חברתית שהייתי מעורב בה והחוסר בטחון הבלתי נורמלי שאני מרגיש. הלכתי לחוות דעת שנייה לפני חודש בערך לפרופסור שמתחמה בהפרעות חרדה עם החוות דעת כמובן של הפסיכיאטר הנוכחי שלי שרשם שם שהוא לא ממליץ על SSRI בגלל שאולי זה יגרום לי למאניה. הפרופסור שבדק אותי כתב שהוא לא רואה סיבה למה לא לתת SSRI בעיקר בגלל שאני מטופל במייצבי אפקט ורשם לי פרוזאק בעלייה הדרגתית. שחזרתי לפסיכיאטר הנוכחי שלי עם ההמלצה של הפרופסור הוא אמר שאם אני הולך עם החוות דעת שלו הוא לא מוכן לטפל בי. חייב לציין שעוד לא התחלתי את השימוש בפרוזאק ואני כרגע סובל באופן מאוד חזק מאובססיות שכרגע הדבר היחידי שבאמת מחזיק אותי זה ה CBT. לדעתך מה כדאי לי לעשות? ללכת עם פסיכיאטר שמטפל בי קצת יותר מחצי שנה או לעבור לפרופסור שראה אותי פעם אחת. עוד דבר האם יכול להיות בכלל ש ה OCD מתעצם בעקבות הלמיקטל? לא לקחתי בחיים למיקטל לפני החצי שנה הזאת ולא סבלתי מאובססיות. אני זוכר גם את הסבל שהיה כרוך בעלייה ההדרגתית של הלמיקטל כשהתחילו גירודים בכל הגוף שעברו עם פנרגן ולחצים בלתי מוסברים בראש שמזכירים סינוסיטיס. תודה והמשך יום טוב וסופשבוע נעים.

שלום רב, התחלתי לפני 6 ימים בהנחיית פסכיאטר שימוש בואיפקס 75 מ"ג XR כאשר לאחר שבוע אני אמורה לעלות במינון ל- 150 מ"ג (אני ביום השישי), מלבד תופעות הלוואי של חוסר תאבון , בחילות, וחוסר נוחות כללית בהרגשה, הבעיה העיקרית והכי קריטית לי היא שאני לא נרדמת בכלל (אני לוקחת את הכדור בבוקר מוקדם), נסיתי לקחת יחד עם הואיפקס לפני השינה כדור של אלפרוקס (הרגעה) זה גם לא הצליח להרדים אותי, ניסיתי לשנות ולקחת כדור בונדורומין (כדור שינה) יחד עם הואיפקס וגם זה לא השפיע ולא נרדמת. מה עושים ??? האם תופעת הלוואי של נדודי השינה אמורה לחלוף מתישהו או שזו תופעת לוואי קבועה של הכדור? ואם היא אמורה לחלוף אחרי כמה זמן בערך ? אשמח ואודה למענה בהקדם. תודה .

שלום אני לוקח גאודון מזה חודשיים וחצי אחרי שנים של הרבה תרופות שניסיתי שלא עזרו או עזרו מעט מדי.. אני מאובחן במאניה דיפרסיה וח"ח ועם הגאודון אני באמת מרגיש טוב יותר מבחינת מצב רוח ומחשבות הבעיה היא שזה גורם לי ירידה בחשק המיני וקשה לי לאבחן אם זה משתפר כי בחודש הראשון לקחתי 40 מ"ג והרגשתי בסופו שהחשק חוזר לי אבל אז עליתי ל 80 מ"ג (בגלל שעדיין היו לי חרדות) ועדיין לא חזר לי החשק המיני לגמרי ואני מתחיל להסתפק שמא מעולם לא חזר לי אלא זה היה בגלל שהמתנתי חודש ועכשיו גם הוא לא יחזור לי (ואז יש מה לדבר על החלפה) שאלתי היא: האם יש עדויות עם הגאודון שהחשק המיני חוזר אחרי זמן מה או שאני מדמיין? ואם לא יחזור לי..איזה דרכים יש לטפל בבעיה זאת ספציפית(כי חבל לי להחליף עד שמצאתי תרופה שעושה לי טוב) (יש לציין שהבעיה היא בליבידו עצמו ולא באונות וביכולות להתחיל ולגמור)

שלום ד"ר קרני, כתבתי לך בעבר לפני כמה חודשים, בתשעת החודשים האחרונים אני במשבר של חרדות ודיסוציאציה, בעברי טראומות ילדות: ילדות, שכול, השנים האחרונות היו לא פשוטות גם הן, אני אם חד הורית ל-3 ילדים, עברתי גירושין קשים וכואבים ועולמי חרב עליי, עם התפרצות החרדות התחלתי טיפול פסיכולוגי, מותר לציין שגם לפני 16 שנים חוויתי כזה משבר ובעזרת אותו מטפל עברתי את זה, ניצחתי, והייתי בטוחה שלעולם שום דבר לא יפיל אותי לתוך הבור השחור הזה, לצערי התבדיתי. יש בי התנגדות לטיפול תרופתי מסודר, ואני נעזרת בלוריבן. כמובן שהסבל קשה מנשוא, למרות שאני מכירה את הסידוציאציה, אני עדיין פוחדת ממנה מאוד. היא מעוררת אצלי חרדות קשות, על פניו אני מתפקדת כי אין לי את הפריבילגיה שלא לעשות את זה. בשלושת החודשים האחרונים התחלתי עם המטפל את שיטת EMDR ולצערי אני התקדמות ממשית, למשל אחרי הטיפול האחרון לפני כ 3 שבועות אני חווה ריגרסיה גדולה. אני מתוסכלת, מודאגת, ולא רואה באופק את הריפוי. אני סומכת על המטפל שלי ומצד שני, אני כבר חדורת ספקות שאולי הוא לא מספיק יודע על שיטת EMDR ואולי לעולם לא אצא מזה ואולי ואולי... אני לא רואה את האור, ואני מפוחדת. לא פעם אני אומרת לעצמי רונית עברת את זה פעם אחת, ניצחת את זה, אין סיבה שזה לא יקרה גם הפעם, אבל המחשבות השליליות חזקות יותר, הלוואי והיה לי האומץ להיעזר בטיפול תרופתי, להקל על עצמי ועל התהליך, אך אני פוחדת שזה מה שינציח את המשבר. אני אובדת עצות, לגבי ה EMDR ולגבי המשך הטיפול. הלוואי שתצליחי לשפוך קצת אור על מצב. מתנצלת על אורך ההודעה. תודה רונית.