פורום פסיכיאטריה - עמוד 853

לשירלי שלום, ספורט יומי של 40 דקות המעלה את הדופק זה מצויין וניתן לעשות זאת גם עם וולבוטרין ללא חשש. ניתן לשתות באירוע את הכמויות שציינת. ייתכן שהאלכוהול יורגש יותר. האמריקאים בדרך כלל ממליצים לא לשתות נס קפה. מנסיוני, כל עוד לא מפריזים אין כל בעיה. בברכה, דר' קרני רובין

לנועה שלום, כל הקבוצה של SSRI'S שהפריזמה (פרוזק) משתייך אליה היא יעילה כטיפול לדיכאון, התקפי חרדה וחרדה, וOCD. בהחלט צדקה הרופאה שהעלתה את מינון הפריזמה. במידה ועדיין יהיו התקפי חרדה יש מקום להעלות את המינון אפילו ל40 מ"ג. בתקופה הראשונה תיתכן מעט החרפה ולכן כדאי שיהיה לך גם כדור הרגעה דוגמאת הלוריבן, הקסנגיס או הקלונקס. עד שתורגש השפעה יכולים לעבור שבועיים עד ארבעה שבועות. בדרך כלל כדאי להוסיף בשלב בו מרגישים טוב יותר גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי. בברכה, דר' קרני רובין

האם אנטיהיסטמינים יעילים לחרדה? לעומת תרופות אחרות לחרדה? העליתי שוב את השאלה מכיוון שאני ראיתי שהיא נדחקה לעמוד אחר

לחיים שלום, ראשית, בכך שהעלת את השאלה שוב גרמת לכך שהתשובה שלי מתאחרת אליך מאחר ואני עונה מהסוף להתחלה. שנית, אנטיהיסטמינים מרדימים אך לא בהכרח מרגיעים ולכן אינם תרופה יעילה לחרדה. בברכה, דר' קרני רובין

לאתלטיקו מדריד שלום, הוא אינו פוגע. בברכה, דר' קרני רובין

שוב תודה את עושה עבודת קודש ואני מאחל לך המון כסף ובריאות

אגואיזם אגוצנטריות נרקסיזם התעללות תאווה תועבה זלזול רוע מתישהוא יביאו את האדם למצבים נפשיים קשים הרבה בגלל רגשי אשמה. רגשי אשמה=פחד המוביל לחרדה, דיכאון ועוד..

שלום, הכרתי אנשים טובי לב, מתחשבים, מצפוניים, רגישיים שעזרו לזולת והתגלגלו לבתי חולים פסיכיאטריים לעומת אנשים רשעים, אכזריים, אגואיסטיים ויהירים שחיים טוב ושורדים....

מצבים נפשיים שאינם זוכים לטיפול רפואי גורמים לחולה להתנהג באופן אנטי-חברתי: אגואיזם, זלזול, רוע ועוד. כאשר יש טיפול רפואי מוצלח, הרבה מהתכונות הרעות נעלמות, גם המטופל מרוויח וגם סביבתו.

הוא איך שהבן אדם מתנהג ללא התערבות משפחתית או פסיכיאטרית. האגרסיביות לא נובעת מהמחלה. נוצר מצב שבן אדם צריך להגן על עצמו מפני השם הרע שמוציאים לו, ומפני האלימות שמופעלת כלפיו בבית חולים פסיכיאטרי. סביבה שלא מקבלת את האופי של הבן אדם, ומפקירה אותו ל"בית חולים" פסיכיאטרי על מנת ללחוץ עליו לשנות את דעותיו ואופיו הם אלו שגורמים לבן אדם להראות יותר אגרסיבי, שזו התגוננות מוצדקת מפני רצח אופי.

בתי חולים, רופאים ותרופות עוזרים לבני אדם ולא להפך. ייתכן שאת מספרת על החוויה הפרטית שלך, אבל באופן כללי רוב רובם של החולים מרוצים מהטיפולים הרפואיים שהם מקבלים. לעתים אכן ישנן תופעות לוואי בתחילת הטיפול ולעתים לוקח זמן למצוא את התרופות המתאימות, אבל עם טיפול מקצועי ומעט סבלנות ניתן לשפר את איכות החיים משמעותית. ממה את סובלת? איזה טיפול את מקבלת?

התגובה שלך הייתה משוב לתגובה שלי?? מה הקשר למה שאמרתי??? מה בדיוק אתה מנסה לומר בזה?!

אתה קורא עזרה לקשירה למיטה, להזרקת כדורים בכפייה, לפסיכיאטרית שמאיימת לאשפז אם לא אקח את הזריקה שהיא אמרה, לגרירת אישה מבוגרת שלא רצתה טיפול והזרקת חומרים בכפייה ועוד הרבה מקרים כולל מוות במחלקה? רב האנשים ב"בתי החולים" לא רוצים להיות שם, הם שם באיומים או בגלל שהמשפחה שלהם לא נותנת להם זמן להתארגן על העצמאות שלהם, ואין להם מקום לגור, בגלל חוסר אמצעים וכו'. אני לוקחת טיפול של 200 מ"ג סוליאן לאחר שהמשפחה שלי הוציאה לי שם של חולת נפש סכיזופרנית בכפייה, ואמרו לבן זוג שזו אחריות שלו. יש הבדל בין בן אדם שבא לבקש עזרה מרצון לבין מי שנותנים לו "עזרה" בכפייה.

.

האם ייתכן שהיית במצב שבו לא היית מחוברת למציאות ב 100% ? הרי זה חלק מהתופעות של המחלה שלך. האם יכול להיות שרצו בטובתך אבל את התנגדת בגלל מצבך הרפואי?

אל תגיב בבקשה על ההודעות שלי.

שלום לכולם. נראה לי שישנם צדדים לכאן ולכאן. אכן, הרבה מהמטופלים מקבלים טיפול רפואי טוב ומצבם משתפר. מאידך, ישנם מטופלים שהטיפול התרופתי מזיק להם יותר מאשר מועיל. לתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי שהן גם שכיחות וגם קשות הרבה יותר מאשר תרופות בענפים אחרים של הרפואה; במיוחד לתרופות אנטי-פסיכוטיות. לא אחת גם לא אומרים למטופלים את כל האמת על הטיפול התרופתי. לפעמים יגידו למטופלים שמה שיכול להיות גם תופעות לוואי של התרופות זה בהכרח תסמינים שליליים של המחלה. הגורם שנראה לי שחייב לעבור רפורמה מיידית הוא לגבי האמון של הצוות ביכולתם של המטופלים להשתקם. הרבה פעמים, ההתנהגות שלהם משדרת את המסר הבא: "באמת, לא איכפת לנו ממך יותר מדיי. העיקר זה שלא תפגע בחברה הנורמטיבית. קח תרופות, לא איכפת לנו שתסבול מתופעות הלוואי, העיקר שלא תפריע לחברה הנורמטיבית. אמון הוא הבסיס לטיפול והוא עלול להיהרס בגלל הגישה הזו. שמוליק.

לדד ויתר המתכתבים שלום, הסכיזופרניה היא מחלה אכזרית אשר בה האדם אינו קורא נכון את המציאות. הוא מגיב למציאות פנימית שלו או לקולות או לדלוזיות (מחשבות שווא). הוא אינו מסוגל לתקן את ההפרעה בשיפוט שלו. המחלה בהחלט מסירה חסמים למשל להתנהגות אגרסיבית. ייתכן ומה שנראה לך כאגואיסטי זו תגובה למחשבות שווא או לקולות. המחלה גורמת לחוסר מוטיבציה ולחוסר אמביציה. אינני בטוחה שעניתי לך דד. אולי היה עוזר שהיית מתאר יותר על מה אתה מדבר. לדוגמא: מנהל המחלקה שבה עבדתי שהיה המורה שלי, סיפר שסרב לתת חופשה לאחד מהמתמחים ואז באותו לילה המתמחה טלפןכמעט כל שעה. המורה היה משוכנע שהוא מתנקם בו ובשלוש בלילה שאל אותו למה אתה מטלפן לי כל הזמן והמתמחה ענה "כי אתה כונן שלי". בבוקר המורה ניגש לרשימה של הכוננים ומצא שאכן המתמחה צדק. הוא הסביר לנו שהוא הכיר בטעותו ואילו היה פרנואידי היה חושב שהמתמחה שינה את הרשימה. כששואלים מטופל ממה סבל, אם הוא מסוגל לומר שממחלה ושיבוש בקריאת המציאות ניתן להניח שאינו חולה סכיזופרני. חולים פסיכוטים אינם מכירים בכך שמדובר במחלה. התרופות כיום הם עם הרבה פחות תופעות לוואי וכשהן מפסיקות את הפסיכוזה, הן מגנות על המוח מצד שני, חלקן גורמות להשמנה קשה אשר טומנת בחובה סכנות. הסימנים השליליים של המחלה אינם תוצאה של התרופות אלא של עצם המחלה ורואים אותם גם באילו שלא טופלו. כפי שר.צ. אמר: כאשר יש טיפול רפואי מוצלח, הרבה מהתכונות הרעות נעלמות. מדובר במחלות שיכולות להיות מסוכנות אם לחולה עצמו ואם לסביבה. אף פעם לא ניתן לנחש את התגובה של החולה הפסיכוטי מאחר והן נראות כאימפולסיביות ולמעשה הן תגובה להפרעות בשיפוט, לקולות וכו'. בברכה, דר' קרני רובין

"כששואלים מטופל ממה סבל, אם הוא מסוגל לומר שממחלה ושיבוש בקריאת המציאות ניתן להניח שאינו חולה סכיזופרני. חולים פסיכוטים אינם מכירים בכך שמדובר במחלה". מה שלא הבנתי: אם המטופל אומר שהוא לא קרא את המציאות נכון המסקנה היא שהוא לא פסיכוטי נובע מכך שהוא שקרן כי הוא אומר שלא היה מחובר למציאות. אם הוא לא מכיר במחלה הוא פסיכוטי כלומר או שהוא שקרן או פסיכוטי?

מצבים של דרישות כאלה ואחרות ללא התחשבות במצב או באנשים,אלא דאגה לעצמך בלבד,בזבוז כספים ללא מחשבה על המחר אלא דרישה מבני משפחה וקרובים לתת כספים נוספים,יחס משפיל ומעליב לילדים שלך,נתק תקשורתי לתקופות ודרישה שהקשר יתרחש רק כאשר החולה יוזמת אותו וכו'.

שלום ד"ר רובין. לפני שאני תוקף את דברייך, אני רוצה לומר שזה בא ממקום מעריך. צריך להעריך את מה שאת עושה בפורום לטובת הכלל. אני כותב את הדברים מתוך אמון שיכול להיות עוד יותר טוב. אני מבקש להעיר משהו על המשפט שכתבת: "הסימנים השליליים של המחלה אינם תוצאה של התרופות אלא של עצם המחלה ורואים אותם גם באילו שלא טופלו". אני רוצה לציין שהרבה פעמים שמזכירים את המושג הזה "תסמינים שליליים" זה מקפיץ אותי. הנקודה היא שהיו לי סימפטומים כגון עייפות ובקיצור "זומביות", שתסמינים שליליים יכולים להוות הסבר לכך. דא עקא, כל הזמן הרגשתי ש"עובדים עליי בעיניים" ומדובר בתופעות לוואי של התרופות, ומעניין שאחרי שהפסקתי את הטיפול התרופתי הם פתאום "נעלמו". הרבה פעמים טענתי שהמושג הזה הוא שקר אחד גדול; טוב שהרופאה שלי העירה לי שישנם חולים שאינם מקבלים טיפול תרופתי וסובלים מכך, כך שלא ניתן להאשים את התרופות באופן בלעדי. עם זאת, צריך לומר למטופלים את כל האמת, ושייתכן שמדובר בתופעות לוואי של התרופות (מבלי להיכנס לדיון בשאלה האם בשל כך צריך להפסיק את הטיפול התרופתי). אין שום סיבה הגיונית שלא לומר את כל האמת. הימנעות מאמירת כל האמת, עלולה לערער את האמון של המטופל במטפל המהווה בסיס הכרחי לטיפול. כל טוב, שמוליק.

שלום אוסנת. אנחנו כבר מכירים טוב מפורום BeOk, ואני בטוח שאת יודעת שאני לא סניגור של הרופאים. עובדה שבדיון הזה תקפתי את דבריה של ד"ר רובין. מי שנמצא במצב פסיכוטי בדרך כלל מתכחש לכך שהוא בבעייה או במצוקה; לפחות אצלי זה באמת היה כך. לא אנסה למזער את העובדה שמדובר בסביבה שלא הייתה בסדר, בדיוק כמו במקרה שלך, רק שצריך להבין ולהפנים את העובדה שקשה לשנות את הסביבה, וצריך להתמודד עם הקשיים מתוך ידיעה והבנה טובה יותר מה ניתן לשנות בחברה ובסביבה ומה לא ניתן לשנות. זה מפתח חשוב מאוד להתמודדות. כל טוב, שמוליק.

אם גם אני מטריד אותך אני מתנצל מראש, אבל חשוב לי לומר לך משהו (ולאחרים שחושבים כמוך, או דווקא הפוך) : אני מצטער שעברת תקיפה פסיכיאטרית ויחס בלתי תומך ממשפחה. הכעס שלך מוצדק, אנושי, לגיטימי, טבעי. אבל כאן זה לא בדיוק המקום הכי מתאים לשפוך, כמו שבטח הבנת מהתגובות כאן.ישנה במה יותר מתאימה וראויה לשתף, לחלוק, לספר, לחשוף "חוויות" כמו שתיארת מהאישפוז שעברת בעל כורחך : קבוצת "מטופלים ומטופלות שוברים שתיקה". https://www.facebook.com/sBreakthe/timeline העדויות שם מדברות בעד עצמן, והייתי ממליץ לכל אדם להציץ שם. (קחי בחשבון שזו קבוצה ציבורית ולא סגורה.) אישית, הייתי ממליץ לך להתרחק מבני משפחה שפועלים נגדך או לרעתך, ובפעם הבאה שפסיכיאטרית כזו או אחרת מאיימת עלייך, תודיעי לה חד וחלק שבמידת הצורך את תתבעי אותה בבית משפט, גם אם זה יהיה בדיעבד. אם זו תהיה פסיכיאטרית נבונה (ולא רק משכילה) היא תדע לבד שזה אפשרי ושהיו דברים מעולם. בדוק. זכותך (זכותו של כל אחד בעצם) להרגיש טוב, אבל מבלי שיעבור דברים כמו שתיארת. ומי שמצדיק את זה (גם אם הוא בעצמו היה במצב כזה ו"מבין") אולי לא פחות גרוע ממי שעשה בפועל את המעשים. אז סליחה אם הפרעתי לך, אבל רק רציתי שתדעי שאת לא לבד. וכל אלו עם ההסברים על "נסיגה", "שיפוט של המציאות" וכולי - שימשיכו להתבשל במיץ של עצמם...:-)

מי שלוקח אנטי-פסיכוטי במצב פסיכוטי כביכול או למניעה כביכול לפי המינון ה"מומלץ" של פסיכיאטרים שזה בדר"כ מינון גבוה סובל מתופעות הלוואי של האנטי-פסיכוטי ולא מסימנים שליליים. מאחר והאנטי-פסיכוטי במינון "מומלץ" גורם לעייפות יתר, להשמנה, לזומביות, וכו' הוא גורם לחוסר מוטיבציה ולרצון לישון כל היום, ודיכאון כתוצאה מהשמנה או פחד מהשמנה, את כל הנ"ל מפרשים כסימנים שליליים ומנסים כל פעם להחליף כדור או מינון שזה כמובן לא עוזר. כמובן שיש אנשים שלא סובלים מ"מחלה" פסיכיאטרית שיכולים לסבול מהתופעות האלה, אבל זה כבר לא קשור.

אני מכירה את הקבוצה, ומקבלת עדכונים שלה בפייס. רב הפרסומים של אנשים, אלו אנשים שרצו טיפול וקיבלו "טיפול". שהפסיכיאטרית איימה עלי זה היה מזמן, לא היה חוק שמגיע יצוג של עו"ד, ולא היו פורומים, הדרך להשיג עו"ד היתה הרבה יותר קשה. אבל הרסה לי שנתיים מהחיים. גם לפני שנים מספר באישפוז אחר הכריחו אותי לחתום על אישפוז "מרצון" ואז הכניסו אותי למחלקה סגורה, ביקשתי מהפסיכיאטרית טופס שחרור והיא סרבה לתת, בן הזוג הביא לי לשם דף עם עט שאני אכתוב שאני רוצה להשתחרר, הם לא ממש מקפידים על החוק. אני לא בקשר עם המשפחה המאשפזת.

אם את כבר מכירה את הקבוצה שם נהדר, ציינתי את זה גם בשביל אחרים שלא נחשפו אליה ולא מודעים עד כמה השחיתות חוגגת. לדעתי דווקא העובדה שגם כאלו שמאמינים בפסיכיאטריה והתאשפזו מרצון נפגעו זו הוכחה לריקבון הזה ושצריך להיזהר מאוד מלהיכנס לשם מראש. אני יכול רק לשמוח בשבילך שהיום את חופשיה ולא כלואה, גם אם נשארו צלקות וטראומה.

שלום הלל. אני רואה שאתה מגיב הרבה כאן בפורום. מעניין אותי מה הסיפור שלך. שמוליק.

לאוסנת שלום, מאיפה הוצאת את זה שהמסקנה היא שהוא שקרן? מטופל יכול להיות פסיכוטי ולאחר שהוא נכנס לרמיסיה לענות שהוא היה חולה. חולה סכיזופרני לעולם לא יגיד את זה. בברכה, דר' קרני רובין

לדד שלום, האם אתה מדבר על מאניה? אני לא מבינה עד הסוף מה אתה מנסה לומר או לשאול. חולים מאנים מאוד מרגיזים את המשפחה בגלל ההרס שהם זורעים. בדרך כלל הם מתלוננים כשטוב להם המשפחה לא סובלת אותם, וכשרע להם (כשהם בדיכאון) המשפחה אוהבת אותם. אולי כדאי גם להתסכל על הדברים בעיניים של איך שהמשפחה רואה את הבעיות. לאדם שלא סבל ממחלות אלה קשה להבין אותם. בברכה, דר' קרני רובין

שלום לך, הרגע אמרת כשחולה פסיכוטי נכנס לרמיסיה הוא יבין שהיה חולה, אך סכיזופרן לא יבין זאת? אז אם מישהו אובחן כסכיזופרן, בעקבות מקרה אחד פסיכוטי ולאחר הרימיסיה זכר הכל, והבין שאלה היו חרדות ופחדים ולא הבין מה קרה לו בעצם ולמה זה קרה.... ואם שאלו אותו היה עונה שהוא סובל מסכיזופרניה. (השלים עם זה) מה גם שמעולם לא היו לו הזיות ראייה או שמיעה, אלא רק חרדות ושחזורים של דברים שאמר, האם זה עדיין עושה אותו סכיזופרן??? אשמח לתשובה

לשמוליק שלום, סימנים שליליים אינם עייפות. הם יותר דומים לדיכאון ולחוסר רגש, חוסר אמביציה וחוסר יוזמה. הרגש בדרך כלל אינו תואם לתוכן. הרבה פעמים בזמן שמחלימים מפסיכוזה, מופיע דיכאון פוסט פסיכוטי אך הוא שונה בטיבו מסימנים שליליים. בברכה, דר' קרני רובין

אם למישהו היו כמה התקפים והוא אומר ויודע ברמיסיה שהוא היה פסיכוטי איזו מחלה יש לו? למה זה משנה אם הוא יודע שהוא היה בהתקף או לא יודע? האם זה טיפול שונה? מתחילת אבחנת ההתקף ועד הסיום של אבחנת ההתקף שלי, התקופה הזו היא חלק מהמציאות שלי, ומהבעיות האמיתיות שלי. יש הבדל בינה לבין מצב רגוע, אבל זה עדיין מציאות ולא הזיה.

אני עוד אחד מאותם נפגעי תקיפה פסיכיאטרית רבים וטובים. לא אתחיל לפרט כאן מה עברתי בדיוק מטעמים ברורים, וגם כדי לא להסתבך עם מנהלת הפורום (ראה הערתה/גערתה בשרשור אחר כאן למטה). אבל אני מבטיח לך שסיפורים וחוויות למיניהן תמצא (בין השאר) בקבוצת פייסבוק שציינתי כאן לפני כן.

נפעמתי מהתגובה הזאת. הזדהיתי עמה כל כך. חכמת החיים שלך מרשימה.

וולבוטרין

לאורטל שלום, לא ניתן לחצות את הוולבוטרין. לדעתי כדאי לקחת אותו יום יום. יש מספר מקרים שטרזדיל עוזר כשלוקחים אותו בימים שרוצים לקיים יחסי מין. בברכה, דר' קרני רובין

לתמיר שלום, ניתן. בברכה, דר' קרני רובין

לחלי שלום, ראשית, אינני פסיכיאטר של הילד. שנית, לא כתבת גם כמה הוא שוקל. ככלל, המינון שהוא מקבל על פניו נראה לא סביר. לדעתי צריך להמשיך ולהעלות במינון אף ל200 מ"ג ולעקוב אחר מצבו הפסיכיאטרי. ההתבודדות היא בשל טיפול חלקי ביותר. בברכה, דר' קרני רובין

למאור שלום, אני לא מבינה ממה נובע רפלקס ההקאה ולכן אינני יכולה להמליץ על תרופה. הייתי ממליצה שתעבור בדיקה רפואית מקפת כולל בדיקה נוירולוגית. בברכה, דר' קרני רובין

לאבי שלום, וולבוטרין איננה תרופה לOCD. התרופה כן יכולה להקל על מצב דיכאוני ועל הפרעות קשב. אתה שואל האם לתת לכדור זמן, לצורך מה? בברכה, דר' קרני רובין

הפסיכיאטר אמר שזה יעשה לי מצב רוח טוב ומוטיבציה וזה מה שהוא נתן לי למרות שסיפרתי לו על הרקע של האוסידי.. אני לא יודע מה לעשות כי אני מרגיש שאני מתדרדר ואני לא יודע אם זה מהתחלת הטיפול או מהרעת המצב שלי..הציפרלקס שהייתי לוקח היה טוב רק עשה לי המון צרות..

לאבי שלום, מאחר ואני סבורה שההתדרדרות היא מהטיפול, אני ממליצה שתפנה לחוות דעת נוספת. בברכה, דר' קרני רובין