פורום דיכאון וחרדה - עמוד 43

שלום רב , הבת שלי בת 11 לפני כשלושה שבועות החלה למצמץ חזק . חשבתי שזה יחלוף כי הבנתי שמשהו בכיתה הרתיע אותה . ועד היום זה לא חלף . כמו כן הילד הזה חזר לשבת בקבוצה שלה . לא לידה ושמתי לב שזה אפילו התגבר . האם יש קשר לפחד ממנו ? אשמח לקבל תשובה . תודה מראש סמה וורץ

שליםו, אני לוקחת ויפאקס מזה שלושה חודשים בעקבות משבר נפשי קשה. תחילה לקחתי מינון של 75 מ"ג, העליתי בהוראת הפסיכיאטר ל-150 מ"ג, שאותו אני לוקחת מזה חודשיים. הכדור עושה פלאים מבחינה נפשית אך מלווה במגרנות מזעזעות שנמשכות ימים ארוכים. פניתי לפסיכיאטר והוא הורה לי להוריד את המינון ל-75 מ"ג, ויש שיפור מסוים, אך אני עדיין סובלת. במידה שאחליט לוותר על הכדור, האם יש עוד שלב בדרך? למשל, לקחת אותו לסירוגין? או שאני יכולה להפסיק לקחת אותו לגמרי? בשלב זה אני מעדיפה לוותר לגמרי על תרופות מאשר להמשיך לחוש חולה כל הזמן. תודה!

1. אילו תרופה (בשילוב עם מירו 45 מ"ג)אילו תרופה מבין התרופות הבאות היא הכי יעילה לטיפול בדיסתמיה דיכאון כפול וחרדה חברתית וחרדה והפרעת אישיות נמנעת ו OCD וטראוומה : לוסטרל , ציפרלקס , וויפאקס XR ? 2. באיזה מצבים מטפלות התרופות הבאות חוץ מדיכאון , התרופות : מירו , לוסטרל , ציפרלקס , וויפאקס XR ?

רציתי לספר קצת על עצמי כדי לנסות להבין האם יש לי או סי די או סכיזופרניה. (אני מבינה שבפורום זה לא מקום לאיבחון מדוייק, אבל רציתי לשמוע דעתכם). כשהייתי קטנה אבא שלי הטריד אותי מינית (היתה הטרדה ולא אונס, זה היה חד פעמי ואז נפסק). בגילאים מ23 ועד גיל 27 מאוד פחדתי מה יגידו עלי אז כמעט ולא נפתחתי כלפי אנשים (קרובים ובוודאי זרים) מה עובר עלי. בתקופה זאת למדתי באוניברסיטה וכשהיה לי קשה מבחינה לימודית אז לא התלוננתי, כי פחדתי מה יגידו עלי וחשבתי שזאת חולשה "להתלונן". בנוסף היה לי קשה מבחינה חברתית(היתה לי רק חברה אחת וגם זאת לא קרובה רק בעניין לימודים שוחחתי איתה). מגיל 27 בערך התחלתי להיפתח כלפי אנשים קרובים עלי, אבל עדיין קשה לי עניין מה יגידו עלי. אני יכולה "להיתעקה" על מחשב הטורדנית זאת כמה שעות או אפילו כמה ימים). בנוסף בגילאים 13 עד 18 (שזה נחשב גיל סטאנדרטי לגיל התבגרות) הייתי ילדה טובה ועשיתי כל מה שמצפים ממני אנשים בוגרים(כלומר לא עשיתי מרד, כמו שעושים בגיל התבגרות, אלה למדתי טוב ועשיתי מטלות בית או קניות כשהורים ביקשו ממני). בגילאים 13 עד 18 הייתי מאוד ביישנית וכמעט ולא הייתה לי תקשורת עם בני גילי. הייתה לי רק חברה אחת קרובה מכיתה (שעד עכשיו היא חברה הכי טובה שלי). בעצם בגלל ביישנות לא הבנתי עדיין באותה תקופה מה זה תקשורת בינאישיות. לפי דעתי היה לי גיל הבגרות בגילאים 23 ועד גיל 27, כי אז התחלתי להבין מי זאת אני ומה זה תקשורת בינאישיות. בגיל זה גם לא עשיתי מרד, אלה למדתי כי ככה מצפים ממני ולא הייתי מרדנית. בשנה אחרונה ללימודים היתה די קשה והיתי בחרדה נוראית. ולפי דעתי אז התפרץ לי בצורה חזקה או סכיזופרניה או OCD. הייתי בחרדות קשות והיו מחשבות טורדניות שלא עזבו אותי במשך שנה שלמה. בעצם היו לי חרדות סביב זה שפתאום הרגשתי שאני דפוקה וכל השאר חכמים ובקושי סיימתי שנה זאת (שהיא היתה מבחינת עומס הכי קשה לעומת שני קודמות). בראיה לאחורה אני מבינה שלא התרכזתי יותר מדי בלימודים אלה במחשבות טורדניות שלי שלא הרפו ממני. בנוסף בין גילאי 23 ועד גיל 27 חשבתי שכל בני כיתתי "עושים חיים", כלומר חוגגים רוב זמן וכמעט ולא לומדים אלה הרבה מבלים. נראה לי שמזה השקפת עולם שלי, בנוגע לאיך שחיים מתנהלים אצל בן אדם נורמטיבי( שיגרה של עבודה->בית->עבודה->בית וכך חוזר חלילה), נפגע. עכשיו אני חושבת שחיים צריכים להיות יותר בילויים ופחות שגרה של עבודה ובית. בזמן שאני מתחילה לדמיין את עצמי בעבודה הכי פשוטה, כמו מזכירה נגיד, אז אני נכנסת לחרדה ומבינה שלא יוכל לעמוד בחיי שיגרה ( סיימתי תחום כספים ואני לא נמשכת לזה בכלל ולא נראה לי שאמשיך לעבוד בזה). ואין תחום אחר שאני אוהבת אותו ואוכל לעבוד בו באופן שיגרתי. לפי 2 פסקאות שכתבתי לפני זה, נראה לי שיש לי סכיזופרניה. זה בגלל שהשקפת עולם שלי נפגע, בנוגע לאיך שנראים חיים נורמטיביים של בן אדם נורמטיבי. במוח אני מבינה איך חיים של בן אדם נורמטיבי צריכים להראות, אבל אצלי בראש יש מחשבה טורדנית שאנשים אחרים "חוגגים" ולא באמת עובדים בעבודות שיגרתיות. בעצם די קשה לי להבין עכשיו האם אני לא יכולה לדמיין את עצמי מתנהלת בחיים שיגרתיים בעבודה בגלל OCD (חרדות ומחשבות טורדניות שאני נמצאת עכשיו בהם)+ דיכאון (שהתפתח בשנה אחרונה ללימודים) או בגלל שיש לי סכיפרניה עם השקפת עולם פגועה. סליחה על אורך הודעה ובתודה מראש.

שלום רב.השבוע ביום רביעי עברתי ביופסיה כדי לוודא אם יש לי סרטן השד או לא,מאז אני לא מצליחה לעשות שום דבר אחר מאשר להתעסק אם זה בלי סוף יש לי חרדות איומות מה יקרה עם התשובה תהיה שיש לי את הגרוע מכל,אני כל הזמן נכנסת לאתרים של חולי סרטן ואני לא מרפה ממחשבות שיש לי את זה חס וחלילה אני כבר מיואשת,ואני רוצה להרגיש טוב עד שאקבל את התשובה רציתי לשאול אם תוכלי להקל עלי איך להוריד את המתח עד התשובה אני לא מסוגלת לעשות שום דבר אחר תודה רבה

אני בת 18 שנים יש לי בעיית דיכאון כבר כמה שנים לא חשוב מאיזו סיבה.... לפעמיים יש לי דופק גבוה סתם בלי סיבה וחום מאחורי הצאוור ודקירות האם זה מאוד מסוכן ? מה אני יכולה לעשות כדי להרגיע את המצב ? בבקשה שמשהו יענה לי זה מפחיד אותי המצב הזה אני כמובן אלך לרופא אבל עכשיו שבת מה אפשר לעשות בנתיים כדי להרגיע דופק?

במקרה שלי למה עדיף להחליף לוסטראל , לציפרלקס או לוויפאקס XR ?(אני סובל מדיכאון דיסתימיה כפול והפרעת אישיות נמנעת וחרדה ו OCD ) האם ציפרלקס עשוי לגרום למצב של אי שקט נפשי פנימי כלומר אי שקט פסיכומוטורי , מצב דמוי אקטיזיה , או אפילו אקטיזיה , ואם כן , הוספת פרולול תטפל באקטיזיה ואם כן מהו מינון הפרולול הנדרש ? האם אפשר לשלב לוסטראל 200 מ"ג יחד עם מירו 45 מ"ג ? האם אפשאר לשלב מירו 45 מ"ג יחד עם ציפרלקס 20 מ"ג ? האם אפשר לשלב מירו 45 מ"ג יחד עם וויפאקס xr 300 mg ?

ד"ר אירנה שלום שוב, אני כותבת לך שוב כי עד שהפסכיאטרית תקבל אותי אז א תוכלי בבקשה לענות לי שוב. בנתיים להשאר במינון 60 מ"ג רסיטל ולא להוריד? מתי ההשפעה הסופית מגיעה? בבוקר אני קמה עם חרדות קשות אני יכולה להמשיך עם חצי קלונקס בבוקר? והתנודות האלו זה בדרך להחלמה? תודה על תשובתך.

היי, אני לא יודעת בדיוק מה אני מחפשת.. אבל רציתי לדעת אם יש איזו קבוצת תמיכה לאנשים בסביבות ה20-30 שעסוקים בשאלת החיים..ושלא הולכים "עם הזרם.."

היי ד"ר אירנה אני בת 44 ללא רקע של מחלות נפש או מחלות כמו סוכרת ולחץ דם. גם עשיתי לפני כחודש בדיקת א.ק.ג. והכל תקין. אני כותבת לך מתוך יאוש ותסכול. לפני כ- 8 שנים עברתי משבר גירושין אשר הביא אותי לתהום כמו חרדות קשות מלוות בדיכאון קל. הפסיכיאטרית שלי הביא אותי לרמה של 40 מ"ג רסיטל אשר הודיתי לאלוהים כל יום מחדש. הכל עבר חזרתי לעצמי אמנם היו לי המון תופעות לוואי כמו התגברות החרדות. לפני כשלושה חודשים חליתי בשפעת ומיגרנו קשות (וגם בכנות שיחקתי קצת עם הרסיטל לפעמים לא לקחתי 5 ימים ולאחר מכן לקחתי). חזרתי לרופאה הפסיכיאטרית שלי וזו העלתה לי את המינון ל- 50 מ"ג אני נבהלתי כמובן בגלל התופעות הנלוות לזה אבל לא היה איכפת לי כי רציתי להבריא. בשבועיים וחצי הראשונות היתה לי שוב נסיגה חרדות וכו, חוסר תיאבון ויקיצות מוקדמות בבוקר היא נתנה לי קלונקס חצי בבוקר ואחד שלם בלילה. כמובן שהייתי מתעוררת מוקדם. לאחר שבועיי וצי שלושה פתאום חל שיפור משמעותיושוב פעם חזרתי לעצמי אבל לא במאת האחוזים ישנתי טוב אכלתי רגיל האווירה חזרה להיות כמו שהיתה כשהרגשתי טוב. ב- 50 מ"ג הרגשתי תנודות אפ אנד דאון עד שזה עבר לי. כשחזרתי אליה לביקורת לאחר כחודש שאלה איך אני מרגישה ועניתי אין שום ספק שהרבה יותר טוב. היא אמרה שעדיין לא סיימנו את הטיפול ולכן עליה להעלות לי ל- 60 מ"ג הייתי בהיסטריה אמרתי לה ד"ר אבל אני בסדר היא אמרה שעדיין לא ולכן חייב להעלות מינון בב- 50 מ"ג עוד הורדתי את החצי קלונקס של הבוקר והיה לי כייף כי גם ישנתי טוב. מחראני כבר שבועיים עם המינון החדש לא רק שאין שיפור שוב פעם ישנה נסיגה עוד פעם אני בחרדות גם בעבודה ולקראת הערב מרגישה טוב איך את מסבירה דבר כזה. ד"ר אני לא רוצה להחליף תרופות כי רסיטל מצויין לי והיא גם אמרה לא להחליף אלא להמשיך במינון הזה. לשאלתי העיקרית מה אלו התנודות הללו שאני מרגישה אפ אנד דאון? אני בדרך להחלמה? מתי עליי להרגיש שיפור? אני קופצת בבוקר כל יום ולא מצליחה שוב להרדם וחזרתי לקלונקס חצי בבוקר. אני מתוסכלת מתפללת כל יום לאלוהים לחזור לעצמי. בערב כאילו כלום לא קרה מה זה יכול להיות? אני בטוחה שהנסיגה באה בעקבות העלאת המינון גם כי זה היה לי בעבר. אנא ממך תשובתך המהירה. תודה.