דיכאון אחרי לידה חוזר

אלוד(?) שלום, לא בכדי שמתי את הכותרת במרחאות. יש לכך במקרה שאת מתארת 2 סיבות. האחת, כללית, שלפחות לדעתי, תגובות נפשיות המופיעות לאחר הלידה אינן בהכרח תופעות יחודיות ללידה והן אינן שונות מתגובות נפשיות המתרחשות לאחר אירועים אחרים, ובכל מקרה יש לקחת בחשבון את הנסיבות הספציפיות ווהאדם שחווה אותן. הסיבה השנייה, והיא נוגעת אליך, היא שאינך מתארת מצב דיכאוני אפייני,אלא מצוקה נפשית לנוכח מכלול נסיבות, בעיקרן מע' היחסים עם בן זוגך, הפרידה ממנו והצורך להתמודד לבד מול הסטטוס החדש של אמהות כשאת יחסית בודדה ונעדרת מערכת תמיכה מספקת. אני מניח שהקשיים שאת חווה בקשרים הבין אישיים שלך אינם חדשים אלא שכעת, לנוכח הצורך להתמודד עם התפקיד המורכב, בעיקר אם הוא חדש לך, הם בולטים ומעיקים יותר מאשר בעתות אחרות. עם זאת, "לא אלמן ישראל"; את זקוק לעזרה מקצועית שלא מסובך להגיע אליה. על פניו, (ואני אומר זאת בהסתייגות, שכן איני מכיר אותך וחסרים הרבה פרטים), נראה לי שהדרך לסייע לך להתמודד עם מצבך היא באמצעות פסיכותרפיה ולאו דווקא תרופות. למרות זאת, הייתי ממליץ לך על מנת לאבחן במדויק את מצבך ולהתאים את הטיפול הנכון, להיוועץ בפסיכיאטר, ורצוי מאוד כזב שאמון גם על פסיכותרפיה, ואני משוכנע שהוא יוכל לטפל בך או להפנותך למקום הנכון. ברצוני להתייחס בקצרה גם למה שכתבת בסיפא של דבריך, בדבר ההסתייגות לפנות להוריך ולשתפם בקשיים שאת חווה. חשוב מאוד שבשעת צרה או משבר נמצא את הדרך לגייס לעזרה את האנשים הקרובים לנו והאוהבים אותנו. זה כמובן לא בא במקום טיפול מקצועי, אבל הדבר נכון גם בכיוון הנגדי; טיפול מקצועי לא יכול להוות תחליף לתמיכה וחברות במשפחה ומחוצה לה. אני משוכנע שלו הקרובים לך היו נזקקים לעזרתך היית מתגייסת עבורם, ואין שום סיבה שכאשר את זקוקה לתמיכה לא ישיבו לך באותה מטבע. איני מסיים את דברי בברכת "רפואה שלמה", וזאת משום שאני סבור שאינך חולה. את במצוקה ובמשבר, דברים שעוברים על כולנו וניתן תמיד לסייע. מקווה שתמצאי במהרה את הדרך להיעזר, דר' חלבן יוסי