התמודדות עם אם עם אישיות גבולית

אימי, בת אלמנה 65, סובלת ככל הנראה מאישיות גבולית. היא מעולם לא אובחנה ומסרבת להכיר בעובדה כי היא זקוקה לעזרה (אף שכל משפחתה סבורה שהיא זקוקה לטיפול). היא נוטה להתקפי זעם קשים כלפי וכלפי אחותי (שתינו כבר מבוגרות ונשואות), היא קונה שטויות בלי הפסקה, מדברת בצורה פוגענית - צועקת ומקללת.יש לה תנודות חדות במצבי הרוח, היא יכולה להיות שמחה ומאושרת, ומילה אחת תגרום לה "לנתק מגע" במשך חודש. וכו'... אני ואחותי מנסות לעזור לה כמיטב יכולתינו, אבל הדרישות שלה הרבה פעמים לא הגיוניות ולא מתחשבות בקשיים הבריאותים של אחותי, ובכך שאני עובדת ושיש לי ילדים צעירים. הבית של אימי נראה כבית של אגרנית. אני מעריכה שיש שם תכולה שיכולה למלא 5 בתים "נורמלים". יש ערמות בכל פינה של ספרים שהיא קנתה ולא קראה, dvd שלא צפתה, כזרי עיתונים וכו, והיא אינה יכולה לארח, אפילו לא את הנכדים שלה. ניסינו מספר פעמים לעזור לה לפנות אבל היא דורשת שנעבור על כל חפץ 20 פעם, נשמע עליו סיפורים (גם כשמדובר בצלחת פשוטה או בגד ישן), ואנחנו לא מצליחות לעשות כלום. אתמול היה לה יום טוב והצלחנו לפנות קלטות ישנות - היא הודתה לנו בדמעות היום קיבלנו ווטסאם שאנחנו שקרניות והיא לא מדברת איתנו. מה אפשר לעשות?אי אפשר לשפר את תנאי המחייה שלה? אין שום סיכוי בעולם שהיא תסכים ללכת לטיפול. היא סובלת אבל היא מתפקדת עצמאית ועובדת.