לא יודעת.מה לעשות

שלום לך, תודה שאת כותבת לפורום, ובמידה זו או אחרת, התיאור שלך יכול לדבר גם אל אחרים. הנושא הראשון העולה הוא: האם בעיות פיזיות קשורות בקשיים רגשיים, או לא. זו השאלה הגלויה בשיח בינך לבין אמא שלך. עם זאת, בתיאור שכתבת אפשר להבין שמעבר לשאלה זו, קיימים נושאים נוספים העומדים על הפרק: אופן ההתמודדות שלך עם הקשיים שאת חווה, אופן ההתמודדות של אמך, אופן הביטוי של אמך לדאגות שלה, אופן הקבלה שלך את מעורבותה של אמך, היחסים ביניכן, וכו. אנסה לענות בכלליות, מאחר ולא ניתן לכוון באופן ספציפי על מקרה כללי, שאינו מוכר לעומקו. ראשית, ישנם מקרים בהם בעיות פיזיות הן תולדה של קשיים רגשיים, ולהיפך, בעיות פיזיות יכולות לגרום ולגרור לקושי רגשי. אם ישנה בעיה שנראית לך פיזית ביסודה, המקשה על תפקודך, רצוי בכל מקרה להיות גם בליווי רגשי, שיספק תמיכה ויסייע לך להתבונן על עצמך בצורה נעימה ורכה, לא שיפוטית. אנשים נושאים קשיים רגשיים וכאבים, לעתים ללא ידיעתם. גם אם יש לנו תחושה שאנו מכירים את עצמנו, לעתים ישנם חלקים בתוכנו הנסתרים גם לא, על כן, תהליך טיפולי יכול לסייע להכיר חלקים בתוכנו. אם את מעל גיל 18, (וגם אם צעירה יותר) יש לך את היכולת והזכות לקבל החלטה לדאוג לעצמך. זאת, דרך עזרה רפואית או רגשית, או כל עזרה אחרת. אם אמך חוזרת שוב ושוב לעסוק בנושא, ייתכן ויש בה דאגה לשלומך. האם מידת הדאגה שלה מותאמת - לא ניתן לאבחן מכאן, אך נשמע שהיחסים ביניכם משמעותיים עבור שתיכן. אפשר להשתמש בסיוע רגשי, גם באופן פרטני, וגם עם אמך יחד, בטיפול בו ניתן יהיה להציף את שעל לבכן ולייצר התארגנות מחודשת. בהצלחה

לא היא לא מבינה שיש לי בעיה גופנית לא נפשית. האשה הזאת עושה לי נזק .. אני לא רוצה שהיא תכניס אותי לאישפוז בכפייה יותר אני מפחדת שהיא שוב תעשה לי את זה היא לא יכולה לשלוט בי והיא עושה את זה דיברתי איתה כבר, אני לא סומכת עלייה היא רק משקרת לי ועל העובדת הסוציאלית אני בכלל לא סומכת היא ואמא שלי מדברות עליי מאחורי הגב וביקשתי שיפסיקו את זה, אנא שלי היא לא דואגת לי וגם אם זאת דאגה זה עושה נזק אמא שלי עושה לי חוסר שקט ואי נוחות.