פורום חרדה - עמוד 487

ילדים מבינים היטב פחד וחוסר ודאות. הם גם יודעים שלא כל מה שמפחיד מסוכן באמת. אפשר להסביר להם את זה בעזרת משלים מהחיים שלהם, למשל שמכוניות נוסעות זה דבר מפחיד. אבל אם אנחנו נעצרים, מביטים... אפשר להשער רגועים. ברור שיש לדבר עם הילד על פי השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא ולודא שהוא מבין ומקשר למצב שממנו אנו חוששים. אני ממליץ גם להשתמש בספר יעודי. אני מכיר היטב רק ספר אחד, וכתב אותו פרופ' מולי להד. אני מתאר לעצמי שניתן למצוא אותו בחנויות, ואם לא ניתן להתקשר אליו או למכון משאבים, לברר היכן למצוא אותו בהצלחה ד"ר ניר עישר

אם החרדה קשורה לאזעקות, אנא נסי לבצע את המלצותי בתשובתי לנופר "איך לא להתרגש..." אם מדובר בחרדה שלא החלה עכשיו ולכן מצריכה משהו אחר, את יכולה לפנות לרופא משפחה, לפסיכיאטר, פסיכותירפיסט, או לספר לעזרה עצמית. אם יש לך מספיק ריכוז, אני אמליץ כמובן על הספר שלי "להפחיד את הפחד" גם בגלל שהוא לא עוסק בסוג מסויים של חרדות אלא שהוא מנחה לפתור את הבעייה בצורה כללית יותר ושניתן באמת לבצע אותה לבד מתוך ספר הרבה הצלחה ד"ר ניר עישר

התגובה שלך לסירנה של אמבולנס או מכבי אש (ואצל אחרים לאופנועים), היא שמדובר באזעקה, ושאזעקה מורה על סכנה מיידית. בגלל שהתגובה היא אוטומטית, עוד לפני שאנחנו חושבים, קודם את נבהלת ורק אח"כ שוקלת את הסכנה ונרגעת. את מתארת תגובת בהלה, שגם היא חשובה ביותר כדי להציל חיים במצבי סכנה, אלא שבמקרה זה את נבהלת ממשהו שמזכיר את התרעת הסכנה אך אינו מסוכן באמת, ולכן זה מפריע לך. אין אפשרות טכנית, במהלך הימים הקרובים, לאמן אותך להבדיל בין אזעקה לסירנה, ולהגיע לרמה של זיהוי אוטומטי (טרום חשיבתי) של סירנה, כלא מסוכנת, בעיקר מכיוון שכוונת יוצרי הסירנה של אמצעי החרום היתה להפעיל אותנו כדי להסב את תשומת ליבנו אל כלי הרכב. מכאן, שעלינו להוריד את רמת הבהלה, הן מפני הסירנה והן מפני האזעקה, תוך שמירה על התנהגות יעילה, מצילת חיים. טיפול: א. הבנה: כדי שניבהל אירוע צריך להיות פתאומי, בלתי צפוי ומקושר בעינינו לסכנה. מטרה: בגלל שהפסקה של כל אחד משלוש אלה מפחיתה את הבהלה, נחפש דרכים להפחית אותם: כדי שאירוע יפסיק להיות פתאומי ו/או בלתי צפוי אני צריך להיות מסוגל להגיד לעצמי שהוא עומד לקרות בכל רגע עתידי. השיטה שאני ממליץ: לבצע חזרות מנטאליות נשנות על אירוע עתידי, של סירנה או של אזעקת אמת. מומלץ לעשות זאת תוך דימוי כל החושים המשתתפים באירוע. שמיעה, תחושות גופניות, מחשבות או חוסר חשיבה... ולבצע זאת לאורך כל מהלך ההתרחשויות, עד שאת מגיעה למסקנה שאין סכנה או שאת מגיע למקום הבטוח ביותר, על פי הוראות פיקוד העורף. חיזרי על פעולה מנטאלית זו פעמים רבות ככל האפשר. לגבי הפחתת הקישור בין הרעש לסכנה, הדרך הנכונה היא לבנות את ההסתברות: לבחון עם עצמך, לגבי זמן האזעקה, מה הסיכוי שאם יש טיל באזור שלך, הוא יפגע בך? אח"כ מומלץ לבצע חישוב תוך רישום כמות הטילים שנשלחו לכיוון ישראל, וכמות הניפגעים בפועל. את יכולה לחשב את ההסתברות במבצע הזה, אח"כ בין המבצעים, אח"כ לגבי כל אירוע קודם מאז 1991. תירגול: רישמי בפנייך את כל התוצאות. בכל פעם שאת יכולה, השווי בין ההסתברות של כל אחד מהאירועים שרשמת, להסתברות שרשמת לעצמך תחילה לגבי הסיכוי שלך / משפחתך להפגע ורישמי גם את ההסתברות בה את מאמינה עכשיו. אני מבקש מאוד שאנשים שישתמשו בשיטה זו, ידווחו לנו על התוצאות שלהם בהצלחה ד"ר ניר עישר

שלום ייתכן אין אפשרות לנבות, אני מתאר לעצמי שהתגובות שלך הן נורמאליות למצב לא נורמאלי. ישנן כל מיני הנחיות איך את יכולה להקל על עצמך כדי שהיו לך המשאבים לעזור לילדים. כמו למשל, לעשות או לארגן מראש במיגונית דברים אשר את יודעת שמרגיעים אותך ואת משפחתך. אחד הדברים זה שאנו לא מופתעים אלא יש נוהל ברור של איזה תפקיד יש לכל אחד בהישמע אזעקה ומה עושים. כי הרבה פעמים הקושי זה בגלל חוויה של חוסר אונים/ מופתע. ברגע שעושים לעצמנו הכנה עם נהלים ברורים , עם תסריט קבוע, עם שילוב של קצת הומור, משחק והגדרת תפקידים כולל הילדים כי אקטיביות זה משהו שמעלה את תחושת הביטחון.

ילדים קטנים לומדים איך להגיב מהסביבה. לכן, אם את ובעלך נכנסים בנחת לאזור המוגן, הם יחושו בטוחים וככל שיראו שאתם לחוצים, במילים, בטון בדיבור או בתנועות שלכם, הם ילמדו להלחץ. אם הדגמת רוגע תוך הכניסה לאזור המוגן, ואחרי זמן פרצת בבכי, רוב הסיכויים שלא ייווצר קשר מבחינתם בין החששות שלך והבכי (ברור שהכל תלוי במה הם קלטו קודם). ברור שעדיף לך ללמוד להתגבר על החרדות במקום לשחק כאילו

אמילי שלום חבל מאוד, שלא שאלת את הגניקלוג שלך, הוא בטח היה אומר לך שגלולות או ניטלת הורמונים גורמת לדיכאון וחרדות באחוז מסוים מהנשים שנוטלות גלולות. תופעות הדיכאוניות האלה חולפות עם הזמן מאליהם. במקרה שלך, אם היית פונה לייעוץ ייתכן שהוא היה או מחליף את סוג הגלולות או שהייתם מסכמים לסבול עד הניתוח. מצד שני, העובדה שהיה לך דיכאון ראשון מנבאת דיכאונות עתידיים שתחילה יתכן שהיו עם סיבה חיצונית אבל יתכן שיופיעו גל ללא כל סיבה. כיום ידוע שאנחנו יכולים למנוע את התקפי הדיכאון הבאים, עם עברנו טיפול פסיכולוגי ואנו מכירים את סממני הדיכאון ואיך למנוע את השקיעאה לכל אחד מהם. מסיבה זו, אם את נמצאת בטיפול קוגניטיבי ואת מרגישה שמידי פגישה את לומדת משהו חדש על דיכאון ומתרגלת לקראת זה שבפעם הבאה את תשלטי במצב אני ממליץ לך לא להפסיק את הטיפול גם ברגע שהדיכאון יחלוף אלא להשלים עד תומו ולהמשיך לתרגל גם שאת כבר לא פוגשת את המטפל. בהצלחה ד"ר ניר עישר

אסור לקחת את שניהם ביחד וזה כתוב על הרמוטיב

המכתב שלך, הוא מצטרף כנראה לבדיקות רבות שאת עושה הן באינטרנט והן עם אנשי מקצוע ואנשים מסביב שעימם את מנסה להבטיח לעצמך משאין התחלה של סכיזופרניה או שאולי לא תפרוץ סכיזופרניה. הרופא שבדק אותך התרשם שאין לך סכיזופרניה. אבל זה לא הוריד לך את רמת הספק. כדור הרגעה מסוג קלונקס יכול להרגיע, הוא לא ממכר אם לוקחים אותו לתקופה קצרהאבל הוא גם לא משפיע על הספק שיש לך. ללא קשר לאבחנה שיש לך מאוד מומלץ על טיפול פסיכולוגי בשיטה התנהגותית קוגניטיבית, שזה בעצם הטיפול המומלץ גם אם הבעיה היא חרדה מפני שיגעון וגם אם חס וחלילה תיתפרץ סכיזופרניה. מדבריי ברור לך שגם אם הסיכוי הוא נמוך ביותר, כמו כל אדם גם את לא חסינה מפני הופעה של סכיזופרניה , התתקף לב או כל מחלה מפחידה אחרת. אם יש חשש או נטייה לסכיזופרניה חשוב ביותר לא להשתמש בחומרים שמגבירים את הסיכון כגון: גראס, חשיש, אמפטמינים וקוקאין. ייתכן שהתרופה שאת שמה לא זכרת יכולה להיות יעילה בעצמה לפתרון הבעיה. אך כאמור ההמלצה החמה היא להשלים בטיפול התנהגותי קוגניטיבי שיתן לך שליטה גם בהמשך החיים. בהצלחה ד"ר ניר עישר

שלום רב, מדבריך עולה שאתה סובל מכאבים ומחושים גופניים בלבד, ללא חשש למשמעות שלילית של התחושות הגופניות הללו. נשמע כאילו שמדובר בכאב שרק אי הנוחות שבכאב עצמו היא שמפריעה לך. בד"כ אנחנו מצפים למחשבות רעות או מפחידות, לרגשות ולשינויים התנהגותיים שעד כדי הפרעה לתפקוד. כל זה כאילו לא קיים אצלך, מסיבה זו איני יכול להמליץ לך דבר, פרט להבדק ע"י מומחה לכאב או לבעיות נפשיות. לאחר שתיהיה לך אבחנה יהיה קל יותר להמליץ על דרכי פעולה יעילות. בכבוד רב, ד"ר ניר עישר

שלום לא ידוע לי על פגיעה פיזית שקורת בעקבות נטילת אסיד, בדרך כלל נטילת אסיד לא גורמת לפגיעה פיזית במוח. במקרים בהם היא כן גורמת הסיבה היא, עלייה בלחץ הדם שגורם לשטף דם מוחי. זו גם הסיבה שטף דם מוחי באזור העכבישי זו הסיבה העיקרית למוות, רב הסיכויים שזה לא קרה לך. אבל הייתי ממליץ מצד אחד להיבדק ע"י נירולוג ומצד שני ע"י איש בריאות הנפש. הסימפטומים שאתה מתאר, הם ללא ספק חרדה. ויש לטפל בהם, לאחר שברור מה הסיבה הנפשית שלהם. קיימים טיפולים תרופתיים ובדרך כלל במקביל מומלץ גם טיפול התנהגותי קוגניטיבי, שבו תלמד איך לשלוט בחרדה במקום שהיא תשלוט בך ומצד שני תלמד איך לא להיכנע למחשבות הטורדניות ולהגיע למצב שהן אינן מטרידות עוד. בברכה ד"ר ניר עישר

שלום אני מבין משאלתך שאתה מעוניין בטיפול לא תרופתי, הטיפול הלא תרופתי היעיל ביותר שאני מכיר הוא הטיפול התנהגותי קוגניטיבי, היעלות שלו הוכחה בהרבה מחקרים, מרכזים ובמדינות שונות. במצבי חרדה כמו שאתה מתאר זה הטיפול מאוד יעיל וכידוע לי הטיפול היעיל היחיד. לכן, מאוד ממליץ לך על טיפול זה. לידיעתך מדובר בטיפול עד 15 פגישות שאם אתה מתרגל את מה שצריך אתה אמור להיות בדרך לפתרון של הבעיות. אתה צעיר יחסית ולכן לפנייך שנים רבות שבהן תוכל לחיות ללא סבל. אני ממליץ לך בחום לפנות למטפל שזו המומחיות שלו. בברכה ד"ר ניר עישר