שאלות ותשובות - עמוד 173
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
לעיתים תקופת ההסתגלות לפורמולות חדשות לוקחת קצת זמן, ימים עד שבועות. ייתכן שיש צורך בהוספה של תכשירים נוספים, כמו אלגיקל, לאחר כל ארוחה. כמו כן, יתכן שאת זקוקה להדרכה לגבי האכלה נכונה, יתכן שהתינוק מקבל כמות קצת יותר מדי גדולה בכל האכלה, ולכן הוא מקיא או פולט בכמות גדולה מייד אחריה. חשוב לציין כי למרות הבעיה שציינת, התינוק עולה יפה במשקל. אם הבעיה נמשכת, פני לרופא הילדים. יתכן שתהיה נחוצה חוות דעת נוספת של גסטרואנטרולוג מומחה לילדים. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
ההמלצה כיום היא להימנע מכל מניפולציה עורית (כולל הסרת שיער) במשך הטיפול ברואקוטן ובמהלך ששת החודשים לאחר תום השימוש בו, מחשש להתפתחות צלקות בעור או החלמה איטית של הפצע. ההתייחסות היא לשעווה וללייזר. ההנחה שלי היא כי ההנחיה מתייחסת לשטח הגוף כולו, היות שלא נאמר אחרת. מצד שני, מצאתי מחקר (מצומצם מאוד) אשר מראה שבטוח להסיר שיער בלייזר אצל מטופלות ברואקוטן. אבל, כפי שציינתי, מדובר במחקר קטן מאוד. שימוש במכונה מקביל לטיפול בשעווה, ולכן אינו מומלץ בזמן השימוש בתרופה וכן אחריה. לעומת זאת, את יכולה לגלח שיער באזורים שאינם נגועים בפצעים. לגבי האזורים הנגועים, אני מציעה לא לגעת בהם כלל. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
תוכלי לקרוא על CRP באתר. מדובר על חלבון שרמתו עולה במצבי זיהום ודלקות. הבדיקה רגישה מאוד, אך אינה ספציפית. http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=148 קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
ישנו מגוון רחב של סוגי דיו בהם משתמשים כאשר עושים כתובת קעקע. תופעות אלרגיות לחומרים אלה יחסית נדירות, אבל קיימות, בעיקר אצל אנשים שרגישים למתכות. חלק מהחומרים הפופולריים הם titanium deoxide, iron oxides, carbon black, acrylonitrite butadiene styrene. אני מתארת לי ששמות אלה לא אומרים לך הרבה, ואת גם אולי לא יודעת אם את רגישה להם או לא. מה שנהוג לעשות אצל אנשים עם נטיה לפתח אלרגיות, זה לבקש שיעשו סימן קטן עם הדיו מאחורי האוזן. לאחר מספר שעות יש לבדוק אם פיתחת אלרגיה לחומר. אם לא התפתחה אלרגיה, את יכולה לעשות קעקוע. אם התפתחה אלרגיה, מובן שכדאי להימנע מעשיית הקעקוע. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
התשובה שאתן מבוססת על הידוע ממחקרים, בהם עקבו לאורך שנים אחר קבוצות גדולות של מטופלים. קיימים נתונים אפידמיולוגיים, סטטיסטיים, שאפרט מייד, אבל חשוב לציין שברמת הפרט, האינדיבידואל, עדיין אין בידינו יכולת לחזות במדוייק את הצפוי לו. מציאת עבודה והיכולת לשמור עליה תלויה במידה רבה ביכולת התפקוד. לכן, אם התפקוד פגוע, יש חשש לקושי בתחום זה, אפילו שיש רקע מכובד של השכלה גבוהה. יתכן מאד שכדאי להתפשר מראש ולחפש עבודה פחות מאתגרת מבחינה אינטלקטואלית, אך כזו שתרגיש כי אתה מסוגל לעמוד בה לאורך זמן ולהצליח. אין כיום ממצאים חד-משמעיים לגבי טיפול בסימנים שליליים. התרופה הפסיכיאטרית הנחשבת מוצלחת ביותר מבחינה זו היא הלפונקס (קלוזאפין). ישנו מחקר רב בתחום, אולם אין תכשיר מסוים, או טיפול מסוים שהוכחה יעילותו. האבחנה של הפרעה סכיזואפקטיבית ניתנת בשל קיום תסמינים פסיכוטיים כלשהם במקביל להפרעה במצב הרוח. לא ניתן לשייך את התסמינים לתת-סוג מסוים של סכיזופרניה. לפי המצב הספציפי של כל מטופל עם הפרעה סכיזואפקטיבית ניתן לומר לאיזה תת-סוג של סכיזופרניה התסמינים שלו/ה הכי קרובים. מבחינת הסיכון להידרדרות קוגניטיבית ותפקודית, ככל שחולף זמן רב יותר מן ההתקף הפסיכוטי הראשון, ואם זה התקף יחיד בחיים, יש פחות סיכוי שהאדם ילקה בהתקף נוסף. ככל שההתקף הפסיכוטי שממנו סבל האדם התפתח באופן יותר חד ומהיר (תוך ימים עד שבועות ולא תוך חודשים ושנים), הסיכוי שתהיה ירידה קוגניטיבית, וירידה בשאר המדדים שציינת, הוא יותר נמוך. אם הההתקף הפסיכוטי התפתח לאחר אירוע חיים סטרסוגני, כגון פרידה, אובדן, שינוי מקום מגורים וכדומה (בניגוד להתקף שפרץ מתוך שגרה רגילה, ולא ניתן לקשר אותו לסיבה מיוחדת), יש פחות סיכוי ללקות בהתקף נוסף בעתיד. אם ההתקף הפסיכוטי לווה במאפיינים של מצב רוח (דכאוני או מאני), יש פחות סיכוי לירידה קוגניטיבית, ולירידה במוטיבציה וביוזמה. באופן מאד גס וכללי - ככל שיש במחלה יותר מאפיינים של מצב רוח, ופחות מאפיינים שדומים לסכיזופרניה, יש פחות סיכוי להידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית שלעיתים מלווה את מחלת הסכיזופרניה. וכמובן - ככל שהאדם יותר שומר על עצמו מפני מצב שיוכל להוביל להתקף נוסף, הוא מגדיל את סיכוייו להמשך חיים בריאים ככל האפשר. חשוב מאד, מסיבו זו, להתמיד בטיפול ובמעקב הפסיכיאטרי, ולהשתדל לשמור על אורח חיים מאוזן (מבחינת פעילות, שעות שינה, מזון, פעילות גופנית) ועל קשרים חברתיים או קשרים משפחתיים. כל אלה נמצאו במחקרים כגורמים המקטינים את הסבירות להידרדרות קוגניטיבית ותפקודית. תמשיך לשמור על עצמך ולהרגיש טוב, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
פרנכימה היא החלק התפקודי של איבר, בניגוד לרקמה התומכת, הנקראת סטרומה. לפרנכימה דלה יכולות להיות סיבות שונות, ומכיוון שאינני מכירה את הרקע ואת הבעיות מהן את סובלת, אינני יכולה לכוון אותך. הממצא מצריך המשך בירור, במיוחד לאור המשך הכאבים שאת מתארת. אני מציעה שתפני לנפרולוג להמשך בירור. תרגישי טוב. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
לא צפויות בעיות מיוחדות בנטילת מינוציקלין עם שתיית אלכוהול. להלן קישור למידע על כך באינדקס התרופות: http://www.infomed.co.il/drug3.asp?dID=161 קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
רדוקטיל היא תרופה לירידה במשקל המיועדת לאנשים עם BMI (יחס בין המשקל לגובה) גבוה מ-30. על פי הנתונים שמסרת, ה-BMI שלך הוא 33 ועל כן אתה עומד בקריטריון זה. התרופה ניתנת במרשם רופא בלבד. תוכל לפנות לרופא המשפחה שלך לשם כך. אחת מתופעות הלוואי הידועות של התרופה היא עלייה בלחץ הדם, נתון שרופא המשפחה ייקח בחשבון בהחלטתו האם לרשום לך את התרופה. חשוב לציין שבמקביל לנטילת התרופה, יש להמשיך בשינוי הרגלי האכילה וצמצום הכמויות. מומלץ להיעזר לשם כך בטיפול פרטני או קבוצתי של דיאטנית קלינית. מאחר שאתה מתאר התמודדות של שנים רבות עם נושא המשקל ובולמוסים של אכילה בלתי נשלטת, אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי להבנת הפן הרגשי של האכילה. רצוי שהטיפול הפסיכולוגי יהיה במקביל לטיפול התזונתי. כך יושגו התוצאות הטובות ביותר. תוכל לקרוא עוד על רדוקטיל באינדקס התרופות ובחלקים אחרים של האתר: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=341 קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
29/09/2013
לאחר הפסקה של לקיחת גלולות לתקופה כלשהי, הווסת יכולה להיות לא סדירה, הן בכמות הדם והן במספר הימים בין דימום לדימום. אצל נשים בגיל הפוריות קורה שיש מחזורים לא סדירים, כך שהדימום הווסתי לא מגיע בזמנים קבועים ואחידים, וגם זה נחשב תקין. ירידה במשקל בהחלט יכולה לשבש את המחזור, אך לא ציינת בשאלה אם לפני שנתיים, כשירדת במשקל, גם היו לך שיבושים במחזור. שינויים במחזור מופיעים לצד הירידה במשקל, ולא שנתיים לאחר מכן. הייתי ממליצה לך להמתין 3-2 חודשים ולראות אם זה מסתדר. ואם לאחר תקופה זו עדיין ימשיכו הסימפטומים, יתכן שתצטרכי לעבור מספר בדיקות לשם בירור הבעיה, כגון בדיקת דם שמטרתה עריכת פרופיל הורמונלי ובדיקת אולטרסאונד, ושתצטרכי להתייעץ עם גינקולוג. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד