שאלות ותשובות - עמוד 191

מנוחה היא אכן הטיפול הראשון. מעבר לכך יש מקום לברר כמה נקודות היכולות להשפיע על היכולת שלך לעבוד בעומסים: מנח כפות רגליים והצורך בהתאמת מדרסים הצורך בחיזוק מסיבי של שרירי הרגליים בדיקת הגב המותני בשל אפשרות להקרנת כאב ממנו טווחי תנועה של מפרקי קרסול ברך וירך וטיפול בהתאם אימון מתגבר ברמת קושי בצורה מדורגת ייתכן גם שצריך לתת לך אישור לשאת פחות משקל בשל האירועים החוזרים בכל נשיאת משקל מתמשכת. אני ממליץ לגשת לבירור במכון פיזיותרפיה, ובמקביל גם אצל אורתופד. רפואה שלמה ירון טילינגר, פיזיותרפיסט מוסמך מכבי שירותי בריאות קרא עוד

עצם המרפק שייכת לעצמות מסוג העצמות הארוכות: http://stwww.weizmann.ac.il/g-bio/cell/sp2/ezem_hainyan.html קרא עוד

קיום דלקות ריאה חוזרות בילדים מעלה שאלות חשובות ביותר לגבי מחלות רקע שיכולות להוביל לכך. אצל הרבה מאד מהילדים שעוברים בירור מסתבר שהם בריאים לחלוטין ובמקרה איתרע מזלם והם חלו מספר פעמים בדלקת ריאות. אולם בשל מקרים של מחלות רקע (כגון ציסטיק פיברוזיס, מחלות חסר חיסוני זה או אחר, מבנה לא תקין מולד של דרכי האוויר, גוף זר וכדומה), חשוב לבצע בירור ולהתאים טיפול. צילום חזה אינו הדרך לאבחן מחלת רקע המובילה לדלקות ריאה חוזרות, אולם הוא בהחלט נותן אינדיקציה לגבי המצב הנוכחי של רקמת הריאה – בעיקר בזמן דלקת ריאות חריפה או בצילום חזה ביקורת – בו רואים היעלמות של דלקת הריאות. שער הריאה מורכב מכלי הדם המובילים דם אל הריאה, מעצבים, ומדרכי האוויר הגדולות ומבלוטות לימפה. שער ריאה מורחב בצילום חזה הוא סימן לא ספציפי, כלומר, סימן שאינו יכול לכוון אותנו באופן חד-משמעי לבעיה מסויימת. סיבות רבות יכולות להוביל להרחבה של שער הריאה – גודש של כלי הדם הריאתיים (יותר שכיח דו-צדדי ובמבוגרים), הגדלה של בלוטות לימפה (יכול להיות מסיבות רבות, אך השכיחה מהן היא הגדלה תגובתית לדלקת בריאות או בסימפונות), תהליך דלקתי באזור השער (דלקת ריאות או דלקת של הסימפונות - ברונכיטיס) ועוד. המלצתי היא אכן לפנות לרופא ריאות ולבצע את המשך הבירור. בנוגע לממצא בצילום החזה, הואיל ואינו ספציפי, אף על פי שלא ראיתי אותו בעצמי, אני מאמין שאין צורך להילחץ ממנו. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

לייפת ריאתית (pulmonary fibrosis) היא למעשה מחלה שבה מתרחש תהליך דלקתי ולאחר מכן הצטלקות של רקמת הריאה שגורמים לפגיעה בתפקודה. קיימים מספר תתי סוגים ועל כן ישנם הבדלים בהערכת מהלך המחלה ותוצאותיה, וכמו כן בטיפול. קביעת תת הסוג נעשית על ידי המהלך הקליני ואצל חלק מהחולים מתבצעת גם ביופסיה ריאתית. בבדיקת הביופסיה נלקחת דגימת רקמה מהריאה לבדיקה מיקרוסקופית, ועל ידי איתור מאפיינים מסוימים נקבע תת הסוג של המחלה. האם עברת ביופסיה ריאתית? האם ניתנה לך אבחנה של סוג המחלה ממנה את סובלת? אחד הסוגים הקיימים נקרא פיברוזיס ריאתי אידיופאתי - Idiopathic pulmonary fibrosis (כלומר הגורם לתהליך ההצטלקות אינו ידוע). בסוג זה ישנה התקדמות מתמדת של המחלה. אתייחס כאן בקצרה למחלה זו, אך שוב, יש שוני בין הסוגים השונים ולא ברור משאלתך מאיזה סוג את סובלת. העיקרון הטיפולי הוא להקטין את התהליך הדלקתי מתוך היגיון שבכך יקטן גם תהליך ההצטלקות של רקמת הריאה. לכן הטיפול המרכזי הוא בסטרואידים (אלו הן זריקות הדיפרוספן שאת מקבלת), שזו תרופה נוגדת דלקת. בנוסף, ישנם טיפולים אימונוסופרסיביים (מדכאי חיסון) שאף הם אמורים להפחית את התהליך הדלקתי כגון אזאתיופרין או ציקלופוספאמיד וטיפולים אנטי- פיברוטיים כגון קולכיצין או פניצילאמין. השימוש בתרופות האימונוסופרסיביות והאנטי-פיברוטיות הוא בעיקר לחולים שאינם מגיבים לטיפול בסטרואידים, חולים שסובלים מתופעות לוואי של הסטרואידים או חולים שהם בסיכון גבוה לסיבוכים מסטרואידים (בין השאר בקבוצה זו חולי סוכרת שאינה מאוזנת. האם הסוכרת שלך מאוזנת?) למרבה הצער אין כיום הוכחות ברורות כי הטיפולים השונים משפרים את מצב המחלה או את איכות החיים של החולים. אולם הפוטנציאל לתוצאות חיוביות מעודד בכל זאת את הרופאים להמשיך ולטפל בתרופות אלו. אצל חולים שבהם ישנה התדרדרות בתפקוד הריאתי למרות טיפול אופטימלי, ושמתאימים מבחינת הקריטריונים, יש לשקול השתלת ריאה. בשל בההמתנה הארוכה לתרומה מומלץ לחולים להירשם מוקדם אם יש צורך מבחינת התפתחות המחלה. חשוב מאוד שתהיי במעקב של רופא מומחה בפולמונולוגיה (מחלות של מערכת הנשימה) שתוכלי לקבל ממנו את מלוא המידע ולהפנות אליו את כל שאלותייך. מאחר והנושא מורכב ואין בידי את מלוא הנתונים הרפואיים שלך, קשה לייעץ מבלי לבדוק אותך ולעיין במסמכים הרפואיים שלך. את מוזמנת לכתוב לנו שוב אם יהיו לך שאלות נוספות, נשתדל לעזור ככל יכולתנו. רפואה שלמה. למידע נוסף ניתן לקרוא באתרים אלה: http://www.emedicine.com/med/topic1960.htm קרא עוד

אין טיפול מיוחד מתחום הפיזיותרפיה המעורר את העצב. למיטב ידיעתי מקובל לתת כדורי ויטמינים מקבוצת ה B קרא עוד

אם בבלוטה יש פעילות מטבולית מוגברת, למשל על רקע זיהום, דלקת או אפילו גידול, והיא מעל ל 7 מ"מ, הרי שהיא אכן תראה קליטה מוגברת ב PET. [22/03/2006] קרא עוד

גרורות, למשל של סרטן שד או ערמונית, יכולות להיראות סקלרוטיות, כלומר גורמות לבניית עצם וגורמות למוקד של בניה מוגברת של עצם. ב CT הודגם כנראה מוקד סקלרוטי בעצם הירך, אשר חשוד במקרה שלך לגרורה גרמית, אולם יכול להיות גם ממצא שפיר שנקרא אי עצם, אשר מופיע באופן שכיח בעצמות האגן והירכיים ואין לו משמעות קלינית. בד"כ מוקד כזה של אי עצם לא ייתן מוקד קליטה פתולוגית במיפוי, כך שיש להשוות למיפוי, וכן להשוות עם בדיקות CT קודמות, אם יש. אי עצם סביר להניח שלא השתנה עם הזמן ואילו גרורות תגדלנה מבדיקה לבדיקה. קרא עוד

ישנם אספקטים רבים לכאבי גב ומעניין לראות שאנשים עם תמונות גרועות במיוחד יכולים להראות רמות תפקוד מצוינות ואחרים עם תמונות מינוריות עשויים לסבול(באמת,ולא פסיכולוגיה או העמדת פנים אלא כאב אמיתי), ולצאת לגמרי ממעגל התפקוד בו היו לפני כן. בין אם הספונדילוזיס גורם לכאב, או סיבות אחרות (ויש רבות), יש דרך לטפל בעצמך ובגב שלך. הייתי מתחיל בפעילות גופנית כללית כמו שחיה או הליכה על בסיס קבוע. מצורפים שני קישורים לתרגילים ספציפיים לגב תחתון http://www.med.umich.edu/1libr/aha/aha_xlbpm_art.htm קרא עוד

פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה להופיע בכמה מצבים. השכיח ביותר הוא מחלת גרייב, מחלה אוטואימונית (חיסון עצמי) בה הגוף מייצר בטעות נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים לה לפעול באופן מוגבר ולייצר עודף של הורמוני הבלוטה. מצב נוסף בו מופיע עודף של הורמוני בלוטת התריס הוא כשמתחילה מחלה אוטואימונית הפוכה, הנקראת מחלת השימוטו. במחלה זו, הגוף מייצר נוגדנים נגד בלוטת התריס, אשר גורמים דווקא להפסקת ייצור ההורמונים. במחלה זו ישנו חסר של הורמוני התריס, אך לעיתים, בשלב הראשון של המחלה, יש דווקא עלייה זמנית של הורמוני התריס ולאחר מכן מתרחשת הירידה. ברוב המקרים החסר הוא קבוע, אך הטיפול במצב זה הוא פשוט מאוד, על ידי נטילה של הורמוני בלוטת התריס בכדור פעם ביום. הממצאים בבדיקות האולטרסאונד, המיפוי והנוגדנים החיוביים - כולם מצביעים יותר לכיוון אבחנה של מחלת השימוטו ולא לאבחנה של מחלת גרייב. שתי מחלות אלו הן למעשה סוג של דלקת, לכן אין סתירה בין מחלת השימוטו או דלקת של בלוטת התריס. תירוגלובולין (Thyroglobulin) זהו החומר המצוי בתוך בלוטת התריס, וממנו מיוצרים הורמוני התריס T3 ו- T4. הרמה בבדיקתך תקינה (רמתו התקינה בדם ביחידות של ng/ml היא 20-1). רמה גבוהה מופיעה במקרים של סרטן של בלוטת התריס ובמחלת גרייב (פעילות יתר של בלוטת התריס). מחלות אוטואימוניות שכיחות יותר בנשים צעירות, והריון הוא בהחלט טריגר אפשרי למחלות אוטואימוניות. רקע משפחתי הוא שכיח במקרים רבים, אך אינו הכרחי, המחלה יכולה להופיע גם במי שאין לו רקע כזה. לא ציינת אילו תרופות את לוקחת. אני ממליצה שתפני מיידית לרופא הנשים שלך לוודא שאכן מותר לקחת את התרופות שאת נוטלת בזמן הנקה. תוכלי למצוא מידע רב על מחלות בלוטת התריס בדפים הבאים: http://www.infomed.co.il/questions/q_061802_3.htm קרא עוד

יש להתייעץ עם הרופא ששלח את אביך לבדיקה, שכן ההרחבה יכולה להיות חלק מתמונה של חסימת נוזל המוח והשדרה (CSF) או להיות חלק מהאטרופיה המוחית ה"רגילה" לגיל. על פניו לא נשמע כי יש קשר בין התלונות של הראיה לממצא בחדרים, וכי יש להמשיך ולחפש את הסיבה לקשיי הראיה. קרא עוד