שאלות ותשובות - עמוד 281

קנדידה היא תופעה שכיחה בהיריון, כפי הנראה היא נגרמת כתוצאה מהרמות הגבוהות של האסטרוגן בזמן ההיריון. למרות שזיהום זה אינו מסכן את ההיריון, הוא עלול לגרום לתסמינים בלתי נסבלים. אם את בהיריון וסובלת מתסמינים של זיהום פטרייתי בנרתיק, אל תסיקי שהתסמינים הם תוצאה של זיהום פטרייתי בלתי מזיק. פני לרופא על מנת לוודא שאינך סובלת ממחלה אחרת, שעלולה לסכן את ההיריון. אם את סובלת מזיהום חיידקי, או ממחלת מין כגון זיבה או קלמידיה, תצטרכי לקבל טיפול שימנע סיבוכים בהיריון.

רמה גבוהה מהמקובל של תאי שמר בנרתיק, אינה גורמת בהכרח לתסמינים, או להתפתחות של זיהום פטרייתי. אצל נשים רבות כמות תאי שמר בנרתיק גבוהה מהמקובל, אך הדבר אינו מהווה בעיה עבורן.

נשים מסוימות נוטות יותר מאחרות ללקות בזיהום פטרייתי בנרתיק, כתוצאה מבעיות במערכת החיסונית, או ממחלות אחרות שפוגעות באיזון הטבעי בגוף בין תאי השמר (פטריות) לחיידקים.

לעתים קרובות קנדידה נעלמת ללא טיפול, בדרך כלל כאשר מגיע המחזור. דם הווסת מעלה את רמת החומציות בנרתיק (pH) וכתוצאה מכך יורדת כמות תאי השמר - הם אינם מסוגלים לגדול בסביבה בה רמת החומציות היא כמו זו הנוצרת בזמן מחזור. קיים הבדל משמעותי בין זיהום פטרייתי בודד וקל לטיפול ובין זיהומים חוזרים ונשנים, שמשפיעים על חיי האישה באופן משמעותי. במקרים מסוימים קשה למנוע זיהומים חוזרים ונשנים ולטפל בהם. לנשים הלוקות בזיהומים פטרייתיים חוזרים ונשנים בנרתיק מומלץ לבדוק קיומן של בעיות אחרות( כגון סכרת, טיפול הורמונאלי, עמידות הפטריה בפני הטיפולים) על מנת לטפל בגורם ולהתגבר עליו.

המומחים ממליצים כיום על כמוסות חומצת בור כטיפול בזיהום פטרייתי בנרתיק, קנדידה , במיוחד במקרים של זיהומים שאינם ניתנים לטיפול באמצעות תרופות אנטי פטרייתיות, עם מרשם או ללא מרשם. חומצת בור היא חומר כימי לבן וצלול בעל יכולת להילחם בפטריות ובוירוסים. תרופות רבות מכילות אותה וניתן להשיג אותה גם ללא מרשם רופא. לנשים בהיריון אסור להשתמש בחומצת בור.

ובכן, מדובר בשאלה מורכבת, שכן בחירת הטיפול המתאים לכל מטופל תלוי בהרבה גורמים במטופל. נכון, שאיבת שומן ממוקדת לזרוע יכולה בהחלט לפתור בעיית עודפי רקמה הגורמים לזרוע רפויה. אולם, תהליך זה אינו מתאים לכל המטופלים, בייחוד במידה והעור יותר זקן, אינו חלק וגמיש, ולא יתכווץ במידה טובה לאחר השאיבה. במקרים אלו מומלץ לבצע את הניתוח, עם או בלי תוספת של שאיבת שומן, על מנת למתוח את העור המדולדל על פני הזרוע לאחר הסרת עודפי הרקמה. בכל אופן רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל במפגש המקדים על מנת לברר במדויק איזו סוג פעולה עדיפה.

למרות שביצוע שתלים דנטלים נחשב כיום לאחד הטיפולים הטובים ביותר שיש לרפואת השיניים להציע, לצורך שיקום ושחזור יעיל ארוך טווח של חלל הפה, הם אינם מתאימים לכל המטופלים. קיום של מחלות רקע רבות או משמעותיות כגון: סוכרת, ממאירות, אוסטאופורוזיס הגורמת לספיגת סידן מואצת בעצמות ועוד. בנוסף, טיפול תרופתי ממושך עם סטרואידים או תרופות מדכאות חיסונית עשויות להוות מכשול להשתלה, עקב דיכוי ריפוי הרקמה, והגברת הסיכון בזיהומים מקומיים. כמו כן, נמצא כי אחוז ההצלחה לקליטת השתל אצל חולים מעשנים הינו ירוד ב-30%, ולכן רופאים רבים ממליצים על הפסקת עישון לפני ההשתלה.

זיהומים של חללי הלב והמסתמים הינם סיבוך נדיר יחסית של טיפולי שיניים וניתוחי פה בכלל, ובעיקרם שתלים דנטלים. הסיבה לכך היא חדירת חיידקים מזהמים אל זרם הדם, עקב ריבויים בחלל הפה, בעיקר בזמן טיפולים והסרת הפלאק החיידקי במהלך הניתוח. אצל אנשים בריאים אין סכנה משמעותית לפתח זיהום מסוג זה, אולם אנשים המצויים בקבוצות הסיכון: כגון בעלי מסתם לבבי מלאכותי, מומי לב מולדים, מושתלי לב או מדוכאי חיסון, החיידקים הנשטפים בזרם הדם מתיישבים על המסתם וגורמים ליצירת רובד חיידקי חדש, הגורם לזיהום- אנדוקרדיטיס. בשל כך ישנה חשיבות עליונה למתן כל האינפורמציה הרפואית לרופא השיניים לפני תחילת הטיפול. אצל מטופלים אלו ננקטות פעולות מניעה לפני טיפולי שיניים וניתוחים בפרט, הכוללות טיפול אנטיביוטי חד פעמי דרך הפה.

ובכן, מטופלים רבים סובלים מנפיחות משמעותית של הרקמה בימים הראשונים לאחר ביצוע השתלות, ונפיחות זו היא הגורמת לכאבים ולאי נוחות. יתכן כי ייקח עד שבוע לירידת הנפיחות, ובזמן הזה יש להשתמש במשככי כאבים, על מנת שלא לחוות אי נוחות רבה מדי.אכילה ושתייה מומלצת בכמויות קטנות או דרך קשית. בשל האי נוחות והמגבלה לאחר ההשתלה מומלץ לנוח בבית ולהימנע מעבודה או ביצוע פעולות פיזיות, למשך של לפחות כשבוע. חזרה לשגרה לרוב מתאפשרת תוך כשבועיים. מובן כי מידת הכאבים תלויה רבות במספר השתלים שבוצעו. במידה והוחלפו שיניים בודדות הליך החלמת הרקמה יהיה קצר יחסית.

במרבית המקרים, כאשר קליטת שתל דנטלי הינה טובה, ההתקן הדנטלי הינו קבוע ואינו מצריך החלפה. נהוג להסביר למטופל, כי עם טיפול נכון לאחר ההשתלה, ושמירה על היגיינת פה טובה, השתלים יכולים להחזיק מעמד כ-20 שנה ואף יותר. במקרה של כישלון השתל המלווה בחוסר עצם, יתכן ויידרש ניתוח חוזר להשתלה מחדש עם תוספי רקמת עצם. שתל העצם יכול להילקח מהמטופל עצמו, מבנק העצם, מבע"ח או ע"י שתל מלאכותי. לעיתים ישנו צורך בהחלפת המבנה הקיים לשחזור השן, עקב שחיקה והתדרדרות שלו עם הזמן, מבחינה אסתטית, או עקב שבר או סדק. גם מידת הבריאות הכללית של המטופל משפיעה על חוזק השתל בטווח הארוך. למשל, ידוע כי אצל מטופלים מעשנים, הנזק לשתל יכול להיגרם תוך זמן קצר יותר.

לרוב לא. לאחר הנחת מבנה על גבי השן, יש צורך במעקב בלבד של השן הפגועה, ע"י פגישות עוקבות אצל רופא השיניים, ולעיתים צילומים חוזרים, על מנת לשלול המשך הרס של השן, חוסר הצלחה של טיפול שורש או כל פגיעה אחרת שעלולה להיווצר בשן. במידה וקיימת פגיעה נוספת בשן הדורשת טיפול, יש צורך בהסרת הכתר וטיפול בשן, שכן לאורך זמן מצב זה יכול להוביל לריקבון והרס שן נוסף, עד להתפתחות דלקת מקומית. במידה ואין כל בעיה עם השן או המבנה החדש, לרוב הכתר הוא עמיד ואין צורך להחליפו.

כתר שן זמני מטרתו לספק הגנה זמנית בלבד למבנה השן, עד להשלמת תהליך המדידות והרכבת המבנה הקבוע. הכתר הזמני עמיד בצורה טובה כנגד כניסת מזהמים, שאריות מזון וכו' אל אזור השן הפגועה, ולכן רצוי להניחו על מנת להקל על הטיפול המקומי באזור. הכתר הזמני עשוי חומר אשר אינו יכול להחזיק מעמד זמן רב מאד, ולכן רצוי להחליפו בכתר קבוע, העשוי חומר עמיד יותר, תוך פרק זמן קצר של עד כמה חודשים. בנוסף, הוצאת הכתר הזמני היא קלה יותר (הדבקתו אינה קבועה), על מנת שלא לגרום לאי נוחות גדולה למטופל בין כל טיפול וטיפול.