קנדידה (Candida)

סימפטומים

כאמור, פטריות קנדידה יכולות להופיע באזורים רבים בגוף, וכל אזור מתאפיין בתסמינים שונים.

קנדידה בנרתיק, למשל, תתבטא בגרד בנרתיק, בריבוי הפרשות לבנות-צמיגיות אופייניות ובמקרים חמורים יותר בדחיפות, תכיפות וצריבה במתן שתן, דם בשתן, ואף שינויים במחזור החודשי.

לעומתה, קנדידה במעיים מאופיינת בתחושת נפיחות וגזים, כאבי בטן, שיהוקים וגיהוקים, ובצואה רירית. 

קנדידה בלשון היא מצב הנפוץ בעיקר בתינוקות, במעשנים ובבעלי מערכת חיסונית חלשה, ומאופיינת בנגעים לבנים אופייניים בחלל הפה, תחושת צמר בפה, אבדן תחושת הטעם ופצעים בזוויות הפה. 

התסמינים האופייניים לקנדידה באזורי הגוף השונים יופיעו לרוב אחרי שגשוג משמעותי וממושך של הפטרייה במערכת העיכול. 

סיבות וגורמי סיכון

באופן תקין, מערכת החיסון וחיידקי מערכת העיכול מבקרים את רמת השגשוג של פטריית הקנדידה ומונעים את התפשטותה. כך, מרבית האוכלוסייה נושאים את פטריית הקנדידה באופן טבעי ללא כל תסמינים.

נטילה ממושכת של אנטיביוטיקה או סטרואידים גורמת להרס של חיידקי מערכת העיכול, ובכך מפרה את האיזון ועלולה לגרום לשגשוג של הפטרייה. 

באופן דומה, גם מערכת חיסון מוחלשת, כמו בחולי סרטן, איידס וסוכרת, עלולה לגרום להופעת תסמיני הפטרייה האופייניים. זאת ועוד, הקשר ההדוק בין מתח להחלשת מערכת החיסון גורם לכך שאצל אנשים הסובלים מתקופות ממושכות של מתח וחרדה קיים סיכון גבוה יותר להיחלשותה של המערכת החיסונית ולהתפתחות קנדידה.

פרט לכך, נמצא כי פטריית הקנדידה נפוצה יותר בנשים שמשתמשות בגלויות למניעת הריון ובאזורי גוף לחים וחמימים, דבר המדגיש את החשיבות בייבוש אברי המין לאחר הרחצה. 

לבסוף, נמצא קשר בין התפרצות של קנדידה לתזונה העשירה בסוכרים, בפחמימות ובשמרים. 

אבחון ובדיקות

אבחון קנדידה נקבע על ידי המראה הקליני (בקנדידת העור והריריות), בעזרת הסתכלות מיקרוסקופית בדגימות מהאיבר הפגוע ועל סמך ממצאי תרביות מהדם או מהאיבר הפגוע. בדיקות סרולוגיות לאבחון זיהום ובדיקות מולקולריות קיימות בשלבי פיתוח שונים, אך עדיין אינן מנוצלות באורח שגרתי.

סיבוכים אפשריים

לרוב קנדידה אינה גורמת נזק של ממש,  אך בחולים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, כגון חולי סרטן, חולי סוכרת ואנשים המטופלים באנטיביוטיקה לאורך זמן ממושך, עלולה הפטרייה להתפשט למערכת הדם.

חדירת הקנדידה למערכת הדם מאופיינת בחום, צמרמורות, כאבי ראש ובחילות. בכל חשש לזיהום במערכת הדם יש לפנות לטיפול רפואי דחוף, שכן ללא טיפול מהיר ומותאם יש סכנה בקריסת מערכות הגוף. 

טיפולים ותרופות

קיימות תרופות יעילות הניתנות לטיפול בקנדידה, לטיפול מקומי או לטיפול מערכתי, והן כוללות בעיקר תרופות מקבוצת האזולים (Azoles), הפוליאנים (Polyenes) והאכינוקנדינים (Echinocandins). התרופה המערכתית הנמצאת בטיפול הנרחב ביותר נגד קנדידה היא פלוקונאזול (Fluconazole) המצטיינת ביעילותה ובבטיחותה.

מניעה

ישנם מספר דברים שניתם לעשות על מנת להקטין את הסיכון להתפתחות קנדידה: 

• לייבש את אזור אברי המין לאחר הרחצה

• להימנע משימוש בתמרוקים הגורמים לגירוי העור באזור אברי המין.

• להעדיף לבוש העשוי מבדים 'נושמים' שמונעים הצטברות של לחות והזעה על גבי העור.

• להפחית את רמת הלחץ.

• להקפיד על 'תזונת קנדידה', שהיא תזונה הדלה בסוכרים ובשומנים.

• לצרוך תוספי פרוביוטיקה מסוג אצידופולוס וביפידוס.