שאלות ותשובות - עמוד 283

פעילות גופנית חשובה מאד עבור חולי אלצהיימר . חשיבותה העיקרית היא בכך שהיא משפרת את החוזק, את כוח הסיבולת ואת כושר הלב. התעמלות עשויה גם להעלות את רמת האנרגיה ולשפר את מצב הרוח והשינה. התעמלות יכולה לסייע לחולי אלצהיימר בשימור הכישורים המוטוריים ובשיפור שיווי המשקל, עובדה שתסייע להם להימנע מפגיעות קשות כתוצאה מנפילות. כמו כן, התעמלות יכולה לשפר את התפקוד השכלי. הסוג ורמת האינטנסיביות של ההתעמלות, עבור חולה אלצהיימר תלויה ברמת המוגבלות שלו. אנשים שנמצאים בשלבים הראשונים של המחלה יכולים ללכת, לשחק כדורת, לרקוד, לשחק גולף ולשחות, אם כי לעתים יש צורך להשגיח עליהם. ככל שהמחלה מתקדמת, כך יש צורך ביותר השגחה. יש להימנע מפעילויות שעלולות לגרום לפציעה. חשוב להתייעץ עם הרופא של החולה, לפני שמתחילים בתוכנית אימונים. לעתים יש להתחשב בגורמים נוספים, כמו מחלת עצם, מחלת לב, או בעיות בשיווי המשקל, שיכולות להגביל את הפעילות.

גנקו בילובה- תמצית מעץ הגינקו- משווקת על ידי גורמים רבים כמשפרת זיכרון. אמנם במחקר שהתקיים בארה"ב בשנת 1997, נטען כי שימוש בתמצית גינקו עשוי לסייע בטיפול בתסמיני מחלת אלצהיימר ובתופעות אחרות של שיטיון, אולם לא הוכח שגינקו בילובה יכול לרפא, או למנוע את מחלת האלצהיימר. במחקרים אחרים לעומת זאת, נטען כי שימוש יומיומי בגינקו בילובה, עלול לגרום לתופעות לוואי, כמו דימום יתר (במיוחד כאשר הוא משולב אם שימוש יומי באספירין).

איבוד זיכרונות חשובים הוא אחת התוצאות ההרסניות ביותר של מחלת אלצהיימר. חלק מהתרופות שמשמשות לטיפול במחלת אלצהיימר, עשויות לסייע בהאטת התהליך של אובדן הזיכרון וקיימות טכניקות מסוימות שעשויות לחזק את הזיכרון שעוד נותר.

· ניתן להשתמש בפתקים, ברשימות, במזכרים וכו'.. על מנת להזכיר לאדם החולה במחלת האלצהיימר את משימותיו לאותו היום.

· כדאי להניח תמונות של בני משפחה וחברים במקומות בהם החולה יכול להבחין בהם. כדאי לציין שמות על התמונות, אם יש צורך בכך. מומלץ להעלות ביחד עם החולה זיכרונות על המשפחה, או על פעילויות שהחולה נהג ליהנות מהן בעבר.

· אפשר להשתמש ב"משחקי זיכרון", לדוגמא, לזכור דברים באמצעות שימוש בראשי תיבות.

· ניתן להדביק תוויות (עם מילים או תמונות), על מגירות או מדפים שיתארו את תכולתם.

· כדאי להגביל את צריכת האלכוהול של החולה ולנסות ולדאוג לכך שהוא ישן מספיק.

· כדאי להזכיר לחולה את התאריך, היום, השעה, המקום וכו'.. ולחזור מספר פעמים על שמות האנשים שהוא נמצא איתם בקשר.

· מומלץ לעודד את החולה להפעיל את המוח, על ידי קריאה, הרכבת פאזלים, כתיבה וכו'. כמו כן, כדאי לעודד את החולה לבצע פעילות גופנית שמתאימה למצבו. בכל מקרה, חשוב להימנע מלהציב בפני החולה אתגרים שיגרמו לו תסכול.

יש מספר דברים שניתן לעשות כדי לנסות ולעזור לאדם מבולבל:

· יש לנסות ולצמצם ככל שניתן את השינויים בסביבה, או בשגרת היום של האדם החולה. במידה ויש צורך לקיים שינויים בשגרת היומיום, יש לבצע אותם בהדרגה.

· יש להיצמד לשגרה ברורה ופשוטה ולהימנע ממצבים שידרשו מאדם החולה במחלת אלצהיימר להחליט החלטות.

· ניתן לעזור לחולה על ידי כך שמתארים בפניו את סדר היום, מזכירים לו את התאריך, היום, השעה, המקום וכו'.. וחוזרים פעמים רבות על שמות האנשים שהוא נמצא בקשר איתם.

· מומלץ להצמיד תוויות גדולות (עם מילים או תמונות) למגירות ולמדפים, שיתארו את תכולתם.

· יש לנסח מחדש, בשפה ברורה יותר את המשפטים והבקשות, במידה והחולה אינו מצליח להבין את הנאמר.

· יש להקפיד על כך שהתרופות ניטלות באופן קבוע ובזמנים הנכונים.

· כדאי לספק לחולה תפריט מזין ולעודד אותו להתעמל, במידה והוא מסוגל.

· חשוב להיות סובלני ותומך.

תזונה נכונה חשובה מאד עבור חולי אלצהיימר. למעשה, תזונה דלה עלולה להחמיר חלק מהתסמינים של השיטיון. על מנת לגרום לכך שהחולה יאכל, כדאי לנסות חלק מהצעדים הבאים:

קווים מנחים כלליים:

· התייעץ עם הרופא של החולה. לעתים חוסר תיאבון נובע מדיכאון או מבעיות אחרות שניתן לטפל בהן.

· אל תאכיל את החולה בכוח. נסה לעודד אותו לאכול ונסה לגלות מדוע הוא אינו רוצה לאכול.

· הימנע מהגשת משקאות בלתי מזינים, כמו קפה שחור ותה.

· נסה לגרום לכך שהחולה יאכל יותר חלבונים ושומנים ופחות סוכרים פשוטים (חד סוכרים).

· הצע לחולה ארוחות קטנות ותכופות וחטיפים.

· עודד את החולה ללכת, או לבצע פעילות גופנית קלה אחרת, שתעורר את התיאבון.

· נסה להציע לו מאכלים שניתן לאכול בקלות בעזרת הידיים, ללא צורך בכלים.

הדבר החשוב ביותר שיש לעשות כאשר נוסעים עם חולה אלצהיימר, הוא לתכנן מראש, לנסות לצפות מה יהיו הצרכים של החולה ולהיות מוכנים לכל שינוי ולכל בעיה. בעת התכנון יש להתחשב בשלב בו נמצאת המחלה ולבדוק אם יש דפוסי התנהגות מסוימים, שעלולים להיות מושפעים כתוצאה מההתרחקות מהבית. כדאי לצאת תחילה לטיול קצר, על מנת לבדוק את תגובתו של החולה לנסיעה. להלן המלצות מספר נוספות שכדאי לשקול:

· כדאי לתכנן פעילויות שהחולה יכול לבצע במהלך הנסיעה.

· לעולם אין לעזוב אדם הלוקה בשיטיון לבדו במכונית.

· כדאי לתכנן עצירות למנוחה.

· במידה והטיול כרוך ביותר משש שעות של נסיעה, כדאי שיתלווה אליכם נהג נוסף.

· במידה והחולה נסער פתאום בזמן הנסיעה, יש לעצור את הרכב מיד בהזדמנות הראשונה.

· כדאי לצאת לחופשה במקום שהחולה מכיר.

· במידה והחולה נסער בקלות, מומלץ להימנע ממקומות צפופים מאד.

· במידה והחולה לא טס במטוס מעולם, כדאי להגיע בנסיעה, אם ניתן.

· כדאי להודיע לצוות של חברת התעופה ושל המלון, שאתה נוסע עם אדם שזכרונו לקוי ולוודא שהחולה נושא על גופו פרטים מזהים.

· חשוב לזכור: אחריותך כמטפל נמשכת גם במהלך החופשה.

לעתים, חולי אלצהיימר נוטלים תרופות לטיפול בתסמיני המחלה ובבעיות רפואיות אחרות. אולם כאשר אדם נוטל תרופות רבות, גדל הסיכון להופעת תגובה נגדית, כולל בלבול, חוסר מנוחה, ישנוניות, או חוסר יכולת לישון, מצבי רוח משתנים, בעיות זיכרון, ו/או קלקולי קיבה. אמנם, לעתים יש צורך בנטילת תרופה לטיפול בתסמינים חמורים של מחלת האלצהיימר, כמו הזיות או התנהגות אלימה, אך חלק מהתרופות הללו עלולות לגרום להחמרה של תסמינים אחרים של המחלה. לפני שמגיעים להחלטה לגבי השימוש בתרופה מסוימת, חשוב לדון עם הרופא על היתרונות והחסרונות של אפשרויות הטיפול השונות. בנוסף, כדאי לשקול את תופעות הלוואי שעלולות להתלוות לשימוש בתרופות שאינן דורשות מרשם, כמו תרופות לטיפול בשיעול ובהצטננות ותרופות לבעיות שינה. תרופות אלו עלולות להגיב לתרופות אחרות הניתנות לחולי אלצהיימר. הדרך הטובה ביותר להימנע מתגובות נגדיות היא להתייעץ עם הרופא, לפני השימוש בכל תרופה שאינה דורשת מרשם רופא.

תהליך ההחלמה לאחר ניתוח כריתת שחלות הינו אינדיבידואלי, ותלוי גורמים ספציפיים רבים במטופלת (גיל, מצב בריאותי כללי לפני הניתוח וכו'), וכן תלוי בסוג הניתוח שבוצע. משך ההחלמה לאחר ניתוח לפרוסקופי הינו מהיר יותר, המטופלת נזקקת לפחות ימי אשפוז, ולרוב ישנם פחות זיהומים וסיבוכים הקשורים לטראומה לרקמה. לאחר ניתוח לפרוסקופי מרבית המטופלות קמות מהמיטה כבר כיממה לאחריו. אחרי יומיים-שלושה כבר לרוב ניתן להתהלך ללא קשיים מרובים. חזרה לפעילות גופנית מתונה צריכה להתבצע באופן הדרגתי תוך מספר שבועות (6-8 שבועות).לגבי קיום יחסי מין- לרוב לא צפויה בעיה, אולם רצוי להימנע ב-6 השבועות שלאחר הניתוח. לאחר ניתוח פתוח, בעיקר באם נעשה עקב ממאירות שחלתית או אגנית אחרת, משך ההחלמה הצפוי הינו ארוך יותר, כמו כן כתלות בסוג הטיפול המשלים שיבוצע.

בנשים ללא בעיות פריון, אשר מקבלות וסת באופן סדיר, לרוב לא אמורה להיות בעיה בכניסה להריון אצל נשים שעברו ניתוח לכריתת שחלה יחידה. השחלה הקיימת מתפקדת כרגיל, ובמידה וישנו ביוץ סדיר, אין מניעה מכניסה להריון או שמירה על ההיריון ברחם. אולם, אצל נשים עם רקע של אי-פריון מסיבות שונות, יתכן כי כריתת שחלה תפריע מעט בכניסה עתידית להריון, ויהיה צורך בסיוע של הפריה חיצונית, או אמצעים אחרים לטיפול באי-פריון.

ניתוח כריתת שחלות בשיטה הלפרוסקופית לא מבוצע בחשד לקיום של ממאירות באחד מאיברי הבטן או האגן- למשל עקב ממצאים בבדיקות אולטרא-סאונד/ CT קודמות, המעידים על שינויים סרטניים אפשריים ברקמה. הסיבה לכך היא שלרוב באם נמצאת ממאירות תוך כדי ניתוח יש צורך בהרחבת הניתוח כך שמוסרת כל הרקמה הנגועה בגידול, כולל לקיחת ביופסיות מקשריות הלימפה האזוריות האגניות ואף הבטניות, כריתת חלקים מקרום הצפק (המכסה את איברי הבטן) ולעיתים אף חלקי מעי נגועים בגידול. ניתוח בסדר גודל שכזה אינו אפשרי כמעט לביצוע בשיטה לפרוסקופית. בנוסף, ציסטה בשחלה או גידול שפיר גדולים מאד, לרוב אינם מוסרים בשיטה לפרוסקופית, שכן קשה יותר להוציאם דרך הפתחים הקטנים. לעיתים הניתוח יתחיל בשיטה לפרוסקופית, ובמידה ואי אפשר יהיה להוציא את הממצאים, ירחיב המנתח את החתך הניתוחי.