שאלות ותשובות - עמוד 292

לא. אם סדרת החיסונים נקטעת, המשיכו במנה הבאה בסדרה.

"נשא צהבת B” הוא מונח המשמש לעתים לתאר אנשים שלוקים בצהבת נגיפית B באופן כרוני (ארוך-טווח). אנשים בעלי זיהום כרוני עלולים להדביק אחרים והם נמצאים בסכנה מוגברת ללקות במחלות כבד קשות כגון שחמת וסרטן הכבד.

מחקרים מורים כי החיסון כנגד המחלה עמיד במשך לפחות 23 שנים.

צהבת נגיפית A יכולה לחיות מחוץ לגוף במשך חודשים, בהתאם לתנאים הסביבתיים.

צהבת נגיפית B יכולה לשרוד מחוץ לגוף לפחות שבעה ימים ועדיין להיות מסוגלת להעביר את המחלה.

מחקרים אחרונים הוכיחו שצהבת נגיפית C יכולה לשרוד מחוץ לגוף ועדיין להעביר את המחלה אחרי 16 שעות, אבל לא יותר מארבע ימים.

צהבת נגיפית A מתפשטת מאדם לאדם כשהנדבק שם בפיו דבר-מה שזוהם בצואתו של אדם הנושא את נגיף הצהבת A. צורה זו של הדבקה נקראת צואתית-אוראלית.

צהבת נגיפית B תפשטת כשדם של אדם הנושא את הנגיף נכנס לגופו של אדם שאינו נושא אותו. לדוגמה, צהבת נגיפית B מתפשטת ביחסי מין עם אדם נגוע ללא קונדום, על ידי חלוקת סמים, מזרקים או ציוד הזרקה בעת שימוש בסמים דרך הווריד, דרך דקירות מחטים וחפצים חדים במקום העבודה, או מאם נגועה לילדה במהלך הלידה.

צהבת נגיפית C מופצת כאשר דם מאדם נגוע נכנס לגופו של אדם שאיננו נגוע. זה יכול לקרות על ידי חלוקת סמים, מזרקים או ציוד הזרקה בעת שימוש בסמים דרך הווריד, דרך דקירות מחטים וחפצים חדים במקום העבודה, או מאם נגועה לילדה במהלך הלידה.

התסמינים של צהבת אקוטית (שנרכשה לא מכבר) מסוג A, B ו-C הן זהות. תסמינים מופיעים אצל מבוגרים יותר מאשר אצל ילדים. אם מופיעים תסמינים, ייתכן שביניהם יהיו:

עייפות

אובדן תיאבון

בחילה

אי נוחות בבטן

שתן כהה

צואה בצבע של חימר

גוון צהוב בעור ובעיניים (צהבת)

צהבת פירושה דלקת בכבד. צהבת נגיפית היא דלקת בכבד הנגרמת מנגיף. עד כה זוהו חמישה סוגים של צהבת נגיפית, וכל אחת נגרמת על ידי נגיף אחר. בארצות הברית ובארץ, צהבת A, צהבת B וצהבת C הם הסוגים הנפוצים ביותר. צהבת A נגרמת על ידי נגיף הצהבת A (בלועזית HAV), צהבת נגרמת על ידי הנגיף B (או HBV) וצהבת C נגרמת על ידי נגיף הצהבת C (או HCV).

לויקמיה היא סרטן של תאי הדם. היא מתחילה במוח העצם, הרקמה הרכה הנמצאת בתוך רוב העצמות. מוח העצמות הוא המקום בו מיוצרים תאי הדם.

כשאתם בריאים, מוח העצמות שלכם מייצר:

• תאי דם לבנים, המסייעים לגופכם להילחם בזיהומים.
• תאי דם אדומים, המובילים חמצן לכל חלקי גופכם.
• טסיות, המסייעות לדמכם להקריש.

כשיש לכם לויקמיה, מוח העצמות מתחיל לייצר הרבה תאי דם לבנים חריגים בצורתם, המכונים תאי ליוקמיה. הם אינם מבצעים את העבודה של תאי דם לבנים רגילים, הם גדלים מהר יותר מתאים רגילים, והם אינם מפסיקים לגדול כשהם צריכים.

עם הזמן, תאי הלויקמיה עלולים לתפוס את מקומם של תאי הדם הרגילים ממקומם. זה עלול להוביל לבעיות רציניות כגון אנמיה, דימום וזיהומים. תאי ליוקמיה עלולים גם להתפשט לבלוטות הלימפה או לאיברים אחרים ולגרום לנפיחות ולכאבים.

אין דרך מוכרת למנוע את רוב סוגי הליוקמיה. לרוב החולים בליוקמיה אין גורמי סיכון ידועים. גורם סיכון הוא כל דבר שמגביר את סיכוייכם ללקות במחלה.

מסוגים מסוימים של ליוקמיה ניתן להימנע על ידי הימנעות מרמות קרינה גבוהות, חשיפה לכימיקל בנזן, עישון ושימוש אחר בטבק, או סיגוים מסוימים של כימותראפיה המשמשות לטיפול בסוגים אחרים של סרטן.

תסמינים של לויקמיה תלויים ברמת ההתפתחות של הסרטן וביניהם ייתכנו:

· חום והזעה בלילה.

· זיהומים תכופים או חריגים.

· חולשה ותשישות.

· כאבי ראש.

· חבורות בעור ודימום מן החניכיים או מפי הטבעת.

· כאבי עצמות.

· כאבי פרקים.

· נפיחות בבטן או כאב בצד שמאל של הבטן או בכתף שמאל, כתוצאה מנפיחות בטחול.

· נפיחות בבלוטות הלימפה בבית השחי, בצוואר או במפשעה.

· תיאבון מופחת ואובדן משקל משום שאתם מרגישים מלאים ולא רוצים לאכול.

סוגי הלויקמיה הכרוניים אינם גורמים לעתים קרובות לכל תסמינים עד שלב מתקדם מאד במחלה.