שאלות ותשובות - עמוד 291

אצל גברים, מחלת הציסטיק פיברוזיס יכולה להשפיע על התפתחות צינור הזרע, אשר תפקידו לשנע את נוזל הזרע. צינור הזרע יכול להיחסם על ידי ריר. ייצור הזרע אמנם נמשך, אך נוזל הזרע אינו יכול להשתחרר בזמן השפיכה. דבר זה יכול להביא לידי חוסר יכולת להביא צאצאים לעולם (אי פוריות). למרות שמחלת הציסטיק פיברוזיס אינה משפיעה ישירות על התפתחותם של אברי הרבייה אצל נשים, עצם קיומו של הריר הצמיגי מקשה על תהליך הפריית הביצית. למרות זאת מרבית הנשים החולות בציסטיק פיברוזיס מצליחות להרות בסופו של דבר. בטרם התעברות אישה החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס, מומלץ לה לשוחח עם הרופא המטפל בה, לגבי הסיכונים הכרוכים בכך, למה עליה לצפות, וסוגיות נוספות. נשים רבות אשר חולות בציסטיק פיברוזיס עוברות את שלבי ההיריון ללא בעיות מיוחדות, אולם הן זקוקות להשגחה צמודה עקב במצבן התזונתי הבעייתי ועקב המאמץ הנוסף המופעל על הריאות שלהן. במידה ואת חולה בציסטיק פיברוזיס ואת חושבת להיכנס להיריון, חשוב מאוד שתשוחחי על כך בצורה נרחבת ופתוחה עם רופא הנשים המטפל בך. ייתכן והרופא ימליץ לך ולבן זוגך לעבור בדיקות גנטיות על מנת לבחון את הסיכויים שלכם ללדת תינוק החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס.

מרבית הסיבוכים של מחלת הציסטיק פיברוזיס מתרחשים במערכת הנשימה או במערכת העיכול.

הסיבוכים האפשריים במערכת הנשימה כוללים בין השאר:

• הופעת גידולים בתוך האף (פוליפים באף)
• קרעים של רקמת הריאה, אשר מביאה לכליאה של אוויר במרווח שבין הריאה ודופן בית החזה (חזה אוויר pneumothorax), אשר יכולה להביא לידי קריסה של הריאה.
• שיעול המלווה בפליטת כמות גדולה של דם.
• הגדלה של החלק הימני של הלב, אשר יכולה להביא לידי כשל לבבי.
• הגדלה של דרכי הנשימה (התרחבות הסמפונות bronchiectasis) אשר יכולה להביא לידי הופעת זיהום.
• הופעת זיהום אשר נגרם על ידי פטרייה (פטרת אלרגית של הריאות והסמפונות allergic bronchopulmonary aspergillosis).

הסיבוכים האפשריים במערכת העיכול כוללים בין השאר:

• חסימות מעיים
• צניחת החלחולת
• הגדלת הכבד והטחול, ומחלות כבד
• הופעת דלקת בלבלב (דלקת הלבלב pancreatitis)
• מחלת הסוכרת
• הידלדלות העצמות (אוסטאופניה osteopenia או אוסטיאופורוזיס osteoporosis)

בקע הוא לחץ של איבר דרך חור בקיר השריר של השקע המגונן עליו. במקרה של בקע סרעפתי, חלק מן הקיבה לוחץ החוצה דרך החור בו נפגשים הוושט והקיבה.

הגורם הנפוץ ביותר לבקע סרעפתי הוא עלייה בלחץ על חלל הבטן. לחץ יכול לבוא משיעול, הקאה, מאמץ בעת יציאת מעיים, הרמת חפצים כבדים, או מאמץ גופני. הריון,משקל עודף או הצטברות של נוזלים בחלל הבטן יכולים אף הם לגרום לבקע סרעפתי.

בקע סרעפתי יכול להתפתח בכל גיל ובשני המינים, על אף שלרוב הוא מופיע אצל אנשים בגיל העמידה. למעשה, רוב האנשים מעל גיל 50, הבריאים למעט עניין זה, לוקים בבקעים סרעפתיים קטנים.

רוב האנשים הלוקים בבקע סרעפתי אינם חווים כל תסמינים. אצל חלק מהאנשים, חומצה ומיצי קיבה משתחררים מן הקיבה אל הוושט (ריפלוקס). דבר זה גורם לבעיות הבאות:

צרבת

טעם מר או חמוץ בעומק הגרון

נפיחות וגיהוקים

אי נוחות או כאב בבטן או בוושט

הקאה

רוב הבקעים הסרעפתיים אינם גכורמים לבעיות ורק לעתים נדירות מחייבים טיפול. טיפול מוצלח בבקע סרעפתי כרוך לרוב בטיפול בתסמיני מחלת ההחזר ריפלוקס, הנגרמות כתוצאה מלחצים יתרים בחלל הבטן.

הטיפול כולל:

ביצוע שינויים באורח החיים, כגון:

• אובדן משקל, אם אתם סובלים ממשקל עודף, ושמירה על תזונה בריאה.
• שמירה על גישה הגיונית לאכילה, כגון אכילת מנות מזון קטנות עד בינוניות; הגבלת צריכתם של מזונות שמנים, מזונות חומציים (כגון עגבניות, פרי הדר ומיצי פירות), מזונות הכוללים קפאין ומשקאות אלכוהוליים.
• אכילת ארוחות לפחות שלוש עד ארבע שעות לפני ההליכה לישון והימנעות מחטיפים לפני השינה.
• הרמת מראשות מיטתכם בכ-15 סנטימטרים (דבר זה מסייע לכוח הכבידה לשמור את תכולת בטן בקיבה).
• הימנעות מעישון.
• הימנעות מלבישת ביגוד הלוחץ על אזור הבטן.
• לקיחת תרופות, כגון נוגדי חומצה או חסמי H2 או מעכבי משאבת הפרוטונים (PPI). שימו לב: אם אתם לוקחים תרופות ללא מרשם ואינכם רואים שיפור, או שאתם כבר לוקחים אותם מעל שבועיים, דברו עם הרופא שלכם. הוא או היא עשויים לרשום תרופה חזקה יותר.

אם תרופות ושינויי אורח חיים אינם מועילים בטיפול בתסמינים שלכם, ייתכן כי יוזמנו בדיקות אבחוניות כדי לקבוע אם תידרש התערבות ניתוחית כדי לתקן את הבעיה אם התסמינים באמצעות שיטות אלה.

אנשים הסובלים מבקע סרעפתי וגם מריפלוקס כרוני וחמור עשויים להזדקק לניתוח כדי לתקן את הבעיה אם התסמינים שלהם אינם מוקלים באמצעות שיטות טיפול אלה. ניתוח עשוי להידרש גם כדי להקטין את גודל הבקע אם יש סכנה בהפיכתו למוגבל או חנוק (באופן הקוטע את אספקת הדם). במהלך הניתוח מתוקן החזר הריפלוקס על ידי החזרת הבקע הסרעפתי אל תוך הבטן ויצירת מנגנון שסתום משופר בתחתית הוושט. המנתח עוטף את החלק העליון של הקיבה (המכונה הפונדוס) סביב החלק התחתון של של הוושט. הדבר יוצר מעבר צר יותר כדי שהמזון לא יוחזר אל תוך הוושט.

ניתוח סרעפת יכול להתבצע בין אם בפתיחת חלל הקיבה או באמצעות לפרוסקופיה. בניתוח לפרוסקופי, מבוצעים חמישה או שישה חתכים זעירים (באורך של 5-10 מילימטרים) בבטן. הלפרוסקופ וכלי הניתוח מוכנסים דרך החתכים הללו. המנתח נעזר להנחיה בלפרוסקופ, המשדר תמונות של האיברים הפנימיים אל צג. יתרונות הניתוח הלפרוסקופי כוללים חתכים קטנים יותר, פחות סכנה של זיהום, פחות כאב וצלקות, והחלמה מהירה יותר.

יותר ממחצית הנשים ההרות מדווחות על צרבת, במיוחד בשליש השלישי. צרבת מתרחשת במהלך ההריון, בחלקו של דבר, מפני שמערכת העיכול שלך עובדת לאט יותר בשל שינויים ברמות ההורמונים שלך. כמו כן, הרחם המוגדלת שלך מצופפת את חלל הבטן, דבר הדוחף את חומצות הקיבה כלפי מעלה.

הנה כמה דרכים בהן תוכלי להפחית את צרבת ההריון שלך:

• אכלי מספר ארוחות קטנות ביום במקום שלוש גדולות.
• אכלי לאט.
• הימנעי ממזונות עשירים, חריפים, או כל מזון שנדמה כי הוא מעורר את הצרבת שלך.
• אל תשכבי לנוח מיד לאחר האכילה.
• דאגי שמראשות המיטה יהיו גבוהות יותר ממרגלותיה.
• שאלי את הרופא שלך בנוגע לתרופות נגד צרבת ללא מרשם.

אם הרופא חושד שנקודה בעור היא מלנומה, המטופל יצטרך לעבור ביופסיה. ביופסיה היא הדרך היחידה לבצע אבחון ודאי. בהליך זה, הרופא מנסה להסיר את כל הגידול החשוד-למראה. זוהי ביופסיה אקסטיזית. אם הגידול גדול מכדי שיוסר כולו, הרופא מסיר דגימה מרקמת הגידול. הרופא לעולם לא "יגלח" או יצרוב גידול שעלול להיות מלנומה.

את הביופסיה ניתן לרוב לבצע במרפאת הרופא עם הרדמה מקומית. לאחר מכן בודק פתולוג את הרקמה דרך מיקרוסקופ כדי לבדוק אם נמצאים בו תאים סרטניים. לעתים מוטב שיותר מפתולוג אחד יחפש אחר תאים סרטניים ברקמה.

אם יש לכם שאלה או דאגה הנוגעת למשהו על עורכם, גשו לרופא. עליכם לחפש:

• אסימטריה – חצי אחד של השומה לא תואם לחצי השני.
• גבול – הקצוות מקווקווים, חתוכים, מטושטשים או חריגים בצורתם. הפיגמנט עלול להתפשט לעור הסובב.
• צבע – הצבע אינו אחיד. ייתכן כי תראו גוונים של שחור, חום ובז'. ייתכן גם שתראו אזורים לבנים, אפורים, ורודים או כחולים.
• קוטר – קיים שינוי בגודל. לרוב מדובר בעלייה בשטח השומה. מלנומות הן לרוב גדולות ממחק של עיפרון (כלומר יותר מקוטר של חמישה מילימטר).

קרינה אולטרה-סגולה מן השמש וממנורות-שיזוף ותאי שיזוף מזיקה לעור ועלולה להוביל למלנומה ולסוגים אחרים של סרטן העור.

מחקרים מראים כי צמצום החשיפה לקרינה על-סגולה מפחיתה את שיער ההתרחשות של סרטני העור מסוגים שאינם מלנומה. קרינה אולטרה-סגולה היא הקרניים עתירות האנרגיה המגיעות מן השמש. מקורות מלאכותיים כגון תאי שיזוף ומנורות שיזוף מפיקים אף הם קרינה על-סגולה.

איך אוכל לבצע בדיקה עצמית?

כך תבצעו בדיקה עצמית לעורכם:

• לאחר מקלחת או אמבטיה, עמדו לפני מראה בגודל מלא בחדר מואר היטב. השתמשו במראה ידנית נוספת כדי לבדוק את האשורים שקשה לראות.
• התחילו בפנים ובקרקפת והתקדמו מטה. בדקו את הראש, הצוואר, הכפתיים, הגב, החזה וכן הלאה. ודאו שבדקתם את החזית, הגב וצדי הזרועות והרגליים. כמו כן, בדקו את המפשעה, כפות הידיים, הציפורניים, כפות הרגליים, ציפורני הרגליים והעור שבין האצבעות והבהונות.
• ודאו שבדקתם את חלקי הגוף שקשה לראותם, כמו הקרקפת והעורף. חבר או קרוב אולי יוכלו לסייע בבדיקת אזורים אלה.
• היו מודעים לשומות שלכם ולצורתן. חפשו כל סימן לשינוי, במיוחד שומה שחורה חדשה או שינוי בקווי המתאר, הצורה, הגודל או הצבע (במיוחד נקודה שחורה) או התחושה של שומה קיימת. מכו כן היו ערים לשומות חדשות, חריגות או "מכוערות".
• בדקו את השומות בקפידה בזמנים של שינויים הורמונליים, כגון גיל ההתבגרות, הריון או גיל המעבר.
• ייתכן שיועיל לכם לתעד את תאריכי בדיקות העור שלכם ולרשום הערות לגבי מראה העור. אם תראו דבר-מה חריג, גשו לרופא מיד.

איש אינו יודע את הסיבות המדויקות למלנומה. עם זאת, המחקר מראה כי אנשים בעלי גורמי סיכון מסוימים למלנומה נוטים יותר מאחרים לפתח מלנומה.

אנשים שעברו לפחות כוויית-שמש חמורה וצורבת אחת כילדים או בני נוער, נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במלנומה.

אנשים שהמערכת החיסונית שלהם הוחלשה על ידי סרטנים מסוימים, על ידי תרופות שקיבלו בעקבות השתלת איברים, או על ידי נגיף האיידס HIV, נמצאים בסיכון מוגבר ללקות המלנומה.

מלנומה עוברת לעתים במשפחה. אם יש לכם שני קרובים או יותר שלקו במחלה, זהו גורם סיכון. לכ-10% מכלל החולים במלנומה יש קרוב משפחה שסובל ממנה גם כן.

מלנומה נפוצה בקרב בעלי עור בהיר הנוטה לנמשים (לאנשים אלה יש לרוב שיער אדמוני או בלונד, ועיניים כחולות), יותר מאשר בקרב בעלי עור כהה.

מלנומה היא סוג של סרטן העור שמתחיל במלנוציטים (התאים המייצרים את הפיגמנט מלנין). מלנומה מתחילה לרוב כשומה. שומות הן נפוצות מאד. לרוב האנשים יש בין 10 ל-40 שומות. אדם עשוי לפתח שומה חדשה מפעם לפעם, לרוב עד סביבות גיל 40. שומות ניתן לשטח או להסיר. לרוב צורתן עגולה, וגודלן אינו עולה על זה של מחק עיפרון. שומות רבות מתחילות כנקודה קטנה ושטוחה ולאחר מכן גדלות ומתרוממות לאיטן. לאחר שנים רבות, הן עלולות להשתטח שוב, לשנות את צבען לצבע העור ולהיעלם.

סרטן תאי הבסיס (בזליומה) וסרטן תאי הקשקש (סרטני עור שאינם מלנומה) הם הסוגים הנפוצים ביותר של סרטן העור, אולם הם קלים יותר לריפוי ממלנומה. נראה כי מספר המקרים החדשים של סרטן העור גדל מדי שנה. עם זאת, מספר מקרי המוות כתוצאה מסרטן העור הוא קטן.