שאלות ותשובות - עמוד 293

ברוב מקרי הליוקמיה, ישנם יותר מדי תאי דם לבנים חריגים. תאי הליוקמיה הללו דוחקים את תאי הדם הרגילים במוח העצם ומצטברים בבלוטות הלימפה, בכבד ובטחול. זה מקשה על גופכם להילחם במחלה.

תאי הדם הלבנים שלכם מסייעים לגופכם להילחם בזיהומים. תאי הדם האדומים שלכם מוודאים שכל חלקי גופכם מקבלים את החמצן לו הם זקוקים. הטסיות שלכם מונעות מכם מלדמם יותר מדי. כשתאי הליוקמיה דוחקים את התאים הרגילים, דמכם אינו מסוגל לבצע את עבודתו. אתם עלולים להיפצע ולדמם יותר בקלות, ללקות ביותר זיהומים ולהרגיש עייפים מאד.

כימותראפיה או הקרנות המשמשות לטיפול בסרטנים אחרים, כמו סרטן השד או לימפומה מסוג הודג'קינס, עלולות לעתים לגרום לליוקמיה כעבור חודשים או שנים (זהו תרחיש נדיר).

שיעורי השרידה שונים לסוגים שונים של ליוקמיה. שיעור שרידה של חמש שנים פירושו אחוז האנשים שעודם חיים חמש שנים או יותר לאחר שאובחנו. אולם יש לזכור שכל אדם שונה מרעהו. מספרים אלה אינם משקפים בהכרח מה יקרה במצב הפרטי שלכם. חוקרים ממשיכים לפתח טיפולים חדשים וטובים יותר לליוקמיה. שיעורי השרידה של חמש שנים הם:

20% עד 40% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית חריפה (AML – בכפוף לתת הסוג המדויק).

74% ללוקים בליוקמיה לימפוציטית כרונית.

למעלה מ-70% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית כרונית (CML) המקבלים השתלת מוח עצם. (נתון זה נכון לאנשים בני 50 או פחות המטופלים תוך שנה מן האבחון. השתלות אינן מצליחות באותה מידה אצל אנשים מבוגרים מזה או אנשים שאובחנו כלוקים ב-CML יותר משנה טרם הטיפול). נטילת אימטיניב (המכונה גם Gleevec) לטווח ארוך עשויה לסייע בהארכת חיים, אולם טרם בוצעו מחקרים ארוכי-טווח בנושא. ליוקמיה לימפובלאסטית חריפה (ALL) שונה אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. בהינתן טיפול, קרוב ל-80% מן הילדים ו-40% מן הבוגרים נמצאים נקיים מליוקמיה במשך זמן רב לאחר מכן.

גישה חיובית. גישה חיובית כשלעצמה אינה יכולה לרפא את הטרשת הנפוצה, אולם היא יכולה להפחית את המתח שלכם ולסייע לכם להרגיש יותר טוב.

התעמלות. פעילויות גופניות כגון טאי-צ'י ויוגה יכולים להפחית את המתח שלכם, להוסיף רוגע, ולהגביר את רמת האנרגיה, שיווי המשקל והגמישות שלכם. כמו בכל תוכנית של פעילות גופנית, בדקו עם הרופא שלכם בטרם תתחילו.

תזונה. חשוב מאד שאנשים הסובלים מטרשת נפוצה יקיימו דיאטה בריאה ומאוזנת. שאלו את הרופא שלכם איזו דיאטה מתאימה לכם.

הבחירה להתחיל בטיפול יכולה להיות החלטה קשה. לימוד על אודות אפשרויות הטיפול העומדות בפניכם ודיון בהם עם רופא המשפחה היא הצעד הראשון בהחלטה באיזה טיפול להתחיל. גורמים אחרים שיש לשקול הם היעילות, תופעות הלוואי, אורח חייכם הנוכחי ואופן מתן הטיפול.

למרבה הצער, אין תרופה לטרשת הנפוצה, אולם יש תרופות רבות המאיטות את התקדמות המחלה. ישנם גם טיפולים רבים אשר יכולים לסייע לאדם הסובל מטרשת נפוצה לשלוט בתסמיניהם ולנהל חיים מועילים ומספקים.

טרשת נפוצה אינה נחשבת קטלנית או מדבקת, ואף לא למחלה המועברת בתורשה באופן ישיר, על אף שייתכן כי ישנה נטייה משפחתית לטרשת נפוצה. שכיחות החולים בתוך משפחות היא גבוהה במידת מה מאשר שכיחותן בקרב האוכלוסייה.

תחילתה של הטרשת הנפוצה עלולה להיות דרמטית, או לחילופין כה קלה עד שהאדם אינו מרגיש כל תסמינים.

התסמינים המוקדמים הנפוצים ביותר של הטרשת הנפוצה כוללים:

· תחושת עקצוץ

· חוסר תחושה

· אובדן שיווי משקל

· חולשה באחת הגפיים או יותר

· ראייה מטושטשת או כפולה

תסמינים פחות נפוצים עשויים לכלול:

· דיבור מלעלע

· שיתוק פתאומי

· אובדן קואורדינציה

· בעיה בחשיבה ובעיבוד מידע

עם התפתחות המחלה, תסמינים אחרים העלולים להופיע, בין השאר, הם רגישות לחום, תשישות, שינויים בחשיבה או בתפישה, והפרעות בתפקוד המיני.

רופאים עדיין אינם מבינים מה גורם לטרשת נפוצה, אולם ישנם ממצאים מעניינים המראים כי ייתכן שלגנטיקה, לסביבת המטופל ואולי אף לנגיף כלשהו יש תפקיד בכך.

חוקרים מאמינים כי ייתכן שהטרשת הנפוצה מועברת בתורשה (מהורים לילדיהם). קרובים מדרגה ראשונה, שנייה ושלישית של אנשים הלוקים בטרשת נפוצה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את המחלה בעצמם. לאחים ואחיות של הלוקים בטרשת נפוצה יש סיכון של שני אחוזים עד חמישה אחוזים לפתח אותה בעצמם.

ישנם מדענים המשערים כי הטרשת הנפוצה מתפתחת משום שאדם מסוים נולד עם נטייה גנטית להגיב לגורם סביבתי כלשהו, אשר בבואו עמו במגע גורר את התגובה של המערכת החיסונית.

בנוסף, מחקרים מסוימים מרמזים כי לנגיפים רבים כגון חצבת, הרפס ונגיף השפעת עשוי להיות קשר לטרשת הנפוצה. אולם נכון לידוע כיום, השערות אלה לא הוכחו.

.טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית של הגוף עצמה, שבאופן רגיל מזהה ומשמידה גופים זרים החודרים לתוך הגוף כגון בקטריות, תוקפת בטעות רקמות רגילות. בטרשת נפוצה תוקפת המערכת החיסונית את המוח ואת חוט השדרה (מערכת העצבים המרכזית)

למרבה המזל, בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות רבה בטיפול באנשים הסובלים ממחלות הנפש, כולל הפרעות חרדה. על אף שהטיפול המדויק תלוי בסוג ההפרעה, אחד הטיפולים הבאים או שילוב של כמה מהם עשוי לשמש לטיפול ברוב הפרעות החרדה:

• תרופות: התרופות נוגדות הדיכאון פקסיל וזולופט והתרופות נוגדות החרדה כגון זאנאקס או קלונופין משמשות לטיפול בהפרעות חרדה ופאניקה. לעתים משתמשים גם בתרופות למחלות לב (כגון חסמי בטא) כדי לשלוט בדפיקות לב בלתי סדירות.
• פסיכותראפיה: פסיכותראפיה (סוג של ייעוץ נפשי) מטפל בתגובה הרגשית למחלת נפש. זהו תהליך שבו מקצוענים בתחום בריאות הנפש מסייעים לאנשים בכך שהם מלבנים עמם דרכים ושיטות להבין את ההפרעה ממנה הם סובלים, ולהתמודד עמה.
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי: אנשים הסובלים מהפרעות חרדה מרבים להשתתף בסוג זה של פסיכותראפיה, שבה לומדים המטופלים לזהות ולשנות תבניות מחשבה המובילות לתחושות חרדה. התראפיה מיועדת גם לזהות מחוללים אפשריים של התקפי פאניקה.

הפרעות חרדה לא ניתן למנוע. עם זאת, ישנם מספר דברים שאפשר לעשות כדי לשלוט בתסמינים או להפחית אותם.

• הפסיקו או הפחיתו בצריכת מוצרים הכוללים קפאין, כגון קפה, תה, משקאות בטעם קולה ושוקולד.
• שאלו את הרופא או הרוקח שלכם לפני שאתם לוקחים תרופות ללא מרשם – במיוחד תרופות נגד הצטננות – או תרופות צמחיות. רבות מאלה כוללות כימיקלים המגבירים את תסמיני החרדה.
• פנו לייעוץ ותמיכה לאחר אירוע טראומתי או מטריד.
• התעמלו באופן יומיומי והקפידו על תזונה בריאה ומאוזנת.