שאלות ותשובות - עמוד 303

כפי שנכון לגבי כל תרופה, לתרופות נגד יתר לחץ דם יש תופעות לוואי. בין השכיחות ביותר נמנות:

· חומרים משַתנים: כאבי ראש, חולשה, כאבי פרקים או שרירים, רמות אשלגן נמוכות בדם,

· מעכבי אנזים המהפך (ACE): שיעול יבש מתמשך, כאב ראש, שלשול, רמות אשלגן גבוהות בדם.

· חסמי קולטן האנגיוטנסין: תשישות, סחרחורת או התעלפויות, כאבי שרירים, שלשול.

· בולמי סידן: סחרחורת, קשיי נשימה, בעיות בקצב הלב, נפיחות בקרסוליים.

· חסמי בטא: סחרחורת או תחושה של קלות ראש, ירידה ביכולת המינית, רדימות, קצב לב נמוך.

טיפול ביתר לחץ דם כרוך לרוב בשינויים באורח החיים, ואם יש צורך בכך – בטיפול תרופתי.

שינויים באורח החיים כוללים:

· ירידה במשקל.

· הפסקת עישון.

· תזונה נכונה.

· הפחתת את כמות המלח בתזונה.

· פעילות אירובית קבועה (כגון הליכה נמרצת).

· הגבלת שתיית האלכוהול.

תרופות ליתר לחץ דם כוללים מעכבי אנזים המהפך (תרופות ACE) חסמי קולטן האנגיוטנסין (ARB), תרופות משתנות, חסמי בטא ובולמי סידן.

לעתים קרובות אין ליתר לחץ דם כל תסמינים, כך שאינכם מרגישים אותו. מסיבה זו, יתר לחץ דם מאובחן לרוב על ידי מומחה בריאותי (רופא או אחות) במהלך ביקור שגרתי. הדבר חשוב במיוחד אם יש לכם בן משפחה קרוב הסובל\ת מיתר לחץ דם או או מפגינים גורמי סיכון לפתח אותו.

אם לחץ הדם שלכם גבוה במידה קיצונית, ייתכן שאתם סובלים מכאבי ראש חזקים במיוחד, כאבי חזה, ואי ספיקת לב (במיוחד קשיי נשימה וקושי לעמוד במאמץ גופני). אם יש לכם אחד התסמינים הללו או יותר, בקשו טיפול מיידי.

מספר בעיות בריאותיות בעלות פוטנציאל חמור מקושרות ליתר לחץ דם, וביניהן:

· טרשת העורקים: מחלת עורקים הנגרמת כתוצאה מהצטברות של רובד**, או חומרים שומניים, על הקירות הפנימיים של כלי הדם. יתר לחץ דם תורם להצטברות זו בכך שהוא מפעיל לחץ נוסף על קירות כלי הדם.

· מחלות לב: אי ספיקת לב (הלב אינו מצליח לשאוב דם כיאות), מחלת לב איסכמית (רקמת הלב אינה מקבלת די דם) ומחלה היפרטרופית, היפרטנסיבית של שריר הלב ( hypertensive hypertrophic cardiomyopathy, או לב מוגדל) משויכות כולן ליתר לחץ דם.

· מחלת כליות: יתר לחץ דם עלול לגרום נזק לכלי הדם ולמסננים שבכליות, כך שהכליות לא יוכלו להוציא הפרשות בצורה נכונה.

· שבץ: יתר לחץ דם עלול להוביל לשבץ, בין אם בתרומה למצב של טרשת עורקים (העלולה לגרום לחסימות או קרישים( או בהחלשת קירות כלי הדם וגרימת קריעתו.

· מחלות עיניים: יתר לחץ דם עלול לגרום נזק לכלי הדם הזעירים שברשתית.

הוועדה הארצית המאוחדת של ארצות הברית למניעה, אבחון, הערכה וטיפול ביתר לחץ דם, סיווגה מדידות לחץ דם למספר קטגוריות:

· לחץ דם "נורמלי" הוא לחץ סיסטולי של פחות מ-120 ולחץ דיאסטולי של פחות מ-80 מילימטר כספית (mm Hg).

· טרום יתר לחץ דם (מכונה גם טרום יל"ד) הוא לחץ סיסטולי של 120-139 או לחץ דיאסטולי של 80-89 מילימטר כספית.

· שלב 1 של יתר לחץ דם הוא לחץ דם סיסטולי של 140-159 או לחץ דיאסטולי של 90-99 או למעלה מזה**

· שלב 2 של יתר לחץ דם הוא לחץ סיסטולי של 160 ומעלה או לחץ דיאסטולי של 100 ומעלה.

לחץ הדם הוא קריאה הנמדדת במילימטרים של כספית (mm Hg) ונכתב כלחץ סיסטולי, הכוח שמפעיל הדם כנגד קירות העורקים עם פעימות הלב, על לחץ דיאסטולי, לחץ הדם בין פעימות לב. לדוגמא, לחץ דם נרשם כ-120/80 מילימטר כספית או "120 על 80”. הלחץ הסיסטולי הוא 120 והלחץ הדיאסטולי הוא 80.

בעוד שהגורם ליתר לחץ דם אצל רוב האנשים עדיין איננו ברור, מגוון מצבים – כגון התעמלות לא מספקת או לא קיימת, תזונה לקויה, משקל עודף, זקנה ומצבים גנטיים – עלולים להוביל ליתר לחץ דם.

טיפול ביתי, הכרוך בעיקר בביסוס הרגלי יציאות טובים, עשוי למנוע מהטחורים שלך מלהחמיר. ראו את סעיף המניעה בעמוד זה למידע נוסף על הרגלי יציאת מעיים טובים.

אספירין ותרופות נוגדות דלקת לא-סטרואידיות, כגון איבופרופן, עלולים לגרום לטחורים לדמם יותר. אם אתם חייבים להשתמש בתרופה ללא מרשם נגד כאבים, בחרו אחד שאינו נוגד דלקת אל-סטרואידי, כמו למשל תרופה מסוג פאראצטאמול.

איש או אשת מקצוע רפואיים יכול לאבחן תסמינים של טחורים כדי לשלול בעיות אחרות ורציניות יותר. מספר מצבים הפוגעים בחלחולת ובמעי הגס עלולים לגרום לדימום, ניקוז הפרשה רירית , גירוד ואי נוחות. אנשים רבים שלוקים בתסמינים אלה חושבים שהם לקו בטחורים, אולם לעתים קרובות לא כך הדבר.

אם קיימים טחורים, אנשי המקצועי הרפואיים יעריכו את מיקומם ואת גודלם ויפתחו תוכנית טיפול בהתבסס על דרגת חומרתם של הטחורים.

אבחונם של טחורים נערך על בסיס היסטוריה רפואית ובדיקה רפואית. בדיקה ארטלית דיגיטלית ואנוסקופיה עשויות להיות הבדיקות היחידות שתידרשנה בתחילה. אם טחורים הם הסיבה הברורה לדימום רקטלי, אתם בני פחות מ-50, ואין לכם גורמי סיכון לסרטן המעי הגס, ייתכן שלא יידרשו לכם עוד בדיקות.

על מנת לוודא ששום דבר אחר (כגון סרטן המעי הגס) הוא הגורם לתסמיניכם, ייתכן שיידרשו לכם בדיקות נוספות, כגון:

• סיגמואידוסקופיה גמישה: בדיקה זו מאפשרת לבעל מקצוע רפואי להסתכל בתוך פי הטבעת, החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס בחיפוש אחר גידולים חריגים או סימנים אחרים למחלה.
• חוקן בריום.
• קולונוסקופיה.

ברוב הטחורים ניתן לטפל באמצעות שינויים פשוטים בהרגלי התזונה ויציאות המעיים. רובם אינם מצריכים ניתוח או טיפול אחר אלא אם כן הטחורים מאד גדולים וכואבים. לטיפול ביתי ועצות למניעה, ראו את סעיפי הטיפול הביתי והמניעה בהמשך עמוד זה.

מטרתם של טיפולים אל-ניתוחיים המשמשים לטיפול בטחורים, המכונים גם טיפולים קיבועיים**, היא להפחית את אספקת הדםאל הטחורים כדי שהם יתכווצו או ייעלמו כליל. רקמת הצלקת הנותרת במקום שבו היו הטחורים מסייעת לתמוך ברקמה האנאלית ומסייעת למנוע את התפתחותם של טחורים נוספים.

טיפולים קיבועיים כוללים את קשירתם של הטחורים בגומיות (קשירת גומיות), או שימוש בחום, לייזר או זרם חשמלי כדי ליצור רקמה צלקתית (טיפול קרישה).

הסרת טחורים בניתוח (כריתת טחורים) עשויה לשמש להסרת טחורים גדולים ופנימיים, כאשר ישנם מספר טחורים קטנים, או כאשר טיפולים אחרים לא הצליחו להשתלט על הדימום. לעתים טיפול משולב (לדוגמא, טיפול קיבוע בשילוב עם כריתת טחורים) היא הדרך היעילה ביותר לטפל בטחורים.

כריתת טחורים לעומת טיפול קיבועי לטחורים פנימיים

• את הטיפולים הקיבועיים מנסים לרוב לפני פנייה לפיתרון ניתוחי אם הטחורים קטנים ומתבלטים מפי הטבעת במהלך יציאת מעיים, אולם שבים למקומם הרגיל לאחר מכן (טחורים מדרגה שנייה). למידע נוסף על טיפולים קיבועיים, ראו את סעיף הטיפולים הנוספים בהמשך עמוד זה.
• כריתת טחורים עשויה לספק תוצאות ארוכות-טווח טובות מאלה של טיפולים קיבועיים. אולם ניתוח הוא יקר יותר, מצריך זמן התאוששות ממושך יותר, לרוב כרוך בכאבים רבים יותר ונושא סיכון גדול יותר לסיבוכים.
• טיפול קיבועי הוא הטיפול המועדף עבור מטופלים בני 70 ומעלה ואלה הסובלים מבריאות לקויה.