שאלות ותשובות - עמוד 304

טחורים נגרמים לרוב על ידי לחץ מוגבר על הוורידים באזור האגן והחלחולת. ככל שגובר הלחץ, דם נאגר בוורידים וגורם להם להתנפח. בסופו של דבר מותחים הוורידים את הרקמות הסובבות, וכך נוצרים טחורים.

הרגלי יציאות שיכולים לגרום ללחץ מוגבר ולהוביל להתפתחות של טחורים כוללים:

• חיפזון להשלים יציאת מעיים. היחפזות עלולה להוביל למתיחה מוגברת ולהגביר את הלחץ על ורידי החלחולת.
• שלשול או עצירות מתמידות, שעלולות שתיהן ליצור מתיחה ולהגביר לחץ על ורידים בתעלה האנאלית.
• משקל יתר. משקל עודף, במיוחד באזור הבטן והאגן, עלול להגביר את הלחץ על ורידי האגן.
• הריון ולידה. שינויים הורמונליים במהלך ההריון מגבירים את זרימת הדם אל האגן ומרפים את הרקמות התומכות בעת שהעובר הגדל גורם להגברת הלחץ על כלי הדם. במהלך הלידה עלולים להתפתח טחורים בגלל הלחץ העז על האזור האנאלי בעת הדחיפה להוצאת התינוק.
• בעיות רפואיות. לדוגמא, בעיות לב או כבד מתמשכות עלולות לגרום לדם להתנקז על אזור הבטן והאגן, דבר שיגדיל את הוורידים.
• גידולים באזור האגן. אלה מתרחשים לעתים נדירות בלבד.

טחורים הם בעיה נפוצה מאד. גברים ונשים לוקים בה בשיעורים שווים.

טחורים יכולים להתפתח בכל גיל, אולם התכיפות עולה אחרי גיל 30. כמחצית מהאנשים שגילם מעל גיל 50 לוקים בטחורים בשלב כלשהו בחייהם.

נשים רבות מפתחות טחורים במהלך ששת החודשים האחרונים להריון ומיד לאחריו.

טחורים הם ורידים נפוחים בתעלה האנאלית. בעיה נפוצה זו עלולה להיות כואבת, אולם לרוב אינה רצינית.

ורידים עלולים להתנפח בתעלה האנאלית וליצור טחורים פנימיים. או שהם עלולים להתנפח סמוך לפי הטבעת וליצור טחורים חיצוניים. אדםן עלול לסבול משני הסוגים בעת ובעונה אחת. התסמינים והטיפול תלויים בסוג ממנו אתם סובלים.

אם אין מטפלים בהם, סוגים שונים של הפרעות דכאוניות עלולות להימשך שנים. אירוע דיכאוני קשה מאופיין כסדרה של תסמינים הנמשכים למעלה משבועיים ועלולים להימשך חודשים. דיכאון עונתי נמשך לרוב לאורך חודשי החורף ומשתפר עם בוא האביב והקיץ. הפרעה דו-קוטבית מאופיינת כתקופות של הרגשה "למעלה" (מניה) ותקופות של "למטה" (תקופות של דיכאון קיצוני). אף ששינויים אלה עשויים לחלוף תוך זמן קצר או ארוך יותר, הפרעה דו-קוטבית עלולה להימשך עד שתימצא תרופה יעילה. דיסתימיה היא מצב קל יותר, קשה יותר לאבחון ועלול להימשך שנים אם אין מטפלים בו.

עבר של דיכאון אכן מגדיל את גורם הסיכון של אדם להיתקף שוב במחלה, אולם לא כל מי שהתאושש מדיכאון ילקה בו שוב. לעתים דיכאון מוצת על ידי אירוע מרכזי בחיים, מחלה, או שילוב של גורמים המיוחדים לחמקום ולזמן נתונים. קבלת הטיפול הנכון למשך פרק הזמן המתאים הוא חיוני להתאוששות ולמניעה או זיהוי של דיכאונות עתידיים.

נשים מפתחות דיכאון בתכיפות גבוהה פי שניים מגברים. סיבה אחת עשויה להיות השינויים ברמת ההורמונים שנשים חוות. לדוגמא, הדיכאון נפוץ במהלך ההריון והפסקת הווסת, כמו גם מיד לאחר הלידה, לאחר הפלה או לאחר כריתת הרחם – אלה כולם זמנים בהם נשים חוות תנודות עצומות ברמת ההורמונים שלהן. תסמונת טרום המחזור (PMS) והפרעה דיספורית של טרום המחזור (PMDD), שהיא סוג קיצוני של הפרעת טרום מחזור, עלולים גם הם לגרום לדיכאון.

מחלות העלולות להוביל לדיכאון הן לרוב קשות, כרוניות ו\או סופניות. כאשר מחלה גורמת לדיכאון, בדרך כלל קיים כאב מתמשך או שינוי פתאומי באורח החיים.

דיכאון גורם למחלה בדרך אחרת. כמו מתח נפשי, הוא עלול להחליש את המערכת החיסונית (תאים המעורבים בלחימה במחלות ובשמירה על בריאותנו), דבר שיהפוך את הסובל לפגיע יותר להצטננויות ושפעת. לעתים קרובות קיימים כאבים ללא כל סיבה ברורה. קיומו של דיכאון עלול גם לגרום למחלה להימשך זמן רב יותר ולתסמינים להיות חמורים יותר, אולם טבעה האמיתי של ההשפעה של דיכאון על מחלות, במונחים של מחלות קשות, טרם הוגדר על ידי המדע עד תומו.

טיפול אלטרנטיבי כרוך במגוון של שיטות הכוללות כל דבר מתזונה והתעמלות ועד התניה נפשית ושינויים באורח החיים. חלק מאלה נמצאו יעילות לטיפול בדיכאון. דוגמאות לטיפולים אלטרנטיביים כוללות דיקור סיני, דמיון חזותי מודרך, כירופרקטיקה, יוגה, היפנוזה, ביו-היזון, תראפיית ניחוחות, הירגעות, טיפולים צמחיים, עיסוי ורבים אחרים.

לא. מחסור בשינה לבדו אינו יכול לגרום לדיכאון, אולם הוא משחק תפקיד. מחסור בשינה הנובע ממחלה רפואית אחרת או קיומן של בעיות אישיות עלול להחמיר את הדיכאון. חוסר יכולת כרוני לישון הוא רמז חשוב לכך שאדם עלול להיות מדוכא.

גורמי הצתה נפוצים של דיכאון כוללים:

· היסטוריה משפחתית של דיכאון.

· אבל על אובדן אדם אהוב, בין אם בשל מוות, גירושין או פרידה.

· מחלוקות בינאישיות.

· התעללות מינית, גופנית או רגשית.

· שינויי חיים מרכזיים כמו מעבר דירה, סיום לימודים, פרישה לגמלאות וכיו"ב.

· מחלה רצינית. מחלות קשות, כרוניות וסופניות תורמות לעתים קרובות לדיכאון. אלה כוללות סרטן, מחלת לב, שבץ, HIV, פרקינסון, ואחרים.

· שימוש לרעה בחומרים משני תודעה. אנשים רבים המשתמשים לרעה בחומרים אלה גם סובלים מדיכאון קשה.

· בידוד חברתי או הרחקה מחברים, בני משפחה או קבוצות חברתיות אחרות.

כן, ילדים נתונים לאותן השפעות ואותם גורמים הגורמים לדיכאון אצל מבוגרים. אלה כוללים: שינויים במצב הבריאותי, אירועים בחיים, תורשה, סביבה והפרעות כימיות במוח.

דיכאון ילדים הוא תופעה שונה מדכדוך רגיל ורגשות מתחלפים האופייניים לילדים בגילאים שונים. ילדים מדוכאים חווים שינויים בהתנהגותם המזיקים לאורח החיים הרגיל שלהם, ומחבלים ביחסיהם עם חברים, בתפקודם בבית הספר, בתחומי עניין מיוחדים ובחיי המשפחה. הדיכאון עלול לפרוץ בעת ובעונה אחת עם (או להיות מוסווה על ידי) הפרעת קשה (ADHD), הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) או הפרעת התנהגות. (CD).