שאלות ותשובות - עמוד 322

תסמיני תסמונת המעי הרגיז עלולים לכלול:

· עוויתות קיבה

· עצירות

· שלשול

· עצירות ושלשול לסירוגין

· תחושה כאילו לא סיימתם יציאת מעיים

· גזים

· נפיחות

· כיח בצואה

לעתים קרובות תסמונת המעי הרגיז היא רק טרדה קלה, אולם יש אנשים עבורם היא גורמת לאי-יכולת לתפקד. הם עלולים לאבד את היכולת להשתתף באירועים חברתיים, לעבוד, או לטייל אפילו למרחקים קצרים. עם זאת, רוב הלוקים בתסמונת המעי הרגיז מסוגלים לשלוט בתסמיניהם באמצעות תזונה, בקרת לחצים ותרופות.

תסמונת המעי הרגיז היא בעיה נפוצה, הפוגעת באדם אחד מכל חמישה. עם זאת, ההערכות לגבי מספר הסובלים מן התסמונת משתנות. רוב הסובלים מתסמונת המעי הרגיז (עד 75 אחוז) הן נשים. תסמונת המעי הרגיז מרבה להופיע לראשונה בשנות העשרה או בבגרות המוקדמת, אולם יכולה לפגוע באנשים בכל גיל.

לעתים מתבלבלים בין תסמונת המעי הרגיז לבין מחלות מעיים דלקתיות כגון דלקת כיבית של המעי הגס. אולם תסמונת המעי הרגיז אינה מחלה ואינה גורמת לדלקת, דימום, נזק למעי, סרטן או מחלות חמורות אחרות. התסמונת מכונה הפרעה תפקודית, ופירושו של דבר הוא שאין כל סימן למחלה כאשר המעי נבדק, אולם המעי אינו פועל כפי שהוא אמור. הגורם לתסמונת המעי הרגיז אינו ידוע, ונכון להיום אין לתסמונת מרפא.

תסמונת המעי הרגיז, המכונה בלועזית IBS, היא מונח המשמש לתיאור אי נוחות במעי (במעי הגס). תסמיני התסמונת עלולים לכלול עוויתות, נפיחות, גזים, בצואה ושינויים ביציאות המעיים. חלק מן הלוקים בתסמונת המעי הרגיז סובלים מעצירות – יציאות לא תכופות העלולות להיות קשות, יבשות ומכאיבות. אחרים סובלים משלשול. ישנם כאלה הסובלים מעצירות ושלשול לסירוגין. לעתים אדם הסובל מתסמנות המעי הרגיז חש כרוצה לבצע יציאת מעיים ואינו יכול.

בעיית זיכרון הופכת לרצינית כשהיא משפיעה על חיי היומיום שלכם. אם אתם לעתים שוכחים שמות, אתם מן הסתם בסדר. אולם ייתכן שיש לכם בעיה רצינית יותר אם אתם מתקשים לזכור כיצד לבצע פעולות שביצעתם פעמים רבות בעבר, כמו הגעה למקום שהייתם בו לא פעם, או ביצוע מטלות בשלבים, כמו הכנת מתכון.

עוד הבדל בין בעיות זיכרון רגילות ושיטיון (דמנטיה) הוא שאובדן זיכרון רגיל אינו מחמיר בהרבה עם הזמן. שיטיון מחמיר מאד בטווח של כמה חודשים עד כמה שנים.

ייתכן שיקשה עליכם לקבוע לבד אם יש לכם בעיה רצינית. שוחחו עם רופא המשפחה בנוגע לכל חשש שעולה בדעתכם. ייתכן שרופאכם יוכל לעזור לכם אם בעיות הזיכרון שלכם נגרמות מתרופה שאתם לוקחים או מדיכאון.

לא ניתן למנוע OCD. עם זאת, אבחון וטיפול מוקדמים יכולים להפחית את משך הזמן בו יסבול המטופל מן המחלה.

ברוב המקרים, ניתן לטפל ב-OCD בהצלחה באמצעות תרופות, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי או שניהם. בטיפול מתמשך יכולים רוב האנשים להשיג הקלה מן התסמינים ולשוב לתפקוד נורמלי או כמעט נורמלי.

אין בדיקת מעבדה לאבחון OCD. הרופא מבסס את אבחנתו על הערכה של תסמיני המטופל, כולל כמות הזמן שהמטופל מקדיש להתנהגויות הטקסיות שלו.

על אף שהגורם המדויק ל-OCD אינו ידוע, מחקרים מורים כי הסיבה עשויה להיות נעוצה בשילוב של גורמים ביולוגיים וסביבתיים.

גורמים ביולוגיים: המוח הוא מבנה מורכב מאד. הוא מכיל מיליארדי תאי עצב – המכונים ניורונים – שחייבים לתקשר ביניהם ולעבוד יחד בכדי שהגוף יפעל כשורה. בניורונים הללו מתקשרים באמצעות אותות חשמליים. כימיקלים מיוחדים, המכונים מוליכים עצביים, מסייעים להעביר את האותות הללו מניורון לניורון. המחקר העלה קישור בין רמות נמוכות של אחד המוליכים העצביים – המכונה סרוטונין – להתפתחות ה-OCD. בנוסף, ישנן ראיות לכך שחוסר איזון בסרוטונין עלול להיות מועבר מהורים לילדיהם. פירושו של דבר הוא שייתכן כי הנטייה לפתח OCD היא מולדת.

זאת ועוד: נראה כי אזורים מסוימים של המוח מושפעים מחוסר האיזון בסרוטונין המוביל ל-OCD. נראה כי הבעיה נעוצה במעברי המוח המקשרים את אזור השיפוט והתכנון עם האזור שמסנן את ההוראות הנוגעות להזזת הגוף.

מחקרים גילו גם קשר בין סוג מסוים של זיהום הנגרם על ידי חידק הסטרפטוקוקוס ל-OCD. זיהום זה, אם אינו מטופל, עלול להוביל להתפתחות של OCD והפרעות אחרות אצל ילדים.

גורמים סביבתיים: ישנם גורמי מתח סביבתיים שיכולים להצית OCD אצל אנשים בעלי נטייה לפיתוח ההפרעה. גורמים סביבתיים מסוימים עלולים גם להחמיר את התסמינים הקיימים. בין גורמים אלה נכללים:

• התעללות
• שינויים בתנאי החיים
• מחלה
• מותו של אדם אהוב
• שינויים או בעיות בבית הספר או בעבודה
• דאגות בנוגע לזוגיות

תסמיני ה-OCD, שהן המחשבות הטורדניות וההתנהגויות הכפייתיות, משתנים. בין הטורדנויות השכיחות נכללות:

• פחד מלכלוך או מזיהום.
• פחד לגרום נזק לאחר.
• פחד מטעויות.
• פחד ממבוכה או מלהיכשל בהתנהגות לא מקובלת בפומבי.
• פחד מחשיבת מחשבות מרושעות או מחשבות של חטא.
• צורך מוגזם בסדר, סימטריה ודיוק.
• חוסר ביטחון מוגזם וצורך באישורים חוזרים ונשנים.

בין ההתנהגויות הכפייתיות הנפוצות נכללות:

• רחצה חוזרת באמבט או מקלחת ושטיפת ידיים ללא הרף.
• סירוב ללחוץ ידיים או לגעת בידיות של דלתות.
• בדיקה חוזרת ונשנית של דברים, כגון מנעולים או כיריים.
• ספירה ללא הרף, בן אם בראש או בקול רם, בעת ביצוע מטלות שגרתיות.
• סידור חפצים ללא הרף בסדר קבוע.
• אכילת מזונות בסדר קבוע.
• היתקעות על מלים, דימויים או מחשבות, לרוב מהסוג המטריד, שאינם חולפים ועלולים להפריע לשינה.
• חזקה על מלים, מונחים או תפילות מסוימים.
• צורך לבצע את אותן מטלות מספר פעמים.
• אגירה ואיסוף של חפצים ללא כל ערך ניכר לעין.