שאלות ותשובות - עמוד 320

· רמת סוכר גבוהה בדם

במידה ואתם סובלים מסוכרת סוג 2, עליכם ללמוד לזהות ולטפל בתסמינים של רמת סוכר גבוהה בדם, הכוללים צמאון מוגבר, השתנה תכופה וראייה מטושטשת. רמות סוכר גבוהות בדם מתפתחות לרוב לאט, בשך שעות או ימים, כך שתוכלו לטפל בתסמיניכם לפני שיחמירו ויחייבו טיפול רפואי.

· רמת סוכר נמוכה בדם

אם אתם לוקחים רינסולין או תרופות אוראליות לסוכרת, כמו גליפיזיד (גלוקטרול), גלימיפיריד (אמאריל) או גליבורייד (דיאבטא, גלינאס או מיקרונאס), אתם עלולים לחוות רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה). גליבורייד נשאר בדם זמן רב יותר, כך שהוא יותר מאחרים נוטה לגרום לרמת סוכר נמוכה בדם.

למדו לזהות את התסמינים של רמת סוכר נמוכה בדם, הכוללים הזעה, חולשה ורעב. טיפול מהיר ברמת סוכר נמוכה ימנע אובדן הכרה, העלול להיגרם מרמת סוכר נמוכה מאד בדם.

השהיית הטיפול בסינוסיטיס תוביל לסבל מיותר מכאב ומאי נוחות. במקרים נדירים, סינוסיטיס שאינה מטופלת עלולה להוביל לקדחת קרום המוח או למורסה במוח ולזיהום של העצם.

לעולם לא מומלץ לעשן, אבל אם אתם כבר מעשנים, רצוי שתימנעו במהלך הטיפול בבעיות סינוס. לא דרושה תזונה מיוחדת, אולם שתיית נוזלים רבים מסייעת לדלל את ההפרשות.

האם דרוש ניתוח בסינוסים?

הגוף מםפתח ליחה כדי לשמור על לחות דפנות הסינוסים. בתוך קירות הסינוס, הליחה מועברת לאורך ציפוי הרקמות אל הפתח של כל אחד מן הסינוסים על ידי מיליוני סיליה (הארכה דמויית שערה של התא). גירוי ונפיחות כתוצאה מאלרגיה עלולים להצר את פתח הסינוס ולחסום את מעבר הליחה. אם אנטיביוטיקה ותרופות אחרות אינן מועילות בפתיחת הסינוס, ייתכן כי יידרש ניתוח. כמו כן, אם יש חריגה מבנית בסינוסים כמו למשל פוליפים בסינוס, שעלולים להפריע לניקוז הסינוס, ייתכן כי יידרש ניתוח.

הניתוח מבוצע תחת הרדמה מקומית או כללית באמצעות אנדוסקופ. רוב האנשים מסוגלים לחזור לפעילויותיהם הרגילות תוך חמישה עד שבעה ימים לאחר הניתוח. החלמה מלאה דורשת לרוב ארבעה עד שישה שבועות.

ייתכן שיבוצע הליך המכונה כריתת הקונכיות האפיות (turbinectomy) בכדי לכווץ באופן קבוע את קרומי האף הנפוחים. הליך זה מבוצע בחדר הרופא ואורך רק מספר דקות. ההרדמה דומה מאד לזו המשמשת בהליכי שיניים שגרתיים.

הטיפול בסינוסיטיס תלוי בחומרת המצב.

סינוסיטיס חריפה. אם יש לכם זיהום סינוס פשוט, רופא קופת החולים שלכם עשוי להמליץ על טיפול בתרופה מפחיתת גודש כמו סודפד או פסודואפדרין אחר ואינהלציה של אדים בלבד. שימוש בטיפות אף או תרסיסים מפחיתי גודש עשויים אף הם להועיל בשליטה בתסמינים. עם זאת, אין להשתמש בתרופות אלה מעבר למומלץ על גב האריזה, לרוב ארבעה עד חמישה ימים, אחרת הם עלולים למעשה להחמיר את הגודש. אם נרשמת אנטיביוטיקה, הרי זה לרוב למשך 10 עד 14 יום. עם הטיפול, התסמינים נעלמים לרוב ולא נותר עוד צורך באנטיביוטיקה.

סינוסיטיס כרונית. אוויר חם ולח עשוי להקל על גודש בסינוסים. שימוש במכשיר אידוי (וייפורייזר) או שאיפת אדים מסיר של מים רותחים (שהוסר מעל האש) עשויים לעזור אף הם. רטיות חמות מועילות בהקלת כאב מן האף והסינוסים. טיפות אף על בסיס תמיסת מלח ללא מרשם יכולות אף הן להועיל בשליטה בתסמינים, אולם אין להשתמש בהם מעבר לתקופת השימוש המומלצת. ייתכן שתירשם גם אנטיביוטיקה.

אנשים הסובלים מסינוסיטיס כרונית עשויים להפגין את התסמינים הבאים למשך שמונה שבועות או יותר:

• גודש\תחושת מלאות בפנים
• חסימה\סתימה בדרכי האף
• מוגלה בחלל האף
• חום
• נזילה מהאף \ צבע חריג לליחת החלק האחורי של הגרון

תסמינים נוספים עלולים לכלול:

• כאבי ראש
• ריח רע מהפה
• תשישות
• כאבי שיניים

נתונים מארה"ב מראים שכ-37 מיליון אמריקאים סובלים מלפחות אירוע אחד של סינוסיטיס בכל שנה. אנשים הסובלים מן המצבים הבאים נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בסינוסיטיס:

• נפיחות של קרומי (ממבראנות) הליחה באף כמו בהצטננות
• חסימה של תעלות הניקוז
• מבנה שונה הגורם להצרת תעלות הניקוז
• מצבים הגורמים לסיכון מוגבר ללקות בזיהום כמו כשלים חיסוניים או נטילת תרופות המדכאות את המערכת החיסונית.

אצל ילדים, בין הגורמים הסביבתיים הנפוצים, התורמים להתפתחות סינוסיטיס, נכללים אלרגיות, מחלות שהועברו מילדים אחרים בבית הספר או בגן, מוצצים, שתייה מבקבוק בעת שכיבה ועשן באוויר.

אצל בוגרים, הגורמים התורמים הם לרוב זיהומים ועישון

ישנם מספר טיפולים שונים לעששת, בהתאם למידת ריקבון השן. אם הריקבון אינו נרחב, החלק הרקוב של השן מוסר באמצעות קידוח ומוחלף על ידי סתימה העשויה מסגסוגת של כסף, זהב, חרסינה או תרכובת שרף. החומרים המשמשים לייצור הסתימות נחשבים לבטוחים. הועלו חששות במיוחד בנוגע למסגי כסף על בסיס כספית, אולם איגוד רופאי השיניים האמריקאי, מנהל התרופות של ארה"ב וגופים אחרים האמונים על בריאות הציבור ממשיכים לתמוך בבטיחותו של חומר שחזור זה. אלרגיות למסג הכסף נדירות, וכך גם אלרגיות לשאר מתכות השחזור.

אם ריקבון השן נרחב ונותר רק מעט ממבנה השן, ייעשה שימוש בכתרים. אם נחוץ כתר, מוסר החלק הרקוב או המוחלש של השן, מתקנים את מצע השן, וכתר מותאם על מה שנשאר מן השן. כתרים מיוצרים מזהב, חרסינה, או חרסינה שהולחמה למתכת.

אם הריקבון גרם לעצב או לציפת השן למות, יבוצע טיפול שורש. בטיפול שורש מוסר מרכז השן (כולל העצב, כלי הדם והרקמה) יחד עם חלקי השן הרקובים. השורש ממולא לאחר מכן בחומר איטום. אם יצ צורך, ניתן גם להתאים כתר על השם הממולאת.

מספר טיפולי עששת חדשים נמצאים בשלב הפיתוח. טיפול ניסיוני אחד משתמש באור פלואורסנט כדי לגלות את קיומה של עששת זמן רב לפני שניתן להבחין בה באמצעים מסורתיים, כמו צילום רנטגן או בדיקת שיניים. במקרים רבים, אם העששת מתגלה בשלב מוקדם, ניתן לעצור או להשיב לאחור את תהליך ריקבון השן.

החוקרים עובדים גם על "סתימה חכמה" שתמנע את המשך ריקבון השיניים על ידי שחרור פלואוריד באופן איטי סביב הסתימה ובשיניים סמוכות.

רופא השיניים שלכם יוכל לגלות עששת במהלך בדיקת השיניים השגרתית שלכם. פני השטח של השן מרגישים רכים כאשר רופא השיניים שלכם בודק אותם במכשירו. גם צילום רנטגן יכול לגלות עששת לפני שהיא הופכת גלויה לעין.

בשלבים מתקדמים של ריקבון השן, אתם עלולים לסבול מכאב שיניים, במיוחד אחרי צריכת מזון או משקה מתוקים, חמים או קרים. סימנים אחרים לריקבון השן הם חורים או שקעים גלויים לעין בשן.

אנשים רבים חושבים שעששת פוגעת רק בילדים, אולם שינויים המתרחשים עם ההזדקנות הופכים את העששת לבעיה שגם מבוגרים סובלים ממנה. נסיגת חניכיים (התנתקות של רקמות החניכיים מן השיניים), המשויכת לרוב לשכיחות גוברת של דלקת החניכיים, עלולה לחשוף את שורשי השיניים לרובד. כמו כן, השתוקקות למזון אצל נשים בהריון עלול להפוך אותן לפגיעות יותר להתפתחות עששת.

ריקבון סביב שולי חורי שיניים שעברו סתימה גם הוא נפוץ יותר אצל מבוגרים בגיל מתקדם יותר. בגלל שקשישים רבים לא זכו ליתרונות הפלורידיזציה של המים וטיפול שיניים מניעתי מודרני כשהיו צעירים, יש להם לעתים קרובות חורים רבים שנסתמו. עם חלוף השנים, הסתימות הללו עלולות להיחלש ולהישבר, דבר המאפשר לבקטריות להצטבר בחללים הזעירים שנוצרו. דבר כזה גורם לריקבון השן.

אין מרפא למחלת הפרקינסון. מטופלים רבים מושפעים רק במידה קלה ואינם זקוקים לכל טיפול במשך מספר שנים לאחר האבחון הראשוני. כאשר התסמינים מחריפים, רופאים נוהגים בדרך כלל לרשום לבודופה (L-dopa), תרופה המסייעת להחליף את הדופאמין של המוח. לעתים רושמים הרופאים תרופות אחרות המשפיעות על רמות הדופאמין במוח.

בדרך כלל, רושמים הרופאים לחולים לבודופה בשילוב עם קארבידופה. קארבידופה מעכבת את המרת הלבודופה לדופאמין עד שהיא מגיעה אל המוח. תאי העצב יכולים להשתמש בלבודופה כדי ליצור דופאמין ולחדש את המלאי המתדלדל של המוח. על אף שלבודופה מסייעת בלפחות שלושה רבעים ממקרי הפרקינסון, לא כל התסמינים מגיבים לתרופה במידה שווה. בריידיקינזיה והתאבנות הגפיים מגיבות טוב מכולם, בעוד שהרעידות עלולות לפחות רק במידה גבולית. בעיות בשיווי המשקל ותסמינים אחרים עלולים שלא להיות מוקלים כלל. תרופות אנטיכולינרגיות עשויות לסייע בשליטה ברעידות ובהתאבנות הגפיים.

תרופות אחרות, כגון ברומוקריפטין, פרגולייד (Pergolide), פראמיפקסול (pramipexole )ורופינירול מחקות את פעולת הדופאמין במוח, וגורמות לתאי העצב להגיב כפי שהיו מגיבים לדופאמין. נראה כי תרופה אנטי-ויראלית בשם אמאנטאדין מפחיתה אף היא את התסמינים. במאי 2008 אישר מנהל התרופות האמריקאי (ה-FDA) את התרופה רזגלין לשימוש בצוותא עם הלבודופה עבור חולים הסובלים ממחלת פרקינסון בשלבים מתקדמים, או כתרופה בודדת לטיפול במחלת פרקינסון בשלבים מוקדמים.

במקרים מסוימים, ייתכן כי יהיה מקום לטיפול בניתוח במקרה שהמחלה אינה מגיבה לתרופות. בחולים הנפגעים מן המחלה באופן קשה, דווח כי סוג של ניתוח מוח המכונה פאלידוטומיה הנו יעיל בהפחתת התסמינים. טיפול המכונה גירוי מוח עמוק (DBS, או Deep Brain Stimulation) אושר כעת על ידי ה-FDA. בטיפול ה-DBS, אלקטרודות מושתלות במוח ומחוברות למכשיר חשמלי קטן המכונה מחולל פעימות, אותו ניתן לתכנת מבחוץ. טיפול ה-DBS עשוי להפחית את הצורך בלבודופה ובתרופות דומות, ודבר זה מפחית את התנועות הלא-רצוניות המכונות דיסקיניזיה שהן תופעת לוואי נפוצה של הלבודופה. הטיפול מסייע גם להקל את תנודת התסמינים וכן להפחית את הרעידות, את איטיות התנועה ואת בעיות ההליכה. טיפול ה-DBS מחייב תכנות קפדני של מכשיר הגירוי בכדי לפעול כהלכה.