שאלות ותשובות - עמוד 321

מחלת פרקינסון מאובחנת בדרך כלל על ידי נוירולוג המסוגל להעריך את התסמינים ואת חומרתם. אין בדיקה המסוגלת לגלות בבירור את המחלה. לעתים אנשים בהם קיים חשד להופעת מחלת פרקינסון מקבלים תרופות נגד המחלה בכדי לראות אם גופם יגיב אליהם. בדיקות אחרות, כגון סריקות מוח, יכולות לסייע לרופאים להחליט אם למטופל אכן יש מחלת פרקינסון אמיתית או הפרעה אחרת הדומה לה.

על אף שישנן השערות רבות באשר לגורם למחלת הפרקינסון, אף אחת מהן טרם הוכחה. מחקרים שבוצעו לאחרונה בתאומים ובמשפחות של חולי פרקינסון מעלים את ההשערה כי ישנם אנשים בעלי פגיעות מולדת למחלה, וכי ייתכן שפיגעות זו מושפעת גם מגורמים סביבתיים. התורשה המשפחתית החזקה של הגן בכרומוזום 4 הוא הראיה הראשונה לכך כי שינוי גנטי כשלעצמו הוא שעלול להוביל להתפתחות מחלת הפרקינסון אצל אנשים מסוימים. כ-15% עד 25% מן הלוקים המחלת פרקינסון מדווחים על קרוב משפחה הלוקה אף הוא במחלה.

לעתים קרובות, התסמין הראשון של מחלת הפרקינסון הוא רעד (רעידות או רטט) של אחד הגפיים, במיוחד בעת שהגוף שרוי במנוחה. הרעד מתחיל לעתים קרובות בצד אחד של הגוף, לעתים תכופות באחת הידיים. תסמינים נפוצים אחרים כוללים תנועה איטית (הפרעה המכונה בלועזית בריידיקינזיה), חוסר יכולת לזוז (אקינזיה), גפיים מאובנות, הליכה מדשדשת ויציבה כפופה. אנשים הסובלים ממחלת פרקינסון מפגינים לעתים קרובות הפחתה בהבעות הפנים ומדברים בקול רך. לעתים גורמת המחלה גם לדיכאון, שינויים באישיות, שיטיון (דמנטיה), הפרעות בשינה, שיבושים בדיבור, או בעיות בתפקוד המיני. חומרתם של תסמיני מחלת הפרקינסון נוטה להחריף ככל שחולף הזמן.

מחלת פרקינסון היא הפרעה נוירולוגית הנובעת מהתנוונות הנוירונים (תאי העצב) באזור של המוח השולט בתנועה. התנוונות זו גורמת לקצר בכימיקל המעביר אותות במוח (מעביר עצבי) המכונה דופאמין, דבר הגורם לתנועות המשובשות המאפיינות את המחלה.

בין התרופות המשמשות לעתים לטיפול בתסמיני תסמונת המעי הרגיז נכללות:

· תוספי סיבים ושימוש ארעי בחומרים משלשלים (לטיפול בעצירות)

· חומרים מונעי עוויתות – תרופות השולטות בעוויתות שרירי המעי ומסייעות בהקלת השלשול והכאב

· תרופות הרגעה ונוגדי דיכאון לטיפול במתח, חרדה ודיכאון.

ודאו כי אתם ממלאים אחר הוראות הרופא שלכם בשימוש בכל תרופה שהיא. חלק מן התרופות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז, כולל חומרים משלשלים, עלולות ליצור תלות, ולכל תרופה יש תופעות לוואי. ספרו לרופא שלכם על כל תרופה ללא מרשם בה אתם משתמשים. בימים אלה מפותחות תרופות חדשות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז, ולכן כדאי לשאול את הרופא בנוגע לטיפולים חדשים.

שתייה מרובה של מים והגדלת צריכת הסיבים שלכם עשויה לעזור, במיוחד אם הבעיה היא עצירות. סיבים ניתן למצוא בסובין, לחם, דגני בוקר, שעועית, פירות וירקות. מומלץ להגדיל את צריכת הסיבים שלכם באופן הדרגתי בכדי להימנע מיצירת גזים וכאבים. אנשים רבים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז משתמשים גם בתוסף סיבים בכדי להוסיף סיבים מסיסים, לעתים קרובות מזרעי פסיליום (psylium) למערך התזונה שלהם.

בין המאכלים העלולים לגרום לתסמינים נכללים:

· מאכלים שומניים כגון טוגנים (צ'יפס)

· מאכלי חלב כגון גבינות או גלידות (במיוחד אצל אנשים המתקשים בעיכול לקטוז, או סוכרי חלב)

· שוקולד

· אלכוהול

· קפאין (המצוי בקפה, בתה ובחלק מן המשקאות המוגזים)

· משקאות מוגזים כגון סודה

· מאכלים הגורמים לגזים כגון שעועית, וירקות מסוימים כגון ברוקולי או כרוב.

ייתכן שתרצו לנהל יומן בו תעקבו אחר המזונות אשר נראה כי הם גורמים לכם לבעיות. ייתכן גם כי תרצו להתייעץ עם דיאטן או דיאטנית מורשים, אשר יוכלו לסייע לכם לבצע שינויים בהרגלי התזונה שלכם.

אצל אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז, נראה כי תזונה ומתח גורמים לעתים קרובות להופעת תסמינים. אנשים רבים מדווחים כי תסמיניהם מופיעים לאחר ארוחה או כשהם שרויים במתח.

אכילה גורמת להתכווצויות ועוויתות של המעי הגס. באופן רגיל, תגובה זו עשויה לגרום לדחף לבצע תנועת מעיים תוך 30 עד 60 דקות לאחר הארוחה. אצל אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז, הדחף עלול להופיע מוקדם יותר בליווי עוויתות ושלשול. ההתכווצויות עלולות להיות חזקות יותר לאחר ארוחה גדולה ועתירת שומן. אנשים רבים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז לומדים להימנע ממאכלים, משקאות ותרופות מסוימים אשר נראה כי הם מחריפים את תסמיניהם.

מתח עלול לגרום להתכווצות של המעי הגס אצל אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז. הסיבה לכך אינה ברורה, אולם החוקרים מציינים כי המעי הגס נשלט בחלקו של דבר על ידי המערכת העצבית. לימוד של שיטות הירגעות ודרכים אחרות להפחתת המתחת עשויה להועיל. ייעוץ ותמיכה מסייעים להקל על תסמיני תסמונת המעי הרגיז אצל אנשים רבים.

תסמונת המעי הרגיז מאובחנת בדרך כלל לאחר שנשללה אפשרות של מחלת מעיים. הרופא שלכם יברר מן הסתם את כל ההיסטוריה הרפואית שלכם, יבצע בדיקה גופנית, ויבדוק אם מופיע דם בצואתכם. בדיקות אבחוניות אחרות כגון בדיקות דם, בדיקות רנטגן או קולונוסקופיה (צפייה במעי הגס דרך שפופורת גמישה המוחדרת דרך פי הטבעת) עשויות להתבצע על פי הצורך.

חוקרים גילו כי, מסיבות שאינן ידועות, המעיים של אנשים הלוקים בתסמונת המעי הרגיז רגישים יותר מן הרגיל ומגיבים לדברים שלא היו מטרידים אנשים אחרים. לדוגמא, שרירי המעי הגס עלולים להתכווץ יתר על המידה לאחר האכילה. התכווצויות אלה עלולות לגרום לעוויתות ולשלשול במהלך ארוחה או זמן קצר לאחריה. עצבי המעי הגס עלולים להיות רגישים יתר על המידה להימתחות המעי (בשל גזים, לדוגמא), דבר שיגרום לעוויתות או כאבים. תזונה ומתח משחקים אף הם תפקיד בתסמונת המעי הרגיז אצל אנשים רבים, בין אם בגרימת התסמינים או בהחרפתם.

אצל נשים, תסמיניה של תסמונת המעי הגס עלולים להחריף במהלך המחזור החודשי, כך שייתכן שמעורבים בעניין שינויים הורמונליים. לעתים מופיעה תסמונת המעי הרגיז לאחר מחלה אחרת.