שאלות ותשובות - עמוד 387

למתכות המכילות 86% זהב יש גוון צהבהב. יש לקחת בחשבון כי צבע הפלטינה הוא לבן- כחלחל ולכן אין לצפות כי צבע הסגסוגת יהיה צהוב כפי שאנו מורגלים לצבען של טבעות זהב. בעין לא מקצועית ייתכן ויהיה לך קשה להבחין בגוון הסגסוגת. בכדי לראות את ההבדלים תצטרך להחזיק בידך גם סגסוגת המכילה אחוז נמוך יותר של זהב ולהשוות ביניהם. בכל מקרה איני רואה קשר בין התופעות הקשורות לטעם לבין סוג הסגסוגת שבפיך, אפילו אם הרכבה היה שונה ממה שתיארת. מדבריך אני מבין כי התופעות אותם אתה חש בטעם הופיעו לאחר השיקום שבוצע בפיך. יתכן כי ישנה דחיסת מזון מתחת לגשרים או כתרים סמוכים שהותקנו בפיך. בכדי לשמור על אריכות ימי השיקום שהותקן בפיך ולמנוע תופעות מעין אלו שתוארו על ידך, יש צורך בהקפדה יתרה על היגיינה של הפה. ישנם אביזרים מיוחדים וטכניקות לניקוי מתחת לגשרים או שיקומים שונים אחרים. הקפד לדרוש מרופא השיניים שלך להדריך אותך בשימוש באביזרים אלה. זהו הכיוון הראשון בפתרון הבעיה. במידה והתופעות לא ייפסקו, יש צורך בהמשך בירור נוסף. קרא עוד

בכל הנוגע לתיאור של נגעים בריריות, לצערי לא אוכל לסייע לך. הסיבה לכך היא ריבוי האבחנות האפשריות ויכולת התיאור המוגבלת שלך, בהתחשב בעובדה כי אתה אינך איש מקצוע. באופן כללי ייתכנו מספר אפשרויות, החל מנגע התפתחותי, כלומר תופעה תקינה שאינה מצריכה טיפול כגון FORDYCE GRANULES ועד לנגעים שונים אחרים הדורשים התערבות מסוג שונה ע"י רופא שיניים המתמחה ברפואת הפה. בכל מקרה אייעץ לך לא להזניח את הנגע, ולפנות לרופא השיניים שלך כדי שיוכל לבדוק אותך ולראות במו עיניו את הנגע, המדובר ובמידת הצורך יפנה אותך לרופא המתאים. אגב, באוניברסיטת תל- אביב, בבית הספר לרפואת שיניים, ישנה מחלקה מעולה לאבחון וטיפול במקרים כגון אלה. קרא עוד

מחלת von Willebrand היא מחלה תורשתית, בה יש פגיעה בתפקוד הטסיות ונטייה לדמם. באנשים שחולים במחלה חסר חלבון שנקרא פקטור von Willebrand שעוזר לטסיות להיצמד זו לזו וליצור צבר טסיות, בתגובה לפגיעה בדפנות כלי הדם - שלב חשוב ביצירת קריש דם. כאשר הוא חסר, קרישת הדם נפגעת, ויש דימום מוגבר מחתכים ופציעות. המחלה שכיחה בשיעור דומה בקרב גברים ונשים, ומופיעה ב 1 - 2% מהאוכלוסיה. ההתבטאות שונה מחולה לחולה, וקיימת צורה קלה, בינונית וקשה של המחלה. התסמינים הם: נטייה לדימום מפצעים וחתכים, דימום מהאף, ודימום בניתוחים ובטיפולי שיניים מסוימים. בנשים ייתכן גם מחזור חודשי ארוך וכבד. המחלה מאובחנת ע"י רופא המטולוג על פי בדיקה ותשאול, מדידת זמן דימום - שהוא הזמן שלוקח לדם להיקרש לאחר ביצוע חתך קטן באמה, ומדידת רמת הפקטור בדם. הטיפול במחלה כולל הורמון בשם דזמופרסין (DDAVP) בזריקה או בתרסיס לאף. הורמון זה מעלה את רמת הפקטור בדם. כהכנה לניתוח, או כשאין תגובה לדזמופרסין, ניתן לתת עירויים של הפקטור עצמו או של פלסמה המכילה את הפקטור. יש להימנע מחבלות, בעיקר בקרב ילדים שיש להם את המחלה. אין לקחת תרופות ממשפחת אספירין כי הן עשויות להחריף את הדימום. למידע נוסף: http://www.hemophilia.org/bdi/bdi_types3.htm קרא עוד

החומר הפעיל בכדורי לקסדין הוא Bisacodyl. זהו חומר המכווץ את שרירי דופן המעי הגס וגורם להגברת היציאות. נטילת כמות גדולה עשויה לגרום לכאבי בטן קשים, שלשול מימי והפרת איזון האלקטרוליטים בדם, דבר שעשוי להוות סכנת חיים. לקריאה על הכדור: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=56 קרא עוד

המינוח שבר מאמץ או "shin splint" משמש בדרך כלל על מנת לתאר תסמינים של כאב ואי נוחות בחלק הפנימי של הרגל התחתונה, כמחצית הדרך מהברך לקרסול, שנובעים מריצה על גבי משטחים קשים. בשפה הרפואית נהוג לכנות את הסינדרום בשם Medial Tibial Stress Syndrome . לעתים נדירות יש באמת שבר אמיתי של עצם הרגל (עצם הטיביה) באזור, וברוב המקרים הסיבה לכאב היא דלקת בעטיפות העצם, בגידים או בשרירים באזור. הדלקת נוצרת בגלל לחץ מוגבר ועומס על שרירי הרגל והקרסול. יש מקום לבדיקת אורתופד ולהחלטה אם לבצע צילום ו/או מיפוי עצמות - בדיקות שיכולות לאבחן שברים אמיתיים באזור, שההחלמה מהם ארוכה יותר. אם אין שבר אמיתי, הדרך לטפל בבעיה היא קודם כל להפסיק לרוץ בזמן כאבים, או כשהכאבים מופיעים לאחר הריצה. עד להחלמה (שאורכת עד 12 שבועות) ניתן לעבור לביצוע תרגול גופני שאינו נושא משקל, כגון שחיה או רכיבה על אופניים, לשים קרח באזור הכאב, לנעול נעליים טובות, לבצע מתיחות לאספקט האחורי של הרגל, מסאז' וכדורים נוגדי דלקת. בהמשך יש לחזור לפעילות בהדרגה, לבצע חימום לפני התרגול, להימנע מריצה על משטחים קשים ולהקפיד בבחירת נעלי ריצה. חומר נוסף באתרים: http://www.clark.net/pub/pribut/spshin.html קרא עוד

1) אפקסור אינה גורמת לצרבת. 2) אטורבאסטאטין (ליפיטור) שייך לתרופות ממשפחת מעכבי האנזים HMG-CoA, אנזים בכבד אשר מביא לייצור הכולסטרול. למשפחה זו שייכות תרופות כגון: לובאסטאטין (לובאליפ), סימבאסטאטין (סימוביל), פראבאסטאטין (ליפידל). כל התרופות מהמשפחה הנ"ל, כולל אטורבאסטאטין, מאופיינות ביכולת לגרום לפגיעה בשרירים, לכאבי שרירים ולחולשת שרירים. כתוצאה מההשפעה הרעילה של הרס תאי השריר יכולה להיגרם גם פגיעה בכליה, מצב הנקרא ראבדומיוליזיס. בכל מצב שבו יש עדות לפגיעה בשריר (חום, כאבים, חולשת שרירים, בדיקת דם המראה עלייה בערכי האנזים CPK) יש להפסיק את הטיפול. 3) יחסית לתרופות אחרות ממשפחת מעכבי האנזים HMG-CoA, לאטורבאסטאטין יש יכולת גבוהה יותר להוריד את רמות ה LDL (הכולסטרול הנחשב כגורם סיכון עיקרי להתפתחות מחלת לב כלילית). יכולת זו מתאפשרת אודות למבנה הכימי המיוחד שלה, לזמן מחצית החיים הארוך שלה, ולסלקטיביות הגבוהה בעיכוב האנזימים. 4) לא צפויות תגובות בין התרופות הנ"ל. יש לדווח לרופא בכל מקרה של תופעת לוואי או שינוי יוצא דופן בהרגשה הכללית. קרא עוד

מאוד קשה לתת ייעוץ פרטני ללא קבלת היסטוריה מדוקדקת וללא בדיקה מדוקדקת של החולה. למרבה הצער האינטרנט עדיין אינו יכול להחליף את הרופא המטפל. בדרך כלל גידול או נפיחות שמתרחשת בזמן זיהום יכולה להיות בלוטת לימפה שהתנפחה, אבל רק בדיקה של הרופא תוכל לקבוע בוודאות במה מדובר. קרא עוד

קודם כל, להרגיעך, אוננות בדרך כלל אינה גורמת לפצעים או לנגעים אחרים, אלא אם כן משתמשים בנוזל סיכה שאתה אלרגי אליו. אבחון של הרפס באברי המין יכול להיעשות באחת משתי הדרכים: בדיקת דם סרולוגית להימצאות של נוגדנים נגד הרפס מסוג 2. בידוד הנגיף מהפרשה מהפין או מנגעים עליו. הרפס הינה מחלה נגיפית שכיחה שיש לה טיפול הולם גם למניעת התפרצות כאשר כבר נדבקת, וגם לשיכוך מהיר של הכאב לאחר הדבקה ראשונית. קרא עוד

1. האם כשאנו עושים בדיקת דם רגילה ... האם בבדיקה הזו המעבדה בודקת אוטומטית גם את עניין הנגיף בדם ... ואם כן, האם היא מודיעה לנבדק שהוא נושא את האיידס, או שכאשר באים למעבדה עם טופס לבדיקת דם רגילה - המעבדה אינה בודקת את הימצאות האיידס? 2. האם כשאנו תורמים דם בצבא... האם בודקים אם הדם שלנו נושא את הנגיף (זה נראה לנו שבטוח בודקים), אך השאלה אם במידה (חס וחלילה) ימצאו שאנו נושאים את הנגיף, האם מודיעים לנו על כך... או שמגלים שקית דם מודבקת אז פשוט זורקים אותה בלי ליידע את התורם. מקווה מאוד שתוכלו לענות לנו על השאלות טוב עשיתם שהמתנתם בסבלנות שלושה חדשים לפחות עם הקונדום עד שהחלטתם להוריד אותו. בדיקת איידס היא בדיקה ספציפית, כך שכאשר עושים בדיקות דם רגילות (כלומר ספירת דם וכימיה), המעבדה אינה מבצעת אוטומטית בדיקת איידס. בנק הדם אכן בודק כל מנת דם נתרמת, ובמידה והנבדק הוא אכן נשא של הנגיף, בנק הדם מודיע לנבדק. אבל, בנק הדם אינו מהווה מקום לביצוע בדיקת איידס. ישנם 8 מרכזי איידס בארץ, בכל בתי החולים הגדולים, ומרפאה של הועד למלחמה באיידס (ראה רשימה ב שער האיידס באתר) ובהם ניתן לבצע בדיקה. במרכזים הרפואיים הבדיקה היא ללא תשלום ובמרפאת הועד למלחמה באידס הבדיקה עולה כחמישים ש"ח אולם הבדיקה אנונימית. זכרו כי יש להמתין שלושה חודשים מהאירוע האחרון שסיכן אתכם ועד לביצוע הבדיקה, כיוון שלמערכת החיסון לוקח עד שלושה חודשים לפתח את הנוגדנים אותם מגלים בבדיקה. קרא עוד

Kienbock's disease (קינבוק), היא מחלה של עצם הלונאטום, אחת מעצמות פרק כף היד. במחלה, אספקת הדם לעצם נפגעת עד שהיא נהרסת ומתמוטטת. המהלך הוא בדרך כלל הדרגתי ומתבטא בכאב, נוקשות, רגישות ונפיחות בכף היד, בהחלשות של האחיזה ובהגבלה בתנועתיות פרק כף היד. בדרך כלל המחלה מופיעה באנשים צעירים, בגיל 15- 40, ומערבת יד אחת בלבד. הסיבה לא תמיד ברורה. כנראה שישנם אנשים הרגישים לכך במיוחד, בשל מבנה העצמות שלהם (כשעצם האולנה קצרה יותר מעצם הרדיוס), או בשל בעיה בחלוקת כלי הדם באזור ומיעוט כלי דם לעצם הלונאטום. לעיתים המחלה נגרמת כתוצאה מדחיסה של הלונאטום על רקע של טראומה קודמת לאזור (לדוגמה, נפילה על כף יד פשוטה לפנים), או על רקע תנועות חוזרניות של פרק כף היד. ייתכנו 4 שלבים למחלה: שני השלבים הראשונים הם דלקת וסקלרוזיס (הסתיידות) של העצם - הטיפול בשלבים אלה כולל מנוחה ונוגדי דלקת. בשלב השלישי עצם הלונאטום נהרסת ומתמוטטת, ובשלב הרביעי יש מעורבות של כל פרק היד, והמחלה הופכת כרונית וקשה יותר. בשלבים הקשים יותר בדרך כלל אין מנוס מטיפול ניתוחי, אשר מטרתו להפחית את הלחץ מעל עצם הלונאטום על מנת לאפשר זרימת דם טובה, וזה בדרך כלל זה נעשה ע"י קיצור עצם הרדיוס. במקרים קיצוניים, כאשר כל פרק היד מעורב באופן בלתי הפיך, יש לקבע את כל פרק היד בניתוח. לפרטים נוספים: http://www.visitations.com/kienbock/kienbock.htm קרא עוד