שאלות ותשובות - עמוד 558

התרופה סרוקסאט, או Paroxetine, היא תרופה ממשפחת התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במערכת העצבים ומשמשת בעיקר לטיפול בדיכאון. מבחינת תופעות לוואי במערכת הרבייה, יש לסרוקסאט מספר השפעות: הפרעה בשפיכה (מופיעה ב-13%-28% מהמטופלים, המספר שונה במחקרים שונים), אי יכולת להגיע לאורגזמה או אורגזמה מאוחרת (ב-10% מהמטופלים), קושי בזקפה ( 10%), ואימפוטנציה (5%-10%). בהצלחה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

אין אף תרופה מדכאת תיאבון המומלצת לבחורה שה- BMI שלה הוא על גבול התת-משקל. ה-BMI שלך הוא 18.69. תרופות מדכאות תיאבון ניתנות לאנשים עם BMI מעל 30, או לכאלה עם BMI מעל 27 ומחלות רקע נוספות. כדאי לפנות אל רופא המשפחה שלך, כדי שיבדוק אם ניתן לגלות מהי הסיבה לרעב המוגבר ממנו את סובלת. קרא עוד

קפיצות של העפעף יכולות להיגרם כתוצאה של לחץ נפשי, ויכולות להיות פשוט תופעה של עצבוב לא רצוני של העפעף, תופעה מוכרת ושכיחה מאוד. אם תופעה זו ממשיכה ומפריעה לך, אני ממליץ לך לפנות לרופא עיניים אשר יוכל להמליץ על טיפול מתאים, אם יהיה צורך בכך. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד

דלקות דרכי השתן הן מן הזיהומים הנפוצים ביותר שרופאי הילדים נתקלים בהם. השכיחות היא בדרך כלל כ-3 עד 5 אחוזים בקרב ילדות, ואצל 60 עד 80 אחוזים מהן מהן הדלקות חוזרות. הטיפול בדלקות דרכי השתן בילדים, שברוב המקרים נובעות מזיהום על ידי E-Coli , הוא על ידי רספרים או מוקסיפן או אוגמנטין. רספרים היא ברוב המקרים התרופה המועדפת. יעילותה הוכחה כגבוהה ביותר בטיפול ובמניעת דלקות מסוג זה. תסמינים של דלקת בדרכי השתן בגילאים שבין שנתיים לשש שנים יכולים להיות חום גבוה כאבי בטן מפושטים או בטן תחתונה שלשולים תכיפות או דחיפות במתן שתן צריבה וכאבים במתן שתן גורמי סיכון לדלקות בדרכי השתן בילדים: מין: נקבה רפלוקס פתולוגיה חסימתית בדרכי השתן הרגלי הגיינה לקויים: "ניגוב" שכיוונו מאחורה דקימה זיהום על ידי תולעים עצירות קיום יחסי מין יש החושבים שלבוש צמוד ואמבטיית בועות אף הן מעודדות זיהומים כאלה, אך הדבר לא הוכח באופן חד משמעי. במקרה של בתך, אני ממליץ לך לשוב אל רופא הילדים אשר התחיל את הטיפול ברספרים על מנת שיחליט על המשך הבירור של הבעיה בדרכי השתן (אולטרסאונד למשל), או על החלפת הטיפול האנטיביוטי. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד

באמת נראה שאין די מחקרים ומאמרים בנושא, אך יותר ויותר עדויות תומכות בכך שעישון נרגילה מזיק בהרבה (או לפחות זהה בנזק), לעישון סיגריות ממספר טעמים : א. השימוש בפחם בנרגילה גורם לפליטת גז רעיל - חד תחמוצת הפחמן - CO בריכוז גבוה עד פי שלושה לעיתים מסיגריות רגילות. הפילטר המצוי בה אינו מפחית את הנזק. ב. כמות העשן הנכנסת לריאות רבה יותר ומגדילה את הנזק מהרעלנים המצויים בטבק. ג. בארצות ערב נראה שיש שיעור גבוה של נפחת ריאות (אמפיזמה), מחלה הנגרמת מעישון, באנשים שעישנו נרגילה. לגבי כמות העיטרן - יש ויכוח. כיוון שאתם עדיין צעירים אין אתם חשים בנזקי העישון, אבל הנזק קיים ומצטבר, ובסופו של דבר בריאותכם וכושרכם יפגעו מאוד. לדעתנו זו עסקה רעה מאוד לעשן, ועדיף למצוא פעילות אחרת בחברותא שתחליף את הנרגילה. קרא עוד

לאחר טיפול בקרינה לערמונית יכולות להופיע תופעות לוואי, שעשויות להימשך שנים רבות. הסיבוכים העיקריים הם במערכת העיכול, במערכת השתן ובתפקוד המיני. תופעות הלוואי במערכת העיכול עשויות להתבטא בשלשול, בתחושת יציאה לא מלאה (טנזמוס), בהיצרות בחלקים התחתונים של המעי ובדם בצואה. תופעות הלוואי במערכת השתן כוללות אי-שליטה על מתן שתן (תופעת לוואי נדירה), היצרות בשופכה, דלקת של שלפוחית השתן, קיצור של שריר בשלפוחית השתן הגורם להיצרות והצטלקות ודם בשתן. כפי שאת רואה, הן דם בצואה והן דם בשתן עשויים להיות תופעות לוואי מאוחרות של טיפולי קרינה לערמונית. עם זאת, למסקנה הזאת ניתן להגיע רק לאחר ששוללים גורמים אפשריים אחרים לדימום. לשם כך על אביך להיבדק על ידי גסטרואנטרולוג, ולעבור בדיקות נוספות, כמו קולונוסקופיה, כדי לוודא כי אכן מדובר בדימום עקב ההקרנות ושאין מקור אחר לדימום במעי. גם לגבי הדם בשתן כדאי להמשיך את הבירור. כדאי להתחיל בשליחת שתן לציטולוגיה ולהמשיך בבירור אורולוגי. אינני יודעת לפני כמה זמן עבר אביך את טיפולי הקרינה, אך אני מניחה כי הוא נמצא במעקב כלשהו - אונקולוגי או אורולוגי. כדאי להיוועץ גם ברופא העוקב אחריו. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

אכן יש מגוון גדול של בדיקות, כולן מבוססות על בדיקת ELISA. תוכל לקרוא על כך כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=6 קרא עוד

גובה של 143 ס"מ בגיל 15.5 הוא אכן נמוך, ורק 5% מן הבנות בגילך נמוכות ממך. עם זאת, העובדה שלא קיבלת עדיין מחזור מעידה על כך שטרם סיימת את תהליך הגדילה שלך, ולכן סביר מאוד שתמשיכי לגבוה. לא סיפקת נתונים באשר לגובהם של הוריך, אך בעזרת גובהם ניתן לחזות בערך את הגובה הסופי שלך. גם עיכוב גדילה אצל אחד ההורים עשוי לעבור בתורשה לילדים, ולהביא להתפתחות מאוחרת. למרות שאת מהססת, אני חושבת שכדאי מאוד שתפני לרופא - אנדוקרינולוג ילדים המתמחה בבעיות גדילה והתפתחות, כדי שיעריך את מצבך, ויתרשם אם יש מקום להמשך בירור או טיפול. אנורקסיה נרבוזה לא מתבטאת רק במשקל גוף נמוך. להגדרה של אנורקסיה יש 4 מרכיבים: סירוב לשמור על משקל תקין לגובה ולגיל - המתבטא במשקל הנמוך ב-15% לפחות ממשקל הגוף האידאלי. פחד מעליה במשקל. הפרעה קשה בדימוי הגוף - בנות אנורקטיות חושבות תמיד שהן שמנות, דימוי הגוף הופך להיות המדד העיקרי לערך עצמי, וקיימת הכחשה של חומרת המחלה. בנשים שקבלו כבר את המחזור החודשי - הפסקת הווסת. לפי הפרמטרים האלה תוכלי לדעת אם את סובלת מאנורקסיה. אם אינך חושבת שאת שמנה, ואינך חוששת מעליה במשקל - כנראה שאת סתם רזה, ואינך סובלת מאנורקסיה. אני שוב ממליצה לך לפנות אל אנדוקרינולוג ילדים - כדי שיעריך את התפתחותך. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

אענה לגבי התקפים אפילפטיים בכלל ולגבי זיפרקסה בפרט. הופעה של התקפים אפילפטיים לראשונה בחיים לאחר סיום גיל ההתבגרות היא נדירה למדי. אני ממליצה לבדוק מה בדיוק קרה לאדם המטופל בזיפרקסה (בעזרת רופא נוירולוג), על מנת לבדוק אם מדובר בהתקף אפילפטי או בתופעה אחרת שנראית דומה. אם אכן מדובר בהתקף (או בעברית: פרכוס), יש להתייעץ בנוירולוג לגבי המשך בירור וטיפול. לגבי זיפרקסה, הבדיקות השגרתיות המומלצות על ידי היצרן ועל ידי משרד הבריאות (הישראלי וגם האמריקאי) לפני התחלת נטילה של זיפרקסה, אינן כוללות בדיקה שיכולה לאתר סיכון מוגבר להתקפים אפילפטיים. עם זאת, זיפרקסה, כמו תרופות פסיכיאטריות נוספות, יכולות להגביר את הסיכון להופעת פרכוס, אצל אנשים בעלי רגישות לכך - בדרך כלל מדובר במי שסבל בעבר מפרכוס. אם הבירור הנוירולוגי יאשר קיום של פרכוסים, יש לשקול שינוי במינון התרופה או את החלפתה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

בשלב ראשון, נשמע כי צילום אגן רגיל יספיק. באם יהיה ממצא נוסף, תוכלו להתייעץ לגבי המשך ב CT. קרא עוד