שאלות ותשובות - עמוד 579

נראה שה CT הדגים שחיקה מפרקית של מפרקי הלסת משני הצדדים. השחיקה גורמת לתהליך דלקתי (אוסטאוארתריטיס) שעשוי לגרום לקליטת יתר במיפוי עצמות. אוסטאומה היא גידול שפיר שכיח מאוד של העצם שצומחת בתאי אוויר בעצמות הגולגולת קרוב לאף. בד"כ הגידול גדל בצורה איטית מאוד, אינו גורם לתסמינים, ואינו מצריך טיפול. במקרים הנדירים, בהם האוסטאומה גורמת לתסמינים של חסימה ולזיהומים או הצטברות רקמה רכה באזור, ניתן לשקול הסרה כירורגית. אין צורך במעקב ספציפי. בכל מקרה יש לפנות עם תוצאות הבדיקה לרופא שלך ולרופא פה ולסת ולברר את הסיבה לבעיות במפרקי הלסת- האם ייתכן כי את חורקת שיניים בלילה מתוך שינה (תופעה הנקראת "ברוקסיזם") ? האם בשל תופעה אחרת? קרא עוד

לגרד כללי יכולות להיות סיבות רבות מלבד טיקים, וראשית יש לפנות לרופא עור ורופא המשפחה לבירור מקור הגרד. הסיבות לגרד יכולות להיות סיבות עוריות כמחלת הגרדת, כינים, פסוריאזיס ואלרגיה (לתרופות, מזון, שמפו, סבון, חיות בית). סיבות נוספות עלולות להיות מחלות כליה, כבד וכיס מרה, אנמיה של חוסר ברזל, מצבי יתר פעילות בבלוטת התריס, מחלות המטולוגיות, זיהום בטפילים שונים, מחלות נוירולוגיות וסיבות פסיכולוגיות. טיקים הן תנועות לא רצוניות פתאומיות קצרות, השמעת קולות דרך האף, הפה או הגרון, או תחושות מסוימות. טיקים תנועתיים מתבטאים בד"כ במצמוץ, הנעת הראש או הכתף, משיכה באף. גרד קצר עשוי להיות ביטוי לטיק, האבחנה קשה ויש לשלול סיבות רפואיות אחרות תחילה. בד"כ האבחנה מתבצעת כאשר מופיע טיק מסוג אחר שקל יותר לאבחו אותו, כמתואר לעיל. בכל מקרה, על מנת להקל על גרד יש לשמור על ניקיון העור ע"י רחיצה (לא תכופה מדי) בסבונים עדינים, לקצוץ היטב את הציפורניים כדי למנוע פציעה או זיהום, לא להתרחץ במים חמים מדי (טמפרטורה גבוהה עלולה לאתחל גרד), ולהשתמש בקרמים. אם הגרד חמור ניתן לטפל תרופתית. אם אכן הגרד הוא ביטוי לטיקים, יש לבצע בדיקה נוירולוגית מקיפה אצל נוירולוג ילדים. כיוון שלילדים עם טיקים יש לעיתים גם תופעות של היפר אקטיביות וקשיים בריכוז, יש להיבדק גם ע"י פסיכיאטר ילדים במידת הצורך. לגבי טיפול בטיקים: כיון שטיקים מתגברים במצבי לחץ, ניתן להפחית את תכיפותם ע"י שמירת אווירה רגועה בבית, תקשורת טובה עם הילד, סדר יום רגוע ומאוזן מבחינת פעילות ומנוחה. כמו כן חשוב לא להילחץ מהטיקים, וכך ליצור תגובה רגשית שלילית אצל הילד ולזכור כי רובם המכריע של הטיקים חולפים עם הגיל ממילא. במקרים קשים ניתן לדכא את הטיקים תרופתית. לקריאה נוספת בענייני טיקים: http://www.klis.com/chandler/pamphlet/tic/tic.htm קרא עוד

מדובר בחיידק ששמו סטאפילוקוקוס אאוראוס. זהו חיידק שכ 20% מאיתנו נושאים ברירית האף ביומיום, אולם במקרים מסוימים הוא חודר לגופנו ויכול לחולל מחלות זיהומיות מכף רגל ועד ראש - מזיהומים עוריים, מורסות (אבצסים), דלקות ריאות, דלקת קרום המוח, דלקת בעצמות, הרעלת מזון, אלח דם ועוד. לקריאה נוספת: http://ohioline.osu.edu/hyg-fact/5000/5564.html http://en.wikipedia.org/wiki/Staphylococcus [14/11/2004] קרא עוד

דלקת מפרקים ראומטית היא סיבוך נדיר של זיהום ע"י חיידק הסטרפטוקוקוס, ועשויים להיות לה ביטויים קליניים גם בעור, בלב ובמערכת העצבים. בשלב החריף דלקת המפרקים נמשכת בין מספר ימים למספר שבועות וחולפת גם ללא טיפול כעבור כחודש בערך. בנוסף, מומלצת מנוחה בשלב החריף של המחלה. מעורבות של הלב עשוייה להצריך טיפול באספירין וסטרואידים בהתאם להמלצת רופא. העניין המרכזי בדלקת פרקים זו הוא הטיפול האנטיביוטי השוטף למשך מספר שנים לאחר תחילת המחלה, כאשר בדרך כלל ניתנות זריקות חודשיות של פניצילין למניעת זיהום חוזר שעשוי לפגוע בלב, וכן אנטיביוטיקה במינונים קבועים לפני טיפולי שיניים ופעולות חודרניות הפוצעות ריריות וגורמות לדימום. לפרטים נוספים- http://www.merck.com/pubs/mmanual/section19/chapter270/270a.htm קרא עוד

מאוד קשה לקבוע אם היה מחדל במהלך הטיפול בך, שכן סיבוכים אפשריים לאחר כל ניתוח, והפרעה בהחלמת הפצע בהחלט אפשרית לאחר ניתוח כריתת תוספתן. ההתנהלות בקופת חולים נשמעת גם היא סבירה, למרות שכמובן לא ניתן לקבוע בוודאות בלי לבדוק אותך ולשמוע יותר פרטים על מהלך המחלה. אני מבינה את הבלבול שאת חשה, ואני מציעה לך ליצור קשר עם המחלקה הכירורגית בה נותחת, ולקבוע תור להיבדק ע"י אחד הרופאים של המחלקה. מקובל כי המחלקה המנתחת היא המטפלת בסיבוכי הניתוח, ולכן זו הכתובת המתאימה ביותר לשאלותיך. קרא עוד

קולטנים לאנגיוטנסין 2. אנגיוטסין 2 הוא חומר בגופנו המעודד התכווצות כלי דם, וחסימת פעילותו מאפשרת לכלי הדם להתרחב. בניגוד לתרופות הוותיקות יותר ממשפחת מעכבי האנזים ACE, (האנזים אשר אחראי להפיכת אנגיוטנסין 1 לאנגיוטנסין 2), כגון: קאפטופריל, אנאלאפריל, ללוסארטאן שיעור תופעות לוואי נמוך יותר של שיעול, פריחה, ושינויים בחוש הטעם. השפעה נוגדת לחץ דם גבוהה יותר מושגת כאשר מוסיפים ללוסרטאן מינון נמוך של משתן. כמו-כן, לוסרטאן הראה יעילות בהפחתת הסיכון לתמותה ולאשפוז בשיעור ניכר יותר לעומת קאפטופריל בחולים בני 65 ומעלה עם אי ספיקת לב. המינון המקובל הוא: 50 מ"ג פעם ביום לטיפול ביתר לחץ דם, ו 12.5 מ"ג או 50 מ"ג פעם ביום לטיפול באי ספיקת לב. לפני תחילת הטיפול בלוסארטאן חשוב לדווח לרופא במקרים הבאים: מחלת כליות, מחלת כבד, חוסר איזון אלקטרוליטים בדם (לדוגמה, רמות גבוהות / נמוכות של אשלגן), שימוש בתחליפי מלח על בסיס אשלגן. תופעות לוואי אפשריות: שיעול, שלשול, עייפות, כאבי ראש, הפרעות בשינה, בחילה, כאבי בטן, אף סתום, כאבי שרירים. תופעות לוואי המחייבות דיווח מיידי לרופא (נדירות יותר): קשיי נשימה, התנפחות הפנים, השפתיים, הידיים והרגליים, פריחה, בלבול, כאבים בחזה, דפיקות לב מוגברות, ירידה בכמות השתן. תגובות עם תרופות אחרות: שימוש בלוסארטאן יחד עם מלחי אשלגן, משתנים משמרי אשלגן (אמילוריד, ספירונולאקטון) עלול להעלות רמות אשלגן בדם. לוסארטאן מגביר את ההשפעה של תרופות אחרות להורדת לחץ דם. תופעה זו לעיתים רצויה, אולם יש להתאים את המינונים. שימוש בנוגדי דלקת לא סטרואידים (נאפרוקסן, אינדומתאצין, פירוקסיקאם) עלול להפחית מההשפעה נוגדת לחץ הדם של לוסארטאן. קרא עוד

רוב האנגיוליפומות של הכליה הן ללא סימפטומים וקשה לגלות אותן כשהן צעירות, אלא הן מתגלות בשלבים מאוחרים יותר. הימצאות טוברוס סקלרוזיס ביחד עם אנגיוליפומה בדרך כלל מזרזת הופעת סימפטומים וזמן הגילוי הוא בדרך כלל מוקדם יותר. האנגיוליפומה היא גידול שפיר, אך היא גדלה עם הזמן. בדרך כלל מחלקים את החולים לשתי קבוצות, באחת אלה שהגידול שלהם קטן מ-4 ס"מ ובדרך כלל אין להם סימפטומים, ובשניה אלה עם גידול גדול מ-4 ס"מ והמלווה בדרך כלל בסימפטומים. במקרה השני נדרשת לעיתים התערבות כירורגית. הגידול איננו עובר לממאיר בעתיד, אך צריכים לקיים מעקב רצוף, מכיוון שישנם סיבוכים העלולים להתפתח לפי קצב הגידול וצורת הגידול, כגון התפשטות לוורידים מרכזיים, לבלוטות לימפה, וחשש מדימום פנימי. נשים בהריון, בעקבות שינויים הורמונליים המתרחשים בגופן, בדרך כלל סובלות משינויים מהירים בגודל ובצורת ההתפשטות. לאחרונה נמצא גם סוג של אנגיוליפומה עם פוטנציאל לממאירות, אך הוא זניח ביותר. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

Pectus Carinatum היא הפרעה נדירה במבנה קיר החזה, המופיעה בילדות ומחמירה במהלך גיל ההתבגרות. ברוב המקרים ההפרעה המבנית אינה גורמת לסימפטומים נוספים, והתיקון הוא מסיבות קוסמטיות בלבד. פקטוס קרינאטום מופיע באחת מתוך 1,500 לידות, והוא שכיח בבנים פי 4 מאשר בבנות. שיפור ספונטני של המצב אינו מתרחש, ובדרך כלל יש החמרה בגיל ההתבגרות. הטיפול המקובל הוא טיפול ניתוחי. קיימות דעות שונות באשר למועד המומלץ לניתוח. התוצאות טובות יותר אם הניתוח מתבצע לפני גיל ההתבגרות. מקובל להמליץ לבצע את הניתוח סביב גיל 11, אולם יש מומחים הממליצים על ניתוח בגיל צעיר יותר. שיעור ההצלחה של הניתוח הוא מעל 90%. קרא עוד

האם במחלת המעי הגס כוונתך ל-ulcerative colitis? איני מוצא כל קשר ישירות למחלה, אך ישנן תרופות שיכולות לגרום לכך, כמו האנטיביוטיקה rifampicin. ד"ר יובל עצמון - אינפומד קרא עוד

צלוליטיס משמעותה דלקת של הרקמה התת-עורית. ישנו מצב רפואי קרוב שנקרא Erysipelas ובעברית נקרא שושנה, שדומה מבחינה קלינית (גורם לאודם, חום, נפיחות ורגישות מקומיים של האיבר), אך מערב שכבת עור שטחית יותר. לעיתים מושגים אלה משמשים בלא הבחנה ביניהם. Edema משמעותה בצקת. האבחנות שציינת, אם כן, הן בצקת דו-צדדית של הרגליים (BIL מקצר פה את המילה bilateral) וצלוליטיס של רגל שמאל (LT שמשמש כקיצור ל-left). בצקות, אגב, הן גורם סיכון להיווצרות של זיהומים ברגליים, ביניהם צלוליטיס, ויש לברר את סיבתן ולטפל בהן. מבחינת החזרה לעבודה, צלוליטיס אינה מדבקת. עם זאת, לרוב ממליצים מנוחה של שבוע לאחר השחרור מבית החולים עם הרגל החולה מורמת, עם או ללא המשך טיפול אנטיביוטי דרך הפה, בהתאם להתקדמות החלמת הרגל לפני השחרור מבית החולים. כדי למנוע אירוע זיהומי חוזר, בפרט כשיש בצקות, ממליצים על חבישה אלסטית של הרגל המחלימה למשך מספר שבועות. אולי במקרה של אחיך, יש מקום להמלצה על חבישה אלסטית דו-צדדית, לאור הבצקות בשתי הרגליים. היוועצו ברופא המטפל. רפואה שלמה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד