שאלות ותשובות - עמוד 714

לפי תיאורך, יתכן שבתך סובלת מלימפאדניטיס (דלקת קשרית הלימפה) בצוואר. לרוב זו תגובה לזיהום אחר, בדרך כלל ויראלי. הדלקת יכולה לערב בלוטה אחת או מספר בלוטות ולהיות חד או דו-צדדית. תסמינים נלווים יכולים להיות צינון, כאב גרון, דלקת עיניים, חום, ולהופיע בעקבות מגע עם חיות (בפרט חתולים). כאשר יש קשרית לימפה מוגדלת באזור קדמת האוזן, לעתים קרובות זו שרטת החתול. אפשרויות אחרות נדירות יותר הן מחוללים הנקראים כלמידיה, ליסטריה, טולרמיה ושחפת. גם אדנו וירוס גורם לדלקת לחמית העין, ויכול להיות מלווה בהגדלת קשריות צוואריות. לכל אחד ממצבים אלה ניתן לשלוח בדיקות אבחנתיות. לגבי הבלוטה עצמה, לא הצלחתי להבין אם מדובר בבלוטה אחת בו בכמה בלוטות. מכל מקום, אם המצב עדיין חריף כפי שתיארת, יש מקום לשקול ביצוע אולטרסאונד של הבלוטה ולבדוק את מימדיה ותוכנה. לפעמים שוקלים ניקור אבחנתי וטיפולי של הממצא תחת אולטרסאונד או ללא צורך בהנחיה הדמייתית. מכל מקום, אם מדובר בהצטברות מוגלה, הטיפול הוא ניקוז שלה. רפואה שלמה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

תסמונת טריצ'ר קולינס Treacher Collins Syndrome (TCS) קרא עוד

מומחה במחלות זיהומיות קרא עוד

במחלת הלופוס הגוף תוקף את עצמו. הוא מייצר כמות רבה של נוגדנים הפועלים נגד תאים שברקמות הגוף. בין השאר מתחברים הנוגדנים לתאים שבכליות, וזה גורם להפעלת חלבונים מסוימים בדם ולשחרור חומרים הגורמים לדלקת ולנזק של רקמת הכליה. דלקת בנפרון פוגעת ביכולת הסינון שלו, וכתוצאה מכך מופרשים מהגוף חומרים חיוניים, כגון חלבונים. כאשר זה קורה, עולה רמת הכולסטרול בדם, יש נפיחות בגוף ויש כמויות גדולות של חלבון בשתן. הדלקת עלולה לפגוע גם ביכולת הכליה לסנן פסולת מהדם ואז נוצרת אי-ספיקה כלייתית. אצל חולי הלופוס, הידרדרות תפקוד הכליה אינה בהכרח תוצאה של דלקת שמקורה במחלת הלופוס. המצב יכול להיגרם גם בגלל תרופות, כמו תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים ותרופות משתנות. במצב זה, כאשר הטיפול התרופתי מופסק, הכליה חוזרת בדרך כלל לתפקודה הקודם. על מנת לאבחן כי אכן ישנה פגיעה כלייתית וכי מדובר בנפריטיס (דלקת של הכליות) צריכים להתקיים התנאים הבאים: חלבונים בכמות של יותר מ500 מ"ג באיסוף שתן של 24 שעות (לא ציינת בשאלתך מה הבדיקה שנעשתה אצל קרובת המשפחה שלך), בדיקה מיקרוסקופית של גלילי תאים, ובהמשך - בדיקות יותר מפורטות, כגון ביופסיה כלייתית. הטיפול המקובל בנפריטיס על רקע הלופוס הוא נטילת סטרואידים, אך אין באפשרותי לומר אם זוהי הבעיה של קרובת המשפחה שלך. אמליץ לה לגשת לרופא המטפל אשר עוקב אחר מחלתה, לעבור בדיקות שיגידו בוודאות כי מדובר בחלבון בשתן על רקע נפריטיס כתוצאה מהלופוס, ולקבל טיפול מתאים היכול למנוע את הידרדרות התפקוד הכלייתי. מידע נוסף לגבי הקשר בין לופוס ופגיעה כלייתית תוכל לקרוא כאן: http://www.lupus.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=16 קרא עוד

קיים סיכון של 2.4% להריון מולארי נוסף, כך שהסיכוי להריון תקין טוב. [06/09/2006] קרא עוד

מחלת ניוון השרירים על שם דושן היא מחלה תורשתית. התורשה היא רצסיבית בתאחיזה לכרומוזום X. אבחון טרום-לידתי מבוצע כיום על ידי דגימת סיסי שליה בשבוע ה-12-10, או בניקור מי שפיר, בשבוע ה-20-16. לאחר מכן מתבצע אבחון מולקולרי, ואם נמצא עובר פגוע, ניתן לשקול הפסקת הריון. כיום נבדקת גם האפשרות לבצע אבחון "טרום השרשה" בעוברים שנוצרו בהפריה מלאכותית. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

אין מדובר בתוצאות סופיות, מדובר בתיאור מה שנראה ונעשה במהלך הפרוצדורה. בצפייה על רירית הקיבה והתריסריון נמצא נגע (פצע) קטן. לא מתואר בשאלתך מיקומו המדוייק (האם בקיבה או בתריסריון). מהפצע שנמצא בתת- הרירית (זו המשמעות של Submucosal) נלקחו ביופסיות. תשובת ביופסיה לוקחת בד"כ בין 10-14 ימים. לאחר התשובות הסופיות עליך לפנות לרופא המטפל שלך. קרא עוד

הביוץ נמשך 24 שעות, ומתרחש 14 ימים לפני המחזור. על מנת לחשב את זמן הביוץ המדויק, חשוב לדעת מה אורך המחזור (שכאמור משתנה מאשה לאשה). תוכלי להיעזר במחשבון הביוץ באתר זה. ולגבי הגלולות, לאחר נטילה ממושכת של גלולות, במשך מספר שנים ברצף, ייתכנו כמה מחזורים לא סדירים ולאחר מכן המחזור מתאזן שוב. לאחר תקופה של 11 חודשים, לא אמורה להיות בעיה, אך זכרי שגם אשה שלא לקחה מעולם גלולות ,לא תמיד נכנסת להריון בנסיון הראשון. חשוב להיות סבלנית ורגועה. בהצלחה ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

אחת לכל 750 לידות נולד אדם עם כליה אחת, ויש אנשים נוספים שחיים עם כליה אחת לאחר תרומת כליה או הוצאת כליה בעקבות אי-תפקוד או מחלה. ניתן בהחלט לחיות חיים מלאים ובריאים עם כליה אחת, אך יש לבצע מעקב אחר תפקודה ולסגל אורח חיים המתחשב בכך, על מנת לשמור שלא תיפגע. גם במקרה בו תפקוד הכליה יורד במעט, כמו אצלך, לא צריכה להיות לכך השפעה על אורח החיים, אך חשוב אף יותר להימנע מסיכונים ולהתמיד במעקב. מצורף קישור להסבר נוסף של העמותה לחולי כליה ומושתלים: http://www.klayot.org.il/Index.asp?ArticleID=48&CategoryID=76&Page=1 קרא עוד

את תקופת גיל המעבר ניתן לחלק לשלוש תקופות ביניים: Premenopause – התקופה שלפני הפסקת הווסת, כ-10-8 שנים לפני הפסקת הווסת. בתקופה זו חלה ירידה הדרגתית בייצור ההורמונים הנשיים, בעיקר אסטרוגן. הדימומים הווסתיים הופכים ללא סדירים, ולעיתים ישנם דימומים בין מחזוריים. Menopause – "גיל הבלות". בשלב זה מופיע המחזור האחרון. לפי ההגדרה המדוייקת, תקופה זו מתחילה לאחר 12 חודשים עוקבים ללא דימום וסתי. במהלכה ישנה ירידה נוספת בייצור ההורמונים, ומתחילים להופיע סימני גיל המעבר המוכרים: גלי חום, ירידה בחשק המיני, הזעות לילה, שינויי מצב רוח ועוד. Postmenopause - השנים שלאחר הפסקת הווסת. בשלב זה ישנה ירידה הדרגתית בסימפטומים המלווים את גיל המעבר. מאידך, ההשלכות הבריאותיות של ירידה באסטרוגן עולות. כלומר: סיכון לאוסטאופורוזיס, למחלות לב, סרטן השחלות ועוד. לא ניתן לתחום תקופה זו בזמן במדוייק, ומשכה משתנה מאישה לאישה בהתאם למרכיבים הגנטיים האישיים. לסיכום, לצערי לא אוכל לנקוב בגיל בו תחושי הקלה, אבל נראה שסימפטומים אלה מפריעים לך, ולכן אני ממליצה לפנות לרופא המטפל ולקבל ייעוץ והכוונה לגבי טיפולים הורמונליים חלופיים המתאימים לך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד