שאלות ותשובות - עמוד 840

טריכוטילומניה היא הפרעה המתבטאת בתלישת שיער עד למצב של קרחות. ההפרעה מופיעה אצל בנות יותר מאשר אצל בנים, ומלווה במצוקה קשה. ההפרעה משתנה בחומרתה בין אדם לאדם, וגם אצל אותו אדם יש תקופות של החמרה ותקופות של הטבה. אצל חלק ניכר מהסובלים מטריכוטילומניה קיימת בנוסף גם בעיה של חרדות או של דיכאון. ההפרעה עצמה גורמת לעיתים קרובות לבושה, לירידה בדימוי העצמי, ולפגיעה בתפקוד החברתי. מדובר ב"מעגל סגור", כיוון שרגשות של בושה, חרדה או עצבות, מגבירים את ההתנהגות של תלישת השיער, וזה גורם ליותר רגשות שליליים וליותר תלישת שיער... וכך הלאה. לכן, חשוב מאד לטפל בבעיה ולקבל עזרה מקצועית! בדרך כלל הסובלים מהבעיה מנסים מאד לעזור לעצמם בדרכים שונות, ומגיעים לדרגת שיפור כלשהי. הגישה הביקורתית שאומרת: "קחי את עצמך בידיים!...את יכולה לשלוט בעצמך!" אינה יעילה, מהסיבה שהיא גורמת לעוד יותר תחושות אשמה ובושה, למצוקה, ולהגברה נוספת בהתנהגות הבעייתית כתוצאה מהרגשות השליליים שמתעוררים. הטיפולים המוכרים כיום לבעיה כוללים טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי. לעיתים יש צורך במספר נסיונות תרופתיים עד למציאת תרופה מתאימה. תרופות שנמצאו יעילות כוללות למשל את אנפרניל, אפקסור, לוסטראל, ועוד. לעיתים נדרש שילוב של שתי תרופות להשגת יעילות טיפולית. חשוב להמשיך לנסות, בשיתוף פעולה עם פסיכיאטר/ית, למצוא את התרופה המתאימה לך, ולא להתייאש. סוג הטיפול הפסיכולוגי שנמצא יעיל הוא הטיפול ההתנהגותי (Behavioral Therapy). סוג זה של טיפול פסיכולוגי נותן למטופל כלים להבנה טובה יותר של הבעיה, וכלים להשגת שליטה טובה יותר בהתנהגויות הלא-רצויות. במהלכו המטופל/ת רוכש גם כלים התנהגותיים יעילים יותר להתמודדות במצבי לחץ, חרדה או עצב, אשר בהם בדרך כלל יש נטייה להגברה של תלישת השיער. אני מצרפת קישור לתשובה קודמת בנושא טריכוטילומניה שפורסמה באתר, וכוללת קישורים מעניינים: http://www.infomed.co.il/questions/q_112607_9.asp קרא עוד

אני בהריון בשבוע 25+1 . אני צמחונית ולוקחת תוספת ברזל ferro-gradumet ופרנטל. בכל זאת יצא לי המוגלובין 11.3 . האם זה אומר שהברזל לא נקלט טוב? כי לפעמים הוא גורם לי לשלשולים. ועוד משהו - הרופא אומר לקחת את זה אחרי אוכל ועל התרופה כתוב לפני אוכל, אז מי צודק? נפח הדם עולה בכ 40% בהריון, כאשר השיא של העליה הוא בשבוע .32-34 המרכיב הנוזלי של הדם עולה הרבה יותר מהמרכיב של תאי הדם האדומים, ולכן קורית תופעה של דילול יחסי של התאים מכילי ההמוגלובין בנפח דם מוגבר ויש ערכי המוגלובין שיוצאים נמוכים בבדיקות למרות שאבסולוטית הערכים תקינים. האמת היא שלגיל ההריון שלך הרמה המוגדרת כאנמיה צריכה להיות בערך 11.5% מ"ג, זאת אומרת שרמתך כיום קצת נמוכה, או בגבול התחתון של הנורמה. למען הסר ספק, ייתכן שתוכלי לבצע אצל הרופא שלך בדיקות דם לרמת ברזל ופריטין על מנת לראות אם יש אנמיה, או פשוט להמשיך במעקב של רמת המוגלובין תוך כדי נטילת התוספים שציינת. כדורי ברזל עושים עצירות ולא שלשולים בדרך כלל. את כדורי הברזל רצוי לקחת בין הארוחות לספיגה מרבית, ולא לקחת עם חלב או סותרי חומצה. [23/09/2002] קרא עוד

קודם כל מזל טוב! תרומבוציטים (thrombocytes), או בעברית טסיות הדם, הם חלקי תאים גדולים יותר, ותפקידם לסייע במערכת הקרישה בגוף, ועל ידי כך במניעת דימומים. במהלך ההריון ישנה עליה משמעותית בנפח הדם, ועליה קלה בלבד בייצור תאי הדם השונים, ועל כן מרבית המדדים ההמטולוגיים הנמדדים נמוכים מהנורמה. כמו כן, גורמים שקשורים למערכת החיסונית תורמים לירידה מסויימת במדדים אלה. יש משמעות גדולה למספר הטסיות: אם האם סובלת ממיעוט טסיות, התינוק נמצא בקבוצת סיכון, כלומר יש סיכוי מוגבר שגם הוא יסבול ממיעוט טסיות, מה שעשוי לגרום לבעיות במערכת קרישת הדם. אני ממליצה לא להמתין חודש, אלא לפנות אפילו לרופא המשפחה, שיחזור על בדיקות הדם ויוכל להמליץ על המשך הטיפול במקרה הצורך. בינתיים אין כל סיבה להילחץ, יתכן שלא מדובר בערכים נמוכים מאוד, והתופעה עשויה לחלוף מעצמה בקרוב. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

מגוון רחב של תרופות מיועדות לטיפול באפילפסיה (כפיון). הרופא ינסה במידת האפשר להשתמש בתרופה אחת, אולם לרוב יש צורך ביותר מתרופה אחת על מנת למנוע התקפים. הבחירה בתרופות נעשית ע"פ מספר גורמים, ביניהם סוג ההתקפים, הגיל ובעיות רפואיות נוספות שיש לחולה. יש לקחת בחשבון את תגובת החולה לטיפול. חלק מהחולים יפתחו תופעות לוואי מהטיפול וחלק לא. לכל אחד יש צורך בהתאמת מינון אינדיבידואלי, שכן אנשים מגיבים בצורות שונות לתרופה, ובעוד התרופה עובדת אצלך היא עלולה לא לעבוד אצל אדם אחר (או ההפך). לכן הרופא ינסה שילובים שונים ומינונים שונים של תרופות עד אשר יימצא הטיפול המתאים ביותר. חשוב מאוד למלא אחר הוראות הרופא ולקחת את התרופות באופן קבוע. דבר זה עוזר לשמור על רמות קבועות של התרופה בדם. ייתכן שיהיה צורך לקחת תרופות למשך כל החיים, אולם ייתכן שלאחר תקופת זמן ממושכת ללא התקפים לא יהיה צורך יותר בטיפול תרופתי. נוירונטין (גאבאפנטין) היא תרופה לטיפול בהתקפים חלקיים (Partial (Seizures ובהתקפים כלליים (Generalized Seizures). יעילותה מתבטאת לרוב כתוספת לתרופות נוגדות פרכוסים אחרות. יש לה פחות תופעות לוואי, ומספר קטן של תגובות בין תרופתיות, ובזה יתרונה על פני תרופות אחרות. תופעות הלוואי השכיחות ביותר עם נוירונטין הן סחרחורת ,עייפות ואי שליטה בשרירים (אטאקסיה). תופעות אלו לא נמשכות זמן רב, ובד"כ נעלמות. קלונקס (קלונאזפאם) היא תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים (המשמשות בעיקר לטיפול בנדודי שינה וחרדה). היא יעילה למניעת התקפים קצרים של עווית השרירים והתקפי Petit Mal (נקראים גם - Absence Seizures) הנפוצים אצל ילדים. קלונאזפאם הראתה יעילות גם בסוגים נוספים של אפילפסיה ,כגון פרכוסים הנגרמים ע"י אורות זוהרים או רפיון פתאומי. השימוש בתרופה זו הוא לרוב כתוספת לתרופות אחרות בחולים אשר לא הגיבו לטיפולים קודמים. השפעתו הנוגדת פרכוסים עלולה לפחות לאחר מספר חודשים, אולם ייתכן וההתקפים יהיו פחות חמורים מאלו שהיו לפני הטיפול בקלונאזפאם. בחלק מהחולים שינוי במינון יכול להחזיר את היעילות של התרופה. קלובאזאם (פריזיום) היא גם כן תרופה ממשפחת , הבנזודיאזפינים היעילה בהפחתת תדירות ההתקפים האפילפטיים, אולם התפתחות סבילות להשפעתה הנוגדת פרכוסים מהווה בעיה. גם היא הראתה יעילות כתוספת לתרופות אחרות באפילפסיה עמידה לטיפולים קודמים. לעומת קלונאזפאם, קלובאזאם פחות מרדים ופחות מרפה שרירים. בהצלחה ולא להתייאש !! [18/06/2000] קרא עוד

רוב השיטות לאמצעי מניעה מורידות את הסיכון להריון חוץ- רחמי ותוך- רחמי ע"י מניעת ביוץ והתעברות. הסיכון להריון חוץ-רחמי משתנה בהתאם לסוג אמצעי המניעה. השיעור הנמוך ביותר של הריונות מחוץ לרחם נראה בשימוש בהתקן תוך- רחמי מסוג נחושת או מירנה. בשימוש בהתקנים אלה הסיכון להריון חוץ-רחמי הוא עשירית מהסיכון הקיים אצל נשים שלא משתמשות כלל באמצעי מניעה. לעומתם, התקן שמשחרר פרוגסטרון קשור לשיעור גבוה יותר של הריונות חוץ- רחמיים מזה שנראה אצל נשים שלא משתמשות באמצעי מניעה. זהו שיקול חשוב לאור העובדה שהיה לך הריון מחוץ לרחם בעבר. אך מלבד שיקול זה, עלייך גם להתייעץ עם רופא/ת הנשים שלך שמכיר את הרקע הרפואי, המיילדותי והבריאותי שלך, שהוא בעל חשיבות רבה בקביעת סוג אמצעי המניעה / סוג ההתקן הטוב ביותר לשימושך. קרא עוד

מדובר בתרופות שונות מאוד זו מזו. פרפנן או Perphenazine היא תרופה אנטי פסיכוטית ממשפחת הפנותיאזינים, המשמשת בד"כ לטיפול במצבים פסיכוטיים או מאניים. תוכלי לקרוא עליה עוד כאן: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=239 קרא עוד

לפי התיאור קצת קשה להבין מה גורם לכאבים. בשלב ראשון עליך לפנות אל רופא המשפחה שלך, כדי שיוכל להתרשם מאופי הכאבים, משכם, מה מחמיר אותם ומה מקל עליהם ועוד. כמו כן עליך להיבדק ע"י רופא המשפחה. לאחר שיבדוק אותך יוכל להפנות אותך לבדיקות המתאימות או אל מומחה בתחום שיתרשם כי את זקוקה לו. קרא עוד

איננו יודעים על מה דובר בשיחה הרדיופונית בין שר הבריאות לחולה דושן, אך לשאלתך: מלבד הטיפול המקובל בפיזיותרפיה, עזרים תומכים להליכה וסטרואידים, ישנו כיוון שעדיין נמצא במחקר והוא טיפול בגנים. במחלת ניוון השרירים דושן חסר חומר חלבוני בשם דיסטרופין בתאי השריר בגוף. בשנים האחרונות נתגלה חלבון אחר המצוי בשריר, אוטרופין, הדומה מאוד לדיסטרופין. מחקרים ראשונים בעכברים חסרי דיסטרופין, הראו שמתן אוטרופין מנע את התפתחות המחלה. כיוון שבחולי דושן יש אוטרופין תקין, החוקרים מתמקדים בפיתוח שיטה לייצור יתר של אוטרופין בגוף. אולם עד כה התוצאות היו לא מספקות בחולים אנושיים, ומנסים להשתמש בתרכובות אחרות ושונות מעט ממה שנוסה עד כה. כיוון מחקר נוסף הוא השתלת מיובלסטים, תאים ראשוניים עם פוטנציאל לייצור תא שריר בריא, אך גם כאן עדיין אין פריצת דרך בשלב זה. למידע נוסף: http://www.mdausa.org/experts/ask_dmd.html קרא עוד

שני הסוגים- דורקס ו- R3 עשויים מלטקס, אך ייתכן שאת רגישה למרכיב אחר. הדרך הפשוטה ביותר לגלות אם הגירודים נובעים מהחלפת הקונדומים היא לחזור להשתמש בסוג הקודם ולראות אם הם חולפים. ייתכן שהגירודים נובעים מבעיה אחרת, כגון זיהום פטרייתי בנרתיק. אם הם לא חולפים, מומלץ לפנות להבדק ע"י גינקולוג. קרא עוד

נהוג לייחס את תופעת "העיגולים השחורים מתחת לעיניים" לעייפות, אך לאחרונה נערכו מספר מחקרים בנושא, וממחקרים אלה עולה כי יתכן שיש לתופעה בסיס גנטי, או שהוא נובע משינויים בעור, בעיקר אצל כהי עור, או שהסיבה היא בעצם שינויים בצינוריות הדם באזור שמתחת לעיניים. מקובל להשתמש בקרמים המכילים ויטמין K או ויטמין C כדי לטפל במצב זה. במצבים כרוניים ניתן להשתמש גם בחומרי הלבנה, ויש הממליצים אפילו על טיפול בלייזר. מובן שיש להיוועץ קודם ברופא עור. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד